בקובץ תתקכא (ע' 24) בענין קשר של תפלין הביא הרב ברוך אבערלענדער שליט"א רשימה נדפס ב'ימי מלך' ח"ג עמ' 984 הערה 109 שמסופר שם מה ששמע מהרה"ת ר' יצחק מאיר גורארי' ממה שאמר לו הרבי ביחידות לפני הב"מ שלו: "אני נוהג כמו שלימדני אבי ז"ל -לפני בר מצוה- להניח תפילין, והוא לא לימדני לפתוח את הקשר. וכדי לקיים 'וקשרתם' אין הפי' שצריכין לפתוח ממש בכל יום אלא שיהי' ראוי לזה. ולגופו של ענין יש לדון על הפסק שבין הברכה לקשירה על היד". עכ"ל.

הרב הנ"ל הראה לי שהוא נוהג כך דהיינו שלא לפתוח את הרצועה הקטנה שבתוך הקשר שעל היד. ואם הוא נוהג על סמך הרשימה הזאת לפי מה ששמע מהרב י"מ גורארי' יש לספוקי אם עושה כהוגן, ראשית יש לברר ע"ד סמכותו של הרשימה שהרי נכתב מפי השמועה ולא הוגה ע"י הרבי. ואפילו את"ל שהוא בר סמכא אין שום רמז בתוך הרשימה שזה ניתן לפרסום בבחי' הוראה לרבים. וכמדומני שאף פעם לא הורה רבינו זי"ע לכללות אנ"ש להתחיל להתנהג ככה. ואם איזה יחיד המיוחד שבאנ"ש קיבל הוראה להתנהג ככה אז תע"ב. אבל מנין לו ששאר אנ"ש -שלא קיבלו הוראה- ישנו ממנהגם שמאז ומקדם?

וזכורני כד הוינא טליא ולמדנו ביחד עם הת' ר' י"מ גורארי' בישיבת תו"ת מונטריאל אמר לי אז ע"ד היחידות וההוראה שקיבל מהרבי לפני הב"מ שלו, ואז גם אני התחלתי להתנהג ככה לזמן מה. אולם אחרי זמן שאלתי את זקני אנ"ש שם כמדומני שאחד מהם הי' הרה"ח הרה"ת ר' פרץ מוצקין ז"ל והוא אמר לי שנוהג לפתוח את הרצועה, ומאז חזרתי אני ג"כ למנהגי הקודם לפתוח את הרצועה כי הייתי בטוח (או שאמר לי?) שכך ראה אצל הרבי הרש"ב.

בכלל, ישנם ענינים של אי הבנה בתוך הרשימה הנ"ל, ובעקבותם מסופקני עד היכן הרשימה הנ"ל הוא בר סמכא, ואכתוב קצת מהם, וכדהלן.

1. מכיון שהרבי אומר "אני נוהג כמו שלימדני אבי ז"ל. "לכאורה יש מקום לומר שאמנם לא ראה כן אצל חמיו אדמו"ר הריי"ץ, שאילו כן ראה הנהגה הזאת (היינו שלא לפתוח את הרצועה) אצל אדמו"ר הריי"ץ למה לו להביא את דברי אביו במקום דברי הריי"ץ? וא"כ משמע שהרבי הריי"ץ נהג לפתוח את הרצועה, וכיון שהריי"ץ נהג לפתוח את הרצועה א"כ זה דבר פלא ביותר שאינו מתקבל על הדעת כלל לומר שהרבי ינהיג מנהג שלא כפי הריי"ץ. ובשלמא על הרבי עצמו אין כ"כ פלא מכיון שאצלו הי' בזה משום "אל תטוש תורת אמך" ומצות כיבוד אב, אבל להנהיג מנהג אצל אחרים זה לא מתקבל על הדעת כלל וח"ו לומר עליו דבר כזה. ואת"ל שבכלל לא ראה שום הנהגה בזה אצל הריי"ץ -זה עוד יותר מבהיל על הרעיון שהרי הי' אצלו אתו עמו כל השנים אפי' לפני חתונתו וקירב אותו הריי"ץ קירוב גדול ובכל ביתו נאמן הוא וכל רז לא אניס לי' ומסר לו כל ההנהגות אחד מהם לא נותר. ומכש"כ הנהגה חשובה כזו של הנחת תפילין, וברור הדבר שלא נעלם ממנו.

2. אח"כ כותב "וכדי לקיים 'וקשרתם' אין הפירוש שצריכים לפתוח ממש בכל יום אלא שיהי' ראוי לזה".

ולא זכיתי להבין זה, שהרי המצוה של 'וקשרתם' הוא מצוה של קום עשה? והאם יאמר אדם על מצוה של 'וכתבתם' שצריך להיות רק ראוי לכתוב? אתמהה!, ואם בא עליו מטעם "כל הראוי לבילה כו'" הרי שם הוא גדר אחר כי לא כתוב בתורה מצוה קום "בלול תבלול", רק כתוב "מנחה בלולה בשמן וגו'" וכדומה. וא"כ כיון שלא נתנה תורה למלאכי השרת וא"א שלא יישאר אפי' משהו סולת בלי בלילה אמרינן כל הראוי לבילה כו' אבל במצוה של קום עשה פשוט הדבר שלא אמרינן זה. הגע בעצמך האם אמרינן דכיון שיש לו זרוע והוא ראוי להניח תפילין כבר קיים את מצות תפילין אפילו בלי הנחה בפועל?

3. אח"כ ממשיך וז"ל, "ולגופו של ענין יש לדון על הפסק שבין הברכה לקשירה על היד".

ולא זכיתי להבין גם את זה, כי לכאורה איזה הפסק יש כאן הלא הקשירה היא מעין התחלת המצוה וגם חלק מהמצוה של 'וקשרתם'? ובמה גרוע הוא מאמירת "מלח" שלא חשוב הפסק בין ברכת "המוציא" לאכילה? היוצא מדברינו הוא שעיקר סמכות הרשימה עומד בספק.

אמנם כל זה כתבתי רק בתור הוספה על העיקר. אבל העיקר הוא שתשובתו בצידו שמעיקרא דדינא מופרך הוא שהרי מעולם לא שמענו שום הוראה לרבים בזה מפי קודש של רבינו ובמילא "כל המשנה ידו על התחתונה" חוץ מאלו ששמעו הוראה במיוחד מפי קדשו. ושלום על ישראל.

באמת, לא הי' בדעתי להגיב למה שכתב הרה"ת ר' ב.א. אבל מכיון שבא לידי גם מאמרו של הת' שניאור שמחה לנדא בקובץ תתקכב (ע' 205) אשר ראיתי שם דברים תמוהים אשר לא יכולתי לעבור עליהם בשקט, ונאלצתי לענות על דבריו כי ראיתי שיש שם דברים הצריכים תיקון. אמרתי בעת ובעונה אחת להשיב על ראשון ראשון היינו ר' ב.א. ועל אחרון אחרון היינו הת' ש.ש.ל. ועוד זאת, והעיקר! שרציתי לפרש ולברר דברי אדה"ז בסידור הלכות תפילין, וכדלקמן.

ולא באתי לבטל את דבריו של הת' הנ"ל, כי אדרבה אפיריון נמטיי' כי ראיתי שהשקיע הרבה יגיעה בזה אלא שבתוך דבריו העלה בידו גם חרס וע"ז באתי להגיב.

הוא (הת' הנ"ל) הביא את דברי אדה"ז בסידורו אלא שמביאו קטעים קטעים ובא לידי טעות בהבנת דברי קודש של אדה"ז והעיקר שרוצה להסיק שאדה"ז מכריע כדעת ר"ת ונגד רבינו אליהו, ובזה רוצה להצדיק את מנהגו שקיבל -(מפי השמועה) מזקינו הרה"ח והרה"ג ר' יעקב לנדא ז"ל שלא לפתוח את הרצועה הקטנה שבתוך הקשר של תש"י.

ובכדי להעמידו על טעותו יש להקדים, דהנה איתא בגמרא (סוטה יד) כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופסין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו עכ"ל ובכל הש"ס אמרינן הלכה כדברי המכריע ולדוגמא במס' שבת דף לט: כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע -הלכה כדברי המכריע.

וזה היה הנר לרגלי כ"ק אדמור הזקן אשר לאורו הלך כל ימיו, דהיינו לדוגמא כאשר ראה מחלוקת בין בעלי התוס' או בין שאר הפוסקים, או בין המקובלים, השתדל לקיים דברי שניהם ולהכריע ביניהם. ועל יסוד זה תיקן את נוסח התפילה עפ"י נוסח האריז"ל וכידוע מש"כ בהקדמת שער הכולל שהנוסח של אדה"ז הוא נוסח השוה לכל נפש והוא שער הי"ג אשר דרך בו עולין כל השבטים ואפי' מי שאינו מכיר את שבטו יכול להתפלל בנוסח זה וכו' עיי"ש בהקדמה לשער הכולל. וכן תיקן כתב יושר לכתיבת סת"ם אשר יוצדק גם לפי הכתב של האריז"ל וגם לפי הבית יוסף. ועוד ואכמ"ל בזה.

ונחזור לענינינו, אם אתה מקיים את דברי ר"ת ומבטל את דברי רבינו אליה-ו לא זהו דרכו של רבינו הזקן, אלא הדרך אשר בו דרך הוא דרך של "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" ודרך של שלום ודרכי נועם, כלומר,שעלינו לקיים את דברי שניהם גם את דברי ר"ת וגם את דברי רבינו אליה-ו וזהו דרכו בקודש של רבינו הזקן כנ"ל.

וזהו הטעם לתקנת הקשר המיוחד במינו שתיקן רבינו הזקן כי מכיון שעיקר הקשר נשאר על עמדו ה"ז קשר של קיימא ומתאים לפי שיטת ר"ת. ולאידך גיסא מכיון שפותח את הרצועה הקטנה ומשחרר אותה בכל יום (בפועל) ה"ה מקיים גם מצות "וקשרתם" לפי שיטת רבינו אליהו שסובר שצריך להתיר את הקשר בכ"י ולחזור ולקשור בשעה שמניחן ולא די בהידוק הרצועה סביב היד לקיים מצוות "וּקשרתם". והלכה כדברי המכריע ה"ה רבינו הזקן שהוי' עמו והלכה כמותו בכ"מ.

עכשיו נעיין ונראה אם לשונו של אדה"ז בסידורו מתאים לפי כל הנ"ל, וגם נראה אם יש כאן שפת יתר כדברי הת' הנ"ל או לא.

זה לשונו הזהב שם אחרי נוסח הברכה שעל היד "ויכוין לפטור גם את של ראש, ואח"כ יהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידיך שהיא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר". עכ"ל.

והנה במש"כ "ואח"כ יהדק את הרצועה בתוך הקשר" מובן בפשטות גמורה שעד הנה היתה הרצועה בלתי מהודקת דהיינו שהיתה משוחררת ולא היתה הרצועה חלק מהקשר כלומר, עם חלק העיקרי של הקשר, וע"י ההידוק 'בתוך הקשר' נצטרף הרצועה עם הקשר ונתהווה ע"י הצירוף הזה קשר חדש שהרי רק עכשיו נעשה הרצועה חלק מהקשר, ויוצאים –ע"י עשיית קשר זה- ידי חובת עשיית הקשר "וקשרתם" לשיטת רבינו אליה-ו. א"כ ברור הדבר לכל מעיין שזה מתאים ממש לדברי האומרים שצריך להתיר את הרצועה בכ"י. ואל תשיבני שכוונת אדה"ז היא לההידוק שסביב הזרוע, שהרי א"כ הי' לו לכתוב "יהדק הרצועה סביב הזרוע" ומכיון שכותב "יהדק הרצועה בתוך הקשר" פשוט הדבר שכוונתו כמו שאמרנו, ועוד! הרי אודות ההידוק סביב הזרוע מזכיר אח"כ במש"כ "כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידיך שהיא מצות ההידוק על היד עצמו" וכו' א"כ ע"כ פה מדובר בהידוק אחר הוא ההידוק שבתוך הקשר כנ"ל. וזה פשוט כ"כ עד שאפילו בר בי רב דחד יומא יכול להבינו, ואין בזה מה להתווכח.

ואח"כ ממשיך רבינו "כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידיך שהיא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה" כלומר, מהי הכוונה בהידוק הרצועה בתוך הקשר? הוא כדי לקיים את המצוה של 'וקשרתם לאות על ידיך' שהוא מצות ההידוק סביב הזרוע שזהו עיקר המצוה של תש"י לכל הדיעות גם לשיטת רבינו אליה-ו, שהרי גם רבינו אליה-ו מודה שצריך להדק את הרצועה סביב היד, ולא עוד אלא שזהו עיקר המצוה של "וקשרתם לאות על ידיך" אלא שלשיטת ר"ת רק עכשיו ע"י ההידוק סביב הזרוע מקיים מצות 'וקשרתם', משא"כ לשיטת רבינו אליה-ו צריך הוא גם לעשות קשר חדש ממש בכ"י כדי לקיים מצות 'וקשרתם' לאות על ידיך' כתיקונה.

ומוסיף רבינו "בקשר זה" ר"ל שדוקא "בקשר זה" הנעשה משני קשרים שנצטרפו יחד להתהוות קשר אחד הוא מקיים מצוות "וּקשרתם לאות על ידיך" לכל השיטות. שהרי חלק אחד של הקשר הוא קשר הישן שהוא קשר של קיימא לצאת לשיטת ר"ת והחלק השני של הקשר שנעשה עכשיו ע"י ההידוק של הרצועה בתוך הקשר כנ"ל לצאת י"ח "וקשרתם" לשיטת רבינו אליה-ו.

ומסיים "שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר" ור"ל אשר מכיון שההידוק הזה שסביב הזרוע נעשה בעזרת הקשר הנ"ל שהרי הרצועה נמשכת מתוך הקשר הלזו שהרצועה נתהדק בתוכה, ונעשה קשר אחד ע"י צירוף השני קשרים ביחד, א"כ מתקיימים דברי שניהם גם של רבינו אליה-ו וגם דברי ר"ת. וגם לא נתבטל הקשר של קיימא למרות שנעשה כאן קשר חדש בהידוק הרצועה כי עיקר הקשר נשאר על עמדו ורק החלק שבו הרצועה נפתח כנ"ל.

כך נ"ל פירוש דברי רביה"ז בסידורו ומוכח מתוך דבריו שכוונתו היתה לפתוח את הרצועה כנ"ל, וגם אין כאן שפת יתר כלל וכל דברי רבינו הזקן הם מתוק מדבש ונופת צופים. ונעשה שלום בפמליא של מעלה וכו' הם בעלי התוספות, ע"י תורתו של רבינו שהכריע ביניהם.