ראיתי מ"ש הרב י.י.ק. בגליון העבר בענין שעשה נסים בחנוכה, שדן בדברי הגרעב"ש בגליון תתקיא ותוכן דבריו, שמציע ביאור אחר בשינויי הלשונות בין סי' קפז לסי' תרפב.

אמנם, מלבד מ"ש לגבי הזכרת על הנסים בסיום התפלה ומ"ש בהערה (ובסוגריים בתוך דבריו) שנדון בזה לקמן, לא ראיתי בדבריו שום פירכא תוכנית לביאור שכתב הגרעב"ש בדברי הרמ"א ואדה"ז שהיו מבוססים על הגמ' ועוד דבאמירת על הנסים י"ל דהוא דין הזכרה וי"ל דהוא משום תקנתא דהודאה. והלום ראיתי שישנם עוד כו"כ ראיות לעצם הגדרת הדברים שכתב (די"ל בב' אופנים הנ"ל), ומבוארים המה בספרי האחרונים והמפורסמות אינם צריכים ראי'.

ואשר על כן, לא ידעתי מדוע נמנע עצמינו מלומר ביאור בסי' קפז וסי' תרפב באופן שהדברים מדויקים בתכלית? וכי נימא ד"מחוורתא" דכאן כותב הרמ"א כב"דרך אגב" וכאן לא?!

ועוד זאת, אפי' אם נקבל סברת הרב הנ"ל דבסי' קפז כ' "יוכל לאומרו" בסגנון של "דרך אגב", וכי נאמר דמשום זה ישנה לשונו ולא יכתוב הל' "כשיגיע יאמר" שבזה יש מקום לטעות דהוי רשות בעלמא1? בשלמא אי הי' הרמ"א מקצר בלשונו, ובאופן שאין מקום לטעות, הי' מקום לומר כן, אבל הרי הכא תחת "יאמר" בלבד מוסיף מלה "יוכל", ובאופן שנוכל לטעות! אתמהה2.

ובנוגע לגוף פירושו, הנה כתב ב' נקודות:

א. הדין דיוכל לאומרו בהרחמן בא בדרך אגב בסי' קפז, כנ"ל. הנה לענ"ד לא ראיתי שום יסוד לקביעות זו. ומה שכתב דהכותרת שלסי' קפז הוא "דיוקים בנוסח בהמ"ז" וא"כ ראי' לקביעתו, דהעצה מה לעשות אם חיסר "דיוק" בברכת הארץ (שלא אמר על הנסים) הוא רק דרך אגב. אמנם אין לזה שחר, הרי גם לדידי' ההלכה שצ"ל על הנסים בברכת הארץ שייכת ל"דיוקים בנוסח בהמ"ז", וא"כ סו"ס כאן המקום לכתוב בפירוש ובבירור העצה איך יוכל להשלים דיוק זה (על הנסים) בברכת הארץ שחיסר3.

לבד זאת, לדידי' נראה פשוט דא"א להביא ראי' מה"כותרת" שבהסימן בענין זה. דהרגיל בהכותרות שבהסימנים בשו"ע רואה דריבוי פעמים הכותרת מסובבים על רוב המכריע ועיקר הדינים שבהסימן. אבל בהחלט אפשר לכלול בהסי' גם עוד פרטי דינים בנוגע לכללות ענין זה. והגם שבודאי יש מקום לדייק היטב בכותרות הסימנים, אמנם זהו (לדוגמא) כשהכותרת להסי' הוא לכ' על דבר פרטי ושולי בהסי' ולא על עיקר ורוב המכריע שבו. ומהדוגמאות הידועים לזה הוא הכותרת לסי' תפט שרוב המכריע של הסי' הוא הל' ספירת העומר, ואעפ"כ כותרת הסי' הוא "סדר תפילת ליל שני של פסח שני וספה"ע". ועוד יש ראיות ודוגמאות לדבר (וגם בענין בהמ"ז דאיירינן בי') ואכמ"ל. אמנם בנדו"ד אינו דיוק כנ"ל.

עכ"פ, למרות כותרת הסי' נראה פשוט שגם דין אמירתו בהרחמן אינו "דרך אגב" דסו"ס שייך הוא לענין הסי' בכללות, ועוד זאת, ה"ז עצה לחיסור "דיוק" בברכת הארץ, כנ"ל.

ב. דיוק הל' "כשיגיע להרחמן" הוא לשלול שאין מקום להזכירו לפני כן. אמנם כשנעיין, עדיין אין בזה כדי לבאר שינוי הל' מ"בתוך הרחמן" שכ' הרמ"א בסי' קפז, שהרי גם בל' זה מושלל ממילא שאין מקום להזכירו לפני כן (וכבר נת' שאי"ל שהל' בסי' קפז אינו מדויק אלא נכתב כב"דרך אגב", וא"כ הו"ל להעתיק דיוק ל' זה בסי' תרפב ג"כ).

(ואת"ל, הרי אדרבא בהל' "יוכל לאומרו בתוך הרחמן" ה"ז מושלל יותר שאין מקום כלל לאומרו לפני הרחמן, דמל' זה מובן שאפי' בדרך רשות אין "יכולת" לאומרו לפני כן, משא"כ בל' "כשיגיע להרחמן יאמר" אפשר לטעות שמקום הראוי להזכירו כששכחו בברכת הארץ הוא בהרחמן, אבל אולי יש מקום להזכירו גם לפני כן. ואין זה מוכרח.)

משא"כ לביאור הגרעב"ש, בל' "כשיגיע להרחמן" אשמועינן דיזכירו מיד כשיגיע להרחמן, ולא שמענו זה מהל' "בתוך הרחמן".

ועכשיו, בנוגע להדיוק בסידור אדה"ז בענין הזכרת על הנסים בסיום התפלה, שקבע הרב הנ"ל בפשיטות דבכל אופן אין לדייק דס"ל לאדה"ז דאין לאומרו בסיום התפלה אם שכח, הנה מלבד שכנראה הסתמך הגעב"ש בדברינו על המשמע בפשטות מהשמטת דין זה ברמ"א ושתיקת שאר הפוסקים (והט"ז דס"ל דאפשר להזכירו בסיום התפלה הוצרך לכאו' להשמיט דמובן מעצמו בדרך כ"ש), הנה המעיין בהסידור יראה דגבי אתה חוננתנו ויעלה ויבא אינו מדגיש דהזכרתו הוא "כאן", ומובן שלגביהם אינו שולל הזכרתה במק"א (ומשום דמילתא דפשיטא היא לכו"ע דאין מזכירין אותה במק"א אפי' אם שכח להזכירה במקומה). אמנם לגבי עננו כ' "אומר השץ כאן עננו" ולהלן כ' "אומר יחיד כאן", ובפשטות הוספה זו הוא מחמת החילוק במקום הזכרתה שבין הש"ץ והיחיד, ולכן הוצרך לדייק (ולשלול) דדוקא כאן הוא מקום הזכרתה לכתחילה ולא במק"א4.

ועפ"ז, הרי לגבי הזכרת על הנסים דייק אדה"ז "בחנוכה ובפורים אומרים כאן ועל הנסים", ולכאו' מה בא לשלול בזה? אלא י"ל דכוונתו לשלול דרק כאן אפשר להזכירו, ולא בסיום התפלה כדעת הט"ז. ואפי' אם יש לבע"ד לחלוק על דיוק זה, אבל א"א לקבוע שבשום אופן ליכא לדייק כן בהסידור, ועוד הרי ביאר הגרעב"ש בטו"ט ענין זה לפי כל מהלך דבריו אליבא דאדה"ז דאזיל לשיטתו בגדר הזכרת על הנסים (ועד"ז יש לבאר ל' אדה"ז בהסידור לגבי בהמ"ז "בחנוכה ופורים אומרים כאן ועל הנסים", דבא לדייק דמקומה דוקא כאן ולא להלן בברכת בונה ירושלים כדעת ר"ה ב"י בגמ' שבת כד, א, ואח"כ מוסיף אדה"ז דמ"מ "אם שכח" אפשר להשלימו כשיגיע אצל הרחמן).

ובנוגע למ"ש הרב הנ"ל בהערה דדוחק קצת לומר ביאור בדברי הרמ"א באופן שייצא הדין בפועל באו"א בב' מקומות אלו. הנה דבריו בזה נפלאו לגמרי ממני, דהרי מצינו בדברי הפוסקים ואחרונים אין ספור ביאורים בהרמב"ם ושו"ע בנוגע לדינים שנשנו פעמיים ובשינויים ביניהם, וגם באופן שיהא נפ"מ לדינא, דתליא ביסוד הדין שהובא בו, ועד שממש אפ"ל דכל הספרים מלאים בדבר זה. והרי מובן בפשטות שהביאור בזה הוא, דבא זה והשלים את זה, ומבין שניהם ייצא הלכה ברורה בענין זה5.

ומובן ומבואר זה יותר ע"פ המבואר בלקו"ש חכ"ד עמ' 69 "אין סדר ברה"נ, הוראות להנהגה גלייך בפועל, איז דער דיוק הלשון צו באווארענען אז די הלכה זאל קלאר ארויסברענגען ווי די הנהגה גלייך על אתר דארף זיין; ס'איז אבער ניט אזוי נוגע דער דיוק הלשון צו באווארענען וואס מ'וועט ארויסדרינגען פון דעם בא אנאנדער הנהגה, לגבי אן אנדער הלכה.

משא"כ אין שו"ע, וואס איז א קיבוץ פון אלע פסקי הלכות, איז דער דיוק הלשון אין אן אופן וואס באווארנט מ'זאל ניט ארויסדרינגען דערפון קיין ענין וואס איז ניט אויסגעהאלטן בשו"ע (וואו ס'זאל ניט זיין)". עכלה"ק.

וא"כ הרי אדרבא, מצד הנפקותא לדינא נוגע לחלק הדין לתרתי (ובשינויי הלשונות) כיון שזה נוגע לציור שצריך לצאת ידי חובתו רק מצד פרט א' בהדין ולא בפרט האחר, ונוגע לדעת ולברר ששונים ב' הפרטים בהדין זה מזה. והוא הדין הכא בנוגע לב' הדינים בעל הנסים המבוארים בסי' קפז וסי' תרפב דבא כל פרט בדינו ובמקומו המתאים לו.

וע"פ הנ"ל, לא ידעתי למה "יוקשה קצת" (כל' הריי"ק) לביאור הגרעב"ש הציון בסי' תרפב לסי' קפז, הרי אדרבא יומתק מאד, דכיון דאיכא ב' דינים באמירת על הנסים, ומבין שניהם יוצא הלכה ברורה, לכן מציין אליו. (אבל אין ציון זה מן ההכרח, וכדחזינן מזה שלא ציין בסי' קפז לסי' תרפב, שהרי זה דבר הרגיל בשו"ע ופוסקים דא"א לפסוק דין בלי לעיין בכל המקומות הנוגעים לענין זה, כנ"ל. ועדיין יש מקום לעיון מדוע מציין בסי' תרפב לסי' קפז ולא להיפך, (דבמקומות אחרים מצינו שמציין בב' המקומות, ואכ"מ להאריך בדוגמאות), ובודאי אם מישהו יודע ביאור בזה לא ימנע בר6.)

ומ"ש הריי"ק בסיום הערתו דהכל בו הזכיר הל' "כשיגיע להרחמן" בהל' בהמ"ז ומשם שאב הרמ"א את דבריו, וזה דלא כהנ"ל, הנה לדידי' אדרבא ה"ז ראי' לביאור בדברי הרמ"א. דהגם ששאב הרמ"א את דבריו מהכל בו, אעפ"כ דלא כהכל בו שהן בהל' בהמ"ז והן בהל' חנוכה משתמש בל' "כשיגיע יאמר" (שהרי בהל' חנוכה מציין לדבריו בהל' בהמ"ז), דייק הרמ"א לשנות בזה, ובהל' בהמ"ז כ' "יוכל", ובהל' חנוכה כ' "כשיגיע". ודו"ק7.

1) ואל תשיביני דרק לביאור הגרעב"ש דמחלקים בפי' "יוכל לאומרו" ו"כשיגיע יאמר" אפשר לטעות בל' "יוכל לאומרו", שהרי תרגום הפשוט של המילים "יוכל לאומרו" נותן מקום לטעות, ולא באתי אלא לבאר תוכן החילוק ביניהם.

2) ותמוה ביותר על הריי"ק, שהרי בעצמו כ' בהערה שאין מקום לומר ביאור שבפועל ייצא מדברי הרמ"א שלא כהדין שכ' במק"א. וא"כ הוא הדין לביאורו, סו"ס אינו נמלט מ"מכשול" זה שיש מקום לטעות, ולא הו"ל להרמ"א לשנות לשונו ממקום למקום.

3) ולמרבה האירוני', דוקא לפי ביאור הגרעב"ש דכאן בסי' קפז לא איירי מהא דהוי על הנסים מחמת תקנתא דהודאה, ואמירתו בהרחמן הוי השלמה למה שחיסר באופן דהוי כאומרו בנוסח ברכה, אולי יש מקום לסברת הריי"ק לומר דהא דיוכל לאומרו בהרחמן הוא "דרך אגב", כיון דשם מקיים רק דין הזכרה דעל הנסים, ולכ' אין כאן השלמה למה שחיסר בברכת הארץ, אמנם להריי"ק דהרמ"א לא נחית כלל לחילוק זה, איך קבע דהדין דיוכל לאומרו בהרחמן הוא "דרך אגב"?

4) אבל אין כוונתו לשלול דגם בדיעבד אין מקום להזכירה במק"א, שהרי דין מפורש הוא בשו"ע אדה"ז בסי' קיט דאם שכח מזכירו בסוף התפלה.

5) וגם מצד זה (שצריך לצאת הלכה ברורה מהנאמר בב' המקומות) מובן הדוחק בדברי הריי"ק דמשנה הרמ"א לשונו (באופן שיש מקום לטעות) רק משום דהוי "דרך אגב", דא"כ נמצא דסו"ס ע"פ האמת נאמרה ההלכה במקום א' שלא כראוי.

6) ולדברי הריי"ק הרי איפכא מסתברא, בסי' קפז דנאמרה ההלכה ב"דרך אגב", הו"ל לציין כאן לסי' תרפב שנאמרה בבירור יותר, ולא להיפך, שהרי בסי' תרפב כבר נאמרה הלכה ברורה, ואין מן הצורך לציין לסי' קפז (שנכתב באופן של "דרך אגב") ליתר ביאור.

7) וזה מלבד האסמכתא שהביא הגרעב"ש מהט"ז שהקשה על שינוי בדברי הלבוש בין סי' קפז וסי' תרפב, ולא תירץ, ולפי דברי הריי"ק לא קשה מידי שהרי בסי' קפז הוא "דרך אגב".