סימון החיתוך על החלה בשבת קודש

בסדר ברכות הנהנין - (פ"ט, ה"ב) מדבר אודות שהייה והפסק בין הברכה לאכילה, וכותב: "ושהייה שהיא צורך אכילה - אינה חשובה הפסק כלל. לפיכך, המברך על הפרי וחותך ממנו ואוכל - לא יחתוך עד אחר הברכה, כדי שיברך על השלם למצווה מן המובחר, ואין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין ברכה לאכילה".

ובסדר ברכות הנהנין החדש (בעריכת הרב אברהם אלשווילי, קה"ת תשס"ו) מציין על אתר בהערות: "..וזהו בפירות, אבל בלחם (ביום חול, ולא בשבת ויו"ט) טוב לחתוך מעט בסכין פרוסת הבציעה מן הלחם קודם שיתחיל לברך, כדי שלא יפסיק בשהיית החיתוך בין הברכה לאכילה".

ולכאורה נעדר ממנו מה שכתוב ב'ספר המנהגים' בסדר קידוש לליל שבת (עמ' 28), וז"ל: "רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך".

ברכה על אבטיח

עוד כתב הרב א.א בהערתו שם (פ"ט, ה"ב, בסיום ההערה): "לפי זה צריך עיון איך לנהוג בפרי גדול כאבטיח ומילון".

ולכאורה, אפשר לומר דהרי בהמשך הסעיף (בגוף סדר ברכות הנהנין) כתב אדה"ז: "ומכל מקום אגוז וכיוצא בו - ישברנו ואחר כך יברך, כי שמא התליע או נרקב בתוכו ונמצא בירך לבטלה", עכ"ל.

והנה, לכאורה הוא הדין באבטיח שלפעמים לאחר שפותחים אותו מגלים שהוא לא טוב וכיו"ב, ולכן לא יברך עד אחר פתיחתו.

ואכן כך מצאתי שכתב גם בספר 'אבני ישפה' (או"ח, חלק ג', עמ' מ), ושם דן כיצד לברך על האבטיח, ומביא את מה שכתבתי לעיל, שאבטיח דומה לאגוז ושמא ימצא מקולקל ולכן לא יברך עליו כשהוא שלם - כי אז הברכה לבטלה, ובכ"ז מביא במסקנתו דרך חדשה כיצד יש לברך על האבטיח, וז"ל: "אמנם נראה עצה נכונה בזה, לחתוך את האבטיח מעט וישאיר בחתך כדי שעדיין יוכל לתפוס בחלק הקטן והגדול יעלה עמו וזה נקרא שלם . . ובזה ירוויח גם שלא תהא ברכתו לבטלה שהרי כיון שהוא קצת פתוח אז יוכל לבחון את האבטיח אם הוא ראוי לאכילה".