א. מנהגינו בנוגע לקביעות המזוזה עפ"י היכר ציר מפורש בכמה מקומות באגרותיו של כ"ק אדמו"ר. באגרות קודש חלק י"ח עמ' תכג: ישנה הוראה בשם רבותינו הנשיאים שהולכים בתר היכר ציר, וכדעת ראשונים בזה.

וכמה וכמה פיקפקו בדבריהם, כי לא מצאו לו חבר מתוך החיבורים הפתוחים לפניהם. ואני תוהה על כולם , כי המעיין בדעת הראשונים כמ"ש רבינו ימצא שיטת חב"ד ברור ונכון.

ב. איתא במס' מנחות (לג, א) אמר רב יהודה אמר שמואל, במזוזה הלך אחר היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אדא, אבקתא (רש"י: אתו חור שבאסקופא שציר הדלת סובב בו). הכי דמי? כגון פיתחא דבין תרי בתי, בין בי גברי לבי נשי. ופרש"י: אדם שחולק ביתו חציו להילוך אנשים המחזרין בביתו, וחציו לאשתו לעשות מלאכתה בהצנע, ויש פתח בין זו לזו ופתח לכל הבית לרה"ר, ואמרינן לקמן במזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה, והכא בפתח שבין זו לזו לא ידעינן הי ליחשוב ביאה והי ליחשוב יציאה, אי יציאה מהאי להאי ואי מהאי להאי, אלא הלך אחר תור שבסף שציר הדלת סובב בו, ההוא צד שהחור בו חשוב בית ודרך ימין שנכנסים בו נותנים מזוזה, עכ"ל.

דהיינו שרש"י מפרש שכשיש פתח לב' חצאי הבית לרה"ר, כי כהאי גוונא יש ספק בדין ימין הנכנס, וספק זה נתברר ע"י היכר ציר. אבל אם יש רק פתח א' לרה"ר והבית (החדר) הב' סתום, אין הולכים אחר היכר ציר (והפוסקים מפלפלין בדבריו אם, איפוא, קובעין עפ"י איזה בית "עיקר" או "פנימי" או עפ"י תשמיש הבתים, ואכ"מ). ואחרי דעת רש"י נמשכו הרא"ש, ראב"ד, מהרי"ל, טור, שו"ע וכמעט כל האחרונים. ובכל החיבורים בדורותינו נזכר אך ורק שיטת רש"י וסיעתו עד כדי שנדמה לכל מעיין כאילו לית מאן דפליג כלל.

ג. דהנה רבינו ירוחם בחיבורו 'תולדות אדם וחוה' מפרש המימרא דרב יהודה הנ"ל: פי' כגון שהבית הי' פתוח לרה"ר עם דלת א', ולא הי' בו כי אם דלת א', וחלקו לשנים ועשה מחיצה ביניהן, בפתח א' נכנסים בו הנכנסים והיוצאים מרה"ר לבית, והפתח הב' נכנסים בו לבית אשתו לצניעות לעשות בו מלאכה. ושתי אלו הבתים הדלת הא' סוגרם, ואין אנו יודעים לאיזה צד יקרא בית לשום המזוזה שם, ואומרים הלך אחר היכר ציר, כלומר אותו הצד שציר הדלת סובב בו קרוי בית לשום בו המזוזה, וישים אתה לצד ימין של אתו פתח בביאתו, עכ"ל.

ודעתו בהדיא שמבררין דרך ימין רק עפ"י ה"צ, כי כל פתח שהוא משמש לב' בתים נכנס ממילא בגדר ספק והוא נתברר ע"י ה"צ. אך בפתח החיצון לבד, אשר בו יוצאין מן הבית לרה"ר, יש לקבוע דרך ימין עפ"י כניסה לבית מרה"ר (וזה פשוט, כי רה"ר פטור ממזוזה לגמרי ואינו דומה לפיתחא דבין תרי בתי). והרי זה מנהגינו.

ופירושו מובא ע"י הב"י בספרו בדק הבית (הגהותיו על ספרו בית יוסף) יו"ד סי' רפט. ונראה לי שרוב העולם לא ראו דבריו, כי לא נדפסו "בדק הבית" בתוך דפוסי הטור אלא בימים הכי אחרונים.

ויש לומר ששיטת הרבינו ירוחם מיוסד על דבריו של הבעל הלכות גדולות וז"ל: ומצוה להניחה בשקוף דימין כד עייל מיעל, שנאמר על מזוזות ביתך ביאתך מן הימין. וכתיב ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. והני מילי בפתחא ברא, אבל ביתא דאית לי' תרין באבי ומכווני להדדי ולא ידיע סיפי גואי בהי גיסא מחתינן, אזלינן בתר היכר ציר, עכ"ל. והא בפירוש שימין הנכנס שייך רק בפתחא ברא (פתח חיצון), אבל בתוך הבית אזלינן בתר ה"צ.

וז"ל הרב סעדיא גאון בסידורו: קובעין אותה במסמרים במזוזת הפתח הימנית בתחילת השליש העליון של גובה הפתח תחת המשקוף, וצירי הדלת ירמזו אל פני הפתח באיזה מקום שהם באופן שתיקבע המזוזה לימין הנכנס, עכ"ל. ולא הזכיר כלל ספק אלא פסק סתם דאזלינן בתר ה"צ, אלא בהדיא כתב אשר ה"צ הוא הקובע דרך ימין.

והיוצא מכל הנ"ל שמנהגינו ושיטת רבינו הוא כדעת הראשונים ז"ל.