א. בגליון תתא ע' 28 הערתי על מש"כ הר"ש שי' מטוסוב לתווך דברי הצ"צ (פס"ד שנז, ג) שבסעודות שבת צריך לאכול בדוקא פת ולא מספיק מזונות, עם משנתו האחרונה דאדה"ז שא"צ דוקא פת ואפשר לצאת י"ח במזונות (הגהה (להמהרי"ל) בסי' קפח ס"י).

וניסה הר"ש שי' לתרץ דישנם שתי סוגי מזונות - מעשה אופה ומעשה קדרה, ואדה"ז מדבר במזונות מעשה אופה שהם נקראים לחם מן התורה (ואכן הלשון בהגהה הנ"ל הוא "ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה" ושיעור של קביעות סעודה אפשר רק במעשה אופה). אבל הצ"צ מדבר במזונות מעשה קדירה שבהם א"א לצאת י"ח בסעודות שבת ואינו מדבר על מזונות מעשה אופה (ואכן בלשונו של הצ"צ נאמר (לא "מזונות", כ"א) "אינו תרגימא" שזהו מעשה קדירה).

והערתי ע"ז שלכאו' קשה לומר כן ומכמה טעמים, ובגליון שלאח"ז [תתב, ע' 41] כתב שוב הר"ש שי' והעיר על דבריי, ואנסה להבהיר שוב את דבריי, ובאיזה הוספות.

א. בגליון תתא כתבתי שקשה לומר שאין הצ"צ מדבר בפת כי נזכר כמ"פ בלשונו פת.

ובגליון תתב העיר ע"ז הרב הנ"ל, שבכ"מ מצינו וגם בהלכה שמעשה אופה הוא "פת". (וכגון פת הבאה בכיסנין - שאינו לחם גמור, עיסה שנילושה במי פירות - חייבת בחלה, אין מערבין עירובי חצירות אלא בפת - ומערבין מפי' בפת של אורז או עדשים. הרי שיש להלכה שגם לחם שאינו גמור נקרא בשם פת).

והנה, כל הנ"ל נותן מקום לומר כן, אבל אין הכרח ללמוד כן (ובאמת שגם הרב הנ"ל כ' בסוף דבריו "הצ"צ כתב דבריו באופן סתמי ולא נכנס לענין הזה להבדיל בין ובין, ובאופן שהדברים יכולים להתפרש לשני פנים") ובפרט ש(כפי שהערתי בגליון תתא) יש בלשון הצ"צ עצמו גם הל' פת, ובאם דעתו שזהו גם לחם שאינו גמור לכאו' במקום לסתום, הו"ל לפרש שכוונתו הן לחם גמור והן לחם שאינו גמור, ובלקו"ש נראה לכאו' שלא למד כן, וכפי שיתבאר לקמן.

ב. בגליון תתא הערתי עוד על דבריו, שבהע' 17 בלקו"ש חט"ז ע' 184, צויין לדברי הצ"צ הנ"ל בתור מקור לחיוב אכילת לחם בסעודות שבת.

ובגליון תתב כ' הרב הנ"ל - באם הבנתי נכון - שלאחר שציין לטושו"ע כו' שכתבו שצריך פת ציין גם לצ"צ שכ' באופן סתמי (ולא פי' באם קאי בלחם גמור או שאינו גמור) ובאם עדיין לא ידע הצ"צ ממשנתו האחרונה דאדה"ז - ודאי כוונתו כהמשנה אחרונה, וע"ז הוסיף אבל להעיר מההגהה, - שישנו גם משנה אחרונה ובאם ידע הצ"צ מזה כוונתו ג"כ כאדה"ז. כלומר שהציון לאדה"ז הוא כדי לרמז שישנם ב' אופנים בהבנת דברי הצ"צ (ובמילא באם אפשר לציין לצ"צ כמקור לחיוב אכילת פת) ולא בתור ב' מקורות סותרים.

אבל (א) פשטות ההערה משמע שמציין על מש"כ בפנים שבסעודת שחרית לכו"ע מחוייבים לאכול פת, וע"ז מציין לטושו"ע, אדה"ז, והצ"צ - שחייבים לאכול פת כמש"כ בפנים השיחה, ואח"כ מציין להגה"ה הנ"ל - שא"צ פת, (ב) מכאן גם נראה שלומד שהצ"צ אין מסתדר עם אדה"ז (ג) ולהעיר גם שאין מוכרח ללמוד שהצ"צ יפסוק בכל דבר כאדה"ז, והרי ישנם כמה ענינים שס"ל שלא כאדה"ז.

ג. והנה עוד יש להוכיח מלקו"ש חכ"א בשיחת בשלח ב' הע' 14 שמציין להגהת מהרי"ל הנ"ל בתור מקור "שיוצאים כל הג' סעודות במזונות", ולכאו' מוכח מזה שלומד בפסק זה דאדה"ז שהוא על כל המיני מזונות (הן מעשה אופה והן מעשה קדירה), דאף אם אפ"ל בס' הלכה שכשכותב פת כוונתו גם למזונות מעשה אופה, הרי קשה לומר שבשיחה כשכותב סתם "מזונות" אין כוונתו לכל המיני מזונות ורק למעשה אופה (והו"ל לפרש)!

ואואפ"ל שהסיבה שמפרש שקאי על (כל) "מזונות" הוא כיון שהלשון בהגהה הוא "ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום" ומשמע שהסיבה שא"צ לחם גמור הוא כיון ("שהרי") בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום, וא"כ (אם העיקר הזכרת קדושת היום) אין הבדל בין מעשה אופה למעשה קדירה - כיון שבשניהם יש הזכרת קדושת היום בברכת מעין ג'.

אבל באם מפרשים שמדבר רק במעשה אופה צ"ל (כפי שכתב הרב הנ"ל בהערתו הראשונה) שהעניין דהזכרת קדושת היום פה הוא רק עניין צדדי: כיון שבגמ' אמרו שצריך להזכיר קדושת היום בברהמ"ז של שבת, ובאם לא הזכיר צריך לחזור לראש - לכן נאמר בהגהה שגם בברכת מעין ג' יש בה הזכרת קדושת היום.

(אך אמנם, יש להעיר שבאם נאמר שהעיקר הזכרת קדושת היום יתעוררו כו"כ שאלות, ואכ"מ).

בסוף דבריו כ' בנוגע למה שהבאתי מלקו"ש חכ"א "הרי שכבר דשו בו רבים למצוא פשר דבר", "וגם המעיר קיים הפך בה והפך בה ונשאר בצ"ע".

והנה, מה שהבאתי שם מלקו"ש חכ"א הוא (לא בנוגע להתיווך בין אדה"ז להצ"צ, אלא) הוכחה מהע' 14 שאפשר לנהוג כהפסק דאדה"ז דמשנה אחרונה, ואין זה אפי' קולא (וכן כתבתי לדייק לכאו' מהע' 7) וע"ז לא נשארתי בצ"ע. ומה שנשארתי בצ"ע הוא רק למה ההנהגה היא כן, שהרי בד"כ נוהגין בכיו"ב כהצ"צ דהוא בתראי.

וכאן המקום להעיר בנוגע להדיוק מהע' 7 שכתבתי שעיקר החידוש הוא לא שאכל אדנ"ע מזונות אחר הקידוש, אלא שאכל קודם סעודה ג' ואח"כ סעודה ב', ועיי"ש, ובעת כתבי זאת נסתפקתי במעט כיון שהל' בההע' שם הוא "וי"ל שיצא י"ח סעודה שלישית באכילת מזונות שאחרי הקידוש, שהרי הי' קידוש במקום סעודה", ומשמע שמחדש שאכל מזונות.

ובינתיים ראיתי בחו' ה' דרשימות כ"ק אדמו"ר (ע' 28, (יומן "ש"ק כ"ד ניסן רצ"א. ריגא.")): "בש"ק מקדש, מזונות, אח"כ לומד ומתפלל מנחה, ואח"כ אוכל הסעודה". הרי שאכילת המזונות נאמר בפירוש, וא"כ הרי בההע' שם מחדש רק הסדר דאכילת הסעודות (ובהמשך שם ברשימות שעל השאלה איזה מהם לסעודה ג' ענה "איזה שתרצה").