נקלעתי לאחרונה לסעודה שישבו בה כמה ת"ח, והגישו לחמים קטנים לפני כל אחד, ואחד מהמסובים העיר שהם המכונים 'מזונות ברוי"ט'. אך בהיות שאנו קבענו אז לאכול סעודת קבע, נתחייבנו לברך על לחמים אלו ברכת 'המוציא' ולברך אחריהם ברכת המזון כראוי. ברם לא הי' ברור לנו אם הי' בלחמים אלו שיעור ד' ביצים, ועל כן על פי בקשתנו, הביא לנו המארח קופסת מצות-מכונה. ואז נתעוררה אצלי הספק, אם באכילת כזית מצה לבד כבר יצאתי מידי ספק, או שיש להשתדל לאכול שיעור כביצה מלחם גמור.

כי הנה, בסדר ברכת הנהנין (פרק ב ס"ב) כותב רבינו הזקן שאם אוכל אדם ממיני לחם שאינו גמור כשעור קביעות סעודה , הרי "אם שבע ממנו - יטול ידיו ויברך 'המוציא' וברכת המזון עליו לבדו . . והוא שאכל כשעור ד' ביצים, אבל פחות מכן, אם הוא שבע משעור זה - יברך על כזית לחם אחר תחלה 'המוציא', ואחר כך ברכת המזון".

ברם בסדר נטילת ידים לסעודה (סי"ח) כותב רבינו "הנוטל ידיו לסעודה, אם אינו אוכל פת כביצה לא יברך 'על נטילת ידים', אף על פי שמברך 'המוציא' וברכת המזון".

ואם כן צריך לבאר למה ב'סדר ברכת הנהנין' לא הזהיר רבינו לאכול שיעור כביצה מלחם גמור.

ויש לפנינו שני דרכים בזה:

א. אם אוכל רק כזית מלחם גמור יטול ידיו בלא ברכה; ברם לפי זה לא ניחא מה שסתם רבינו דבר זה בסדר ברכת הנהנין. ולכן אולי יש לומר: ב. אף אם אוכל רק כזית מלחם גמור, מכל מקום מברך על נטילת ידיו.

והסברא בזה יש לומר - משום ספק ספיקא:

א) שהרי הקובע סעודה על פחות משיעור ד' ביצים - יש אומרים דבטלה דעתו אצל כל אדם, וברכתו מזונות (רא"ש ברכות פ"ו ס"ל). אבל רבינו חשש להסוברים (הראב"ד, הובא ברא"ש שם) שהולכים בזה לפי האדם הפרטי. ולכן הכריע רבינו שאינו יכול לברך על זה 'מזונות'. אך בכדי לצאת מידי ספק כתב שיאכל כזית לחם גמור;

ב) האוכל לחם גמור פחות משיעור כביצה, י"א שהוא חייב בנט"י (מאירי סוכה כו, ב), ויש חוששים לפטרו. ולצאת מידי ספק כתבו שבכה"ג שיטול בלא ברכה (רוקח סי' שכח, הובא באו"ח ריש סי' קנח).

אך כעת באו ב' הספיקות יחד, ולכן י"ל: ייתכן שאף על שיעור כביצה מלחמי-מזונות לחוד יש לברך ברכת 'על נטילת ידים', שגם בפחות מד' ביצים הוי קביעות גמורה (כהראב"ד). ואת"ל שאין ה'מזונות' מצטרף לשיעור כביצה של לחם גמור, כי בפחות מד' ביצים לא מיחשב קביעות (כהרא"ש), הרי יש אומרים (המאירי) שגם על פחות משיעור כביצה נוטל ידיו בברכה.

וכן יש לומר ס"ס זו בהיפוך: י"א שגם על פחות מכביצה נוטל ידיו בברכה (המאירי). ואף למ"ד שצריך כביצה (הרוקח), הרי י"ל שה'מזונות' מצטרפת לשיעור זה (כהראב"ד).

[ובנדו"ד יש לצרף עוד ספק: אולי אכן הי' בלחמים אלה שיעור ד' ביצים.]

אלא שעל גישה זו יש להקשות מדברי הגרא"ח נאה (פסקי הסידור אות מב - לענין אם מברך על הציצית בבין השמשות), שרבינו בסידורו מחמיר מאד בספק ברכה, ואף במקום שיש ספק ספיקא [וראה 'סדור רבינו הזקן - עם ציונים מקורות והערות', עמ' סה הע' 171].

בניגוד לזה יש לציין שמה שמקובל אצלנו שמי שהחסיר הספירה באחד מלילי הספירה, הרי אם מנה ביום [בלא ברכה] ממשיך הוא לספור בשאר הלילות בברכה. ברם הוראה זו בנוי' על דין ספק-ספיקא (שו"ת תרומת הדשן סי' לז; שו"ע או"ח סי' תפט ס"ח; שוע"ר שם סכ"ה1).

אך ראה שדי חמד (אסיפת דינים מע' ברכות סו"ס יח - כרך ד' עמ' תשע בהוצאת קה"ת) לחלק בכלל זה, שכשיש צד לומר שיש חיוב דאורייתא אז מברך בספק ספיקא, וכההוא דספירת העומר, משא"כ כשאין לתא דאורייתא כלל שלא יברך בספק-ספיקא (וראה לקו"ש חי"ז עמ' 466, וש"נ).

ולפי זה, בנטילת ידיים, שאין בו חשש חיוב דאורייתא כלל אין לברך עליו בס"ס.

[ברם חילוק הנ"ל לא יצדק להגרא"ח נאה, שאף בס"ס של מצות ציצית כתב שלא יברך - כנ"ל, אע"ג דהוי ספק במצוה של תורה. וילע"ע.]

ויש לעיין עוד בכל זה למעשה.

ברם, יש לדעת שעיקרי המדות הן בנפח, לא במשקל. ולפי זה, במצה של מכונה יש הרבה יותר משיעור שיעור כביצה (ראה ס' 'כזית השלם' - באנגלית, לר"פ בודנר, הוצ' פלדהיים תשס"א - עמ' 87).

1) אך להעיר מהמסופר בשם הרה"ח הר"ר ישראל נעוולער ע"ה, שגם בודאי שכח ממשיך לספור בשאר הלילות בברכה - הובא בס' אוצר מנהגי חב"ד (ניסן - ע' רנג), ע"ש שכן נהגו כמה צדיקי פולין זצ"ל. והיינו כי סברו שהעיקר כהדיעה שספירת כל לילה היא מצוה בפני עצמה, ע"ש.