ידועים דברי המדרש (ויק"ר צו ט,ז; אמור כז,יב) "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל".

וביארו המפרשים, "כי כל הקרבנות באים על חטא וגם העולה על הרהור הלב, ולעתיד לא יחטאו רק התודה והשלמים יבואו על רוב הטובה".

וצריך ביאור, מדוע "נבחרה" דוקא התודה כקרבן שאינו בא על חטא, והרי גם שלמים באים בנדבה, וגם בנוגע לקרבן עולה, שביארו שהוא בא על הרהור הלב*, אינו מובן: הרי יש גם קרבן עולה שבא בנדבה, ואינו בא דוקא על הרהור הלב. ומקרא מפורש הוא (ישעי' נו,ז) "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" - שלכאו' הכוונה, לעולה ולזבחי שלמים, וראה גם בתהלים (נא,כא) "אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים".

והנה במדרש פ' צו שם משמע ברור, שבכלל "תודה" נכלל גם שלמים, שהרי כל המדרש שם מתייחס לפסוק "וזאת תורת זבח השלמים", שמדבר על שלמים בכלל. (וא"כ צ"ע, למה במדרש מדבר על תודה דוקא?) - אך בכל שאר המקומות (שמציין אליהם בחי' הרד"ל שם) משמע שמדובר על תודה דוקא, עיי"ש.

ואמנם ידוע הביאור בזה ע"פ פנימיות הענינים (ראה לקו"ת צו יג,א. סי' הליקוטים דא"ח להצ"צ, ערך "לעתיד לבוא" וערך "קרבנות") בהייחוד שבקרבן תודה, אבל צריך ביאור ע"ד הפשט.

וי"ל, בפשטות, שאין כוונת המדרש לדון אלו קרבנות יהי' אפשר להקריב, שאז נכלל בזה גם עולה ושלמים; אלא כוונתו לקרבנות שיהיו באופן דחובה, שבודאי יקריבום לעתיד לבוא. ובלשון ה"יפה תואר" (בפ' אמור שם) "בא לדרוש מה דכתיב לרצונכם תזבחוהו, כי זה להבטחה אשר התודה תזבחוהו גם לעתיד בעת אשר כל הקרבנות יתבטלו".

וכעת מובן בפשטות, שקרבנות חטאת ואשם באים על חטא ולא יהי' לעת"ל (אבל להעיר מאגה"ק סו"ס כו. ויש ליישב, ששם מדבר בתקופה הא' כמובן). עולה ושלמים באים בנדבה בלבד, ובמילא אין הבטחה, וודאות גמורה, שיהיו לע"ל. ודוקא קרבן תודה, שמחוייבים להביאו על נס, בודאי יבוא, כי לעת"ל יהי' ריבוי נסים, כמ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובמילא יצטרכו להביא קרבן תודה, (וגם י"ל שיביאו קרבנות תודה על כל הנסים שהיו בזמן הגלות - ראה שו"ת לב חיים או"ח סכ"ט ושיחת ו' תשרי תשמ"א, שאין העיסוק בתורת הקרבנות - כמבואר בשו"ע אדה"ז מהדו"ת ס"א ס"ט - אלא "כאילו" בלבד, וכשיבנה ביהמ"ק יש חיוב להקריב בפועל ממש).

*

ומדי דברי בענין הקרבנות לע"ל, ידוע ביאור החסידות במעלתם של הקרבנות לעתיד לבוא, שדוקא אז יהיו הקרבנות "כמצות רצונך", מה שלא הי' עדיין מעולם, גם לא בביהמ"ק הא' והב'. ומדייקים זה גם מנוסח תפלת מוסף דר"ח, ש"מזבח חדש בציון תכין", היינו, שזה יהי' נעלה באין ערוך. - ראה בזה באריכות במאמר ד"ה צו את בנ"י מש"פ פנחס תשי"א, ובהנסמן שם.

והנה צ"ע לכאו' לפ"ז לשון הכתוב (מלאכי ג, ד) "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" - והרי הקרבנות לעת"ל יהיו נעלים יותר, ולמה אמר הכתוב שיהיו (רק) "כימי עולם וכשנים קדמוניות"?!

(והוא בדוגמת הדיוק הידוע, שנתבאר בדרושי חסידות רבים, במ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והרי הנסים דלע"ל יהיו נעלים הרבה יותר, ולא רק כימי צאתך מארץ מצרים?). ואבקש מקוראי הגליון שי' להעיר ולהאיר בכ"ז.