אדה"ז כותב בסידורו בהל' תפילין: ואח"כ יניח את של ראש בגובה הראש ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש שהרי אמרו קדש והי' כי יביאך מימין ושמע והי' אם שמוע משמאל ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן אין בין ימין לשמאל אלא משהו דהיינו החריץ שבין והי' כי יביאך לשמע על כן צריך ליזהר בזה מאד. עכ"ל.

ועי' שו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' ו' שנשאל, אם לראות במראה (ראי) אם התפילין מכוונים באמצע, והשיב שהוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר. ובלקו"ש ח"ג עמ' 358 (ובכ"מ) מביא הסיפור עם אדמו"ר הזקן שהשתמש במכסה של קופסת טאבאק - שהי' ברזל מלוטש - בכדי ליישר התפילין של ראש שיהיו במקום הנכון. והעירו כבר שכפי הנראה אדמה"ז הולך לשיטתי' שהתש"ר צריכים להיות במקום מדוייק, ולכן השתמש במראה, משא"כ הדברי חיים שלועג על המנהג להשתמש במראה הולך לשיטתי' שאי"צ שיהא ממש במקום מדוייק.

ומה שמוקשה לי הוא, שהרי אפי' כשמסתכלים במראה, הדמות החוזר אינו נראה בדיוק כמו שהוא נראה לשאר בנ"א, ונסיתי כמ"פ שבדקתי תש"ר של עוד א' ולאחמ"כ כשהסתכלתי במראה הי' נראה להדיא קצת מן הצד ממה שנראה בעינים בלי המראה, וכמו"כ יש שינוי בזה בין מראה גדול לקטן, ואיני יודע הסיבה ה"מדעי" לזה, אבל מ"מ באם אומרים שצ"ל ממש במקום מדוייק, והחילוק בין מקום המדוייק לשאר הראש הוא רק משהו (כנ"ל בדברי אדה"ז) הרי איך מועיל המראה אם דמות החוזר במראה אינו מכוון ממש.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר ולהאיר בזה.