א. אודות תקנת אדמו"ר הזקן למכור את החמץ לגוי עם ערב קבלן כתבו המהרי"ל וכ"ק אדמו"ר הצ"צ שעיקר תקנתו הי' לחשוש לדעת הראשונים (שדבריהם נדפסו לאחרי הדפסת השו"ע והאחרונים, הט"ז והמ"א) שעפ"י דבריהם יוצא שקנין כסף הנעשה במכירת חמץ אינו מועיל להעביר את בעלות החמץ מהישראל לגוי.

והסיבה היא: היות והכסף שניתן בקנין - בשעת מכירת חמץ- אינו משלם את כל שוויות החמץ, ורק חלק קטן משוויותו (והשאר הוא כמלוה, היינו שהישראל כאילו מלוה לנכרי את שאר הכסף) אין לקונה סמיכות הדעת.

וע"ז תיקן אדה"ז שיהי' ערב קבלן מתחייב להישראל המוכר חמצו. עיין בהנסמן בשו"ע אדה"ז (הוצאה החדשה) ח"ג עמ' תנג. וח"ד[!] עמ' תטו. ועמ' תקג.

והנה בספר המנהגים מובא: "אין מדקדקים לשלם בעד הד' מינים קודם החג".

ולכאורה למה לא חוששין (כנ"ל בחמץ) שאם לא משלמים בשלימות סכום שסוכם חסר סמיכת דעת מוכרי האתרוגים?

ולכאורה הי' אפ"ל שבקנין יהודי מיהודי אכן ישנה הסמיכות דעת משא"כ כשהקונה הוא גוי, אבל אינו. כי המעיין שם בשארית יהודה ובדברי הצ"צ יראה שלא זכרו כלום שהחסרון במכירת חמץ הוא היות והקונה הוא נכרי.

ואולי האמור הוא רק בקנין כסף, (ולא משמע כן, ואכ"מ) ובהד' מינים סמכינן על קנין משיכה והגבה וכדומה. וצ"ב.

ב. למה לא תקנו שהקונה יתכוון בהגבהתו וכו' לקנות את האתרוג לפני החג - שהרי בשוי"ט אסור לקנות או"ח סי' שו. והרי מעשים בכל יום שהקונה אינו רואה וכ"ש אינו נוגע באתרוג עד הגבהתו לצאת יד"ח נטילת הד' מינים ביו"ט הראשון בבוקר.