בגליון העבר (עמ' 148) דן ידידי הרב צ.ר. בהרחבה בענין הבדלה על חמר מדינה והאריך והרחיב בענין זה מאד כיד ה' הטובה עליו, וכדרכה של תורה יש להעיר טובא אודות כמה דברים.

הרב הנ"ל ביסס והתחיל כל דבריו במנהג אביו שליט"א להבדיל על קוקה קולה ומכללות דבריו משמע שאי"ז מטעמי בריאות וכדו' אלא כשיטה לכתחילה.

בהמשך דן בהרחבה בשיטת רבינו אדה"ז בשלחנו סי' רעב ס"י ותוכן דבריו הוא דרבנו כולל כמה הגדרות בענין חמר מדינה, דהיינו שיטת הרשב"ם (פסחים ק"ז) והרמב"ם (הל' שבת פכ"ט הל' י"ז) והטור (שם סי' ערב) ביחד.

וזלה"ק (בשו"ע אדה"ז שם) "מדינה או עיר שרוב יינם שכר או שאר משקים דהיינו שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם על השכר או שאר משקים כמו שהוא דרך לקבוע על היין במקום שהיין מצוי הרי משקים אלו בעיר זו כמו יין ונק' שם חמר מדינה לענין כל הדברים הטעונים כוס וכל שאין יין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך יום אף שמצוי הרבה יין אצל החנוני מן הסתם אין דרך רוב אנשי עיר זו לקנות יין תמיד מן החנוני אלא קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים והרי הם חמר מדינה וכו' וי"ח וכו'". ע"ש.

הרי שרבינו כולל לכאו' שני השיטות ביחד, דברי הרמב"ם שכתב: "מדינה שרוב יינה שכר", שפירושו הוא ששם חמר מדינה נקבע ע"י זה שהמשקה הזה הוא רוב המשקה הנחשב ליין והיינו שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם.

וכן את שיטת הרשב"ם שחמר מדינה היינו דאין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר, דמשמע מדבריו שרק היכא שאין כלל יין בעיר נק' המשקה האחר חמר מדינה. וכן שיטת הטור דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא גדל יין מהלך יום סביב העיר.

וע"ז מקשה הרב הנ"ל שלכאו' כל אלו הם הגדרות שונות ואיך כוללם רבינו יחד לחטיבה אחת ובפרט שלפי שיטות הנ"ל יהי' כמה נפק"מ וכגון שגדל שם הרבה יין סביבות אותה העיר אולם למרות זאת אין רגילות אנשי אותה העיר לשתות יין וכמו שבזמנינו באם נאמר שחמר מדינה נקבע לפי מה שהיין מצוי (רשב"ם טור) הרי שבמקום זה מצוי יין ולא נק' שכר חמר מדינה, אולם להרמב"ם שהקובע הוא רוב יין שכר או שאר משקין ואינו תלוי עד כמה מצוי יין אבל רגילין לשתות שכר ושאר משקין שפיר יהי' לזה דין חמר מדינה.

ומביא עוד מהמשנ"ב שהבין ששני ההגדרות הנ"ל שונות משא"כ לפי כ"ק אדה"ז יוצא דאין מחלוקת בין שיטת הרמב"ם לשיטת שאר הראשונים, ע"ש באורך.

והנה לדידי יש הבנה אחרת לגמרי בדברי רבינו בשלחנו ולדעתי נראה (שלא כדברי הרב צ.ר. שי' הנ"ל) שהמחלוקת הראשונים בהגדרת חמר מדינה היא השתי דעות המובאות כאן בס"י.

דהדיעה הראשונה היא רק שיטת הרמב"ם שקביעת הגדרת חמר מדינה היא אך ורק מה שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודותיהם, ובזה הוא פותח הסעי' אלא שרבינו נותן לנו פתח להבין יותר שיטת הרמב"ם ומבאר שהוא כמו יין במקום שהיין מצוי וממשיך שאם אין יין הרבה גדל סביבות העיר כמהלך יום אף שמצוי הרבה יין אצל החנווני וכו' הנה כל זה הוא רק להגדיר שלפי דעה זו, עיקר קביעת גדר חמר מדינה הוא רק מה שאנשים קובעים עליו סעודותיהם.

וממילא כל הדוגמאות שמביא הוא אך ורק למטרה זו דאם אין יין מצוי או יין גדל סביבות העיר הרי ממילא א"א שיהי' קביעות סעודותיהם על יין אלא על שאר משקין.

ולפי"ז יוצא דלדעה זו ברור שאפי' אם יש הרבה יין בעיר כל שברור לנו שאין קובעים סעודותיהם על היין אלא על שאר משקין הרי משקין אלו נק' חמר מדינה, והא שרבינו כלל ענין "שאין יין הרבה גדל סביבות העיר אף שמצוי הרבה יין אצל החנוני" אין כוונתו לבאר בזה עוד שיטות וכמו שיטת הטור והרשב"ם אלא רק לבאר בזה שיטת הרמב"ם שמן הסתם קובעים רוב סעודותיהם על שאר משקים, ולפי הגדרה זו נקרא משקה זה חמר מדינה.

ואח"כ ממשיך רבינו ומביא את היש חולקין והוא שיטת הרשב"ם דאינו נק' חמר מדינה אא"כ רוב השנה אין היין מצוי. ולכשתמצי לומר שהחילוק בין שני הדעות הוא אם מחשיבים את הגברא או את החפצא דלדעה הראשונה והוא שיטת הרמב"ם עיקר קביעת חמר מדינה הוא דעת הגברא דעל מה הוא קובע סעודתו עליו, והדעה השני' מחשיבה בעיקר את המקום -החפצא - אם יש יין מצוי בכל העיר או עכ"פ אצל החנווני.

ומסיים רבינו דמנהג העולם כסברא הראשונה.

ונמצא שאין כאן תימה כלל בדברי רבינו ואין כאן צירוף שיטות והגדרות, אלא הכל על מקומו יבוא בשלום והדעה הראשונה כל כולה היא שיטת הרמב"ם דהעיקר הוא דעת וקביעת האדם במה הוא קובע סעודתו ודעה השני' היא דעת הרשב"ם שהעיקר הוא לפי מה שהיין מצוי.

ובאמת הן הן דברי המשנ"ב (בביאור הלכה ד"ה שמקדשין על שכר) דדעת הרמב"ם דאם רוב שתיית המדינה הוא שכר מיקרי חמר מדינה אף אם יש ג"כ יין בעיר, הוא כדעה הראשונה המובאת בשו"ע אדה"ז ובודאי הם שני הגדרות שונות.

ונמצא שזה שכתב הרב הנ"ל דלפי דברי שו"ע רבינו אין מחלוקת בין שיטת הרמב"ם לשיטת שאר הראשונים הינו נכון, אלא שפיר יש חילוק וזה החילוק בין השתי דעות.

ועוד יש להעיר בכל זה ומובא זה בקיצור בדברי הרב הנ"ל, דבאמת בדברי שו"ע רבינו מובא ענין זה עו"פ עם עוד הגדרה, והוא בסי' רצז ס"י "דבמוצאי פסח מקילין להבדיל על השכר לפי שהשכר חביב עליו אז יותר מן היין אבל מי שאינו חביב עליו כ"כ יש לו להבדיל על היין ואף מי שחביב עליו א"י להבדיל אלא במקום שהוא חמר מדינה וע"ד שנת' בסי' ערב אבל במקומות שהיין גדל שם שהיין הוא חמר מדינה אינו יכול להבדיל על שום משקה אף שהוא חביב עליו מאד וגם אין יין נמצא כלל בעיר זו, וע"ד שנת' שם", עכלה"ק.

דלכאו' משמע דרבינו חוזר ממה שכתב לעיל בסי' רע"ב דשם כ' דהעיקר כסברא ראשונה שהיא שיטת הרמב"ם דהעיקר הוא קביעת האדם במה שקובע סעודתו וכאן משמע דהעיקר הוא כדעת הב' שהיא שיטת הרשב"ם דהעיקר הוא אם אין יין נמצא כלל בעיר. ונמצא דדברי רבינו סותרים זא"ז לכאו'.

אלא, די"ל בדוחק עכ"פ, דבסי' רצז מיירי במוצאי פסח ובמקום שאין קובעים סעודותיהם על השכר ובמילא אפי' להרמב"ם לא מקרי חמר מדינה, אלא דמחמת חביבותו נעשה חשוב - וע"ד משנ"ת בהל' ברכות הנהנין בעניני קדימה בברכה, שלדעת רבינו יש להקדים חביבות אפי' לפני פירות משבעת המינים.

ובזה מחדש הרמ"א והמ"א ליישב מנהג העולם דמחמת חביבות השכר אז במוצאי פסח אעפ"י שבד"כ אין קובעים סעודתם עליהם, ואף שיש לו יין הרבה בביתו, אפשר להבדיל עליו בתנאי שלכה"פ לפי דעה אחת (דעת הרשב"ם) נק' זה חמר מדינה היינו במקום שאין היין גדל שם, אבל במקומות שהיין גדל שם אם אין קובעים סעודתם עליהם אף שהוא חביב אינו יכול להבדיל עליו, כן נ"ל ליישב אף שדוחק גדול הוא.

ועוד יש להעיר ממה שכתב רבינו בשלחנו סי' קפב סעי' ב' שמצוה מן המובחר לברך על יין וכו' שאין זה הידור כלל לברך על שאר משקין וכו' כל שכן אם יש לו יין בביתו וכן הוא באמת בסי' ערב סוף סעי' יג ומ"מ מצוה מן המובחר לקדש לעולם על יין.

וכן הוא באמת מסקנת הערוך השלחן ער"ב סוף סעי' י"ד. לאחרי שמבאר דהא דהקלו הפוסקים לקדש ולהבדיל על חמר מדינה שזהו רק מכח הדחק "שאין אצלינו יין כלל והיין ביוקר ובאין ברירה וכו', אבל במדינות שהיין מצוי בהם בודאי מצוה מן המובחר לקדש לעולם על יין כנ"ל.

והנה מובא בכו"כ מקומות בכתבי רבותינו הק' (ראה תו"מ חי"ג עמ' 185. וש"נ) שאדה"ז בהמוצ"ש האחרון לחיים חיותו הבדיל על קפה, ויוצא לפי כל הנ"ל שהי' או מחמת הדחק או מחמת חולי אבל לכאו' בלי טעמים אלו מצוה מן המובחר לקדש ולהבדיל על יין דוקא אפי' אם השכר או שאר המשקין הוא חמר מדינה לכל השיטות, דהיינו דדרך בנ"א לקבוע סעודתם על משקין אלו וגם אין יין מצוי בדרך כלל בעיר ואינו גדל סביבות העיר, כל שיש לו בפרטיות יין בביתו הרי לשיטת רבינו מצוה מן המובחר לקדש ולהבדיל על היין.