בר"ד כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו - בעת ביקור הרבנים הראשיים באה"ק שליט"א - מיום י"א אייר תשמ"ט, דובר אודות היעוד "אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו):

"הרב אליהו שליט"א: ממ"ש "אראנו נפלאות", משמע, ש"נפלאות" ישנם גם עכשיו, אלא שלא רואים אותם, ולכן נאמר "אראנו נפלאות", שיראו הנפלאות בפועל.

"כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכאורה מפורש הדבר בגמרא - "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו", ולא עוד, אלא, שזהו נס גדול, שעז"נ "לעושה נפלאות גדולות לבדו", ש"הוא לבדו יודע שהוא נס", אבל אעפ"כ, אין זה דומה לנס שרואה ומכיר בעל הנס, שאז, צריך לברך על הנס, וכיון שלעתיד לבוא "אראנו" נפלאות, יצטרכו לברך על נפלאות אלו, ואולי יצטרכו לברך גם שהחיינו". עכ"ל.

ויש להעיר, שכ"ז שיצטרכו לברך על נפלאות אלו ברכת "הגומל", הוא רק לפי הדעה (סדברה"נ פי"ג ה"ז) שמברכים "כל מי שהי' בסכנה - וניצול"; משא"כ להדעה שרק ארבעה שמנו חכמים הם אלו שמברכים, אין בכלל זה נסים אלו ש"אין בעל הנס מכיר בניסו" - שהרי נסים אלו (דחולה, ים, יסורים ומדבר) הם נסים גלויים וידועים, ולא שייך בהם ש"אין בעל הנס מכיר בניסו", כמובן. - וכן פוסק אדה"ז (שם), ש"כן נהגו", לברך כל מי שהי' בסכנה וניצול, ובכלל זה נסים אלו שיתגלו לעת"ל.

האם יישאר חילוק בין סוגי הניסים

ובפשטות משמע כאן, שלעת"ל - כשיתגלו הנסים המלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו - לא יהי' עוד הבדל בין נסים אלו לשאר הנסים הגלויים יותר, ולכן יצטרכו לברך ולהודות עליהם. ז.א., שאין הבדל בעצם הנס, אלא רק במדת הגילוי שלו. ולעת"ל, כשלא יהי' עוד הבדל זה במדת הגילוי, כי גם נסים אלו יהיו גלויים, יהיו שווים לגמרי.

אמנם מהמבואר בחסידות - בקונטרס אחש"פ תש"נ וקונטרס כ"ח סיון תנש"א - מובן שאינו כן. והחילוק בין הנסים הוא בשרשם, בעצם: נסים המלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו, ואפילו נסים שבעל הנס מכיר בניסו אך הם מלובשים בטבע - וכארבעה שצריכים להודות - שרשם הוא מזה שאוא"ס למטה מטה עד אין תכלית, היינו, שהתלבשותם בלבושי הטבע הו"ע אמיתי שמגדיר את עצם הנס; משא"כ נסים שלמעלה מהתלבשות בטבע שרשם הוא מזה שאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ, ואפילו אם בפועל כן באים בהתלבשות בטבע - נשארים הם בעצם "נפלאות" שלמעלה מגילוי.

ומודגש זה בקונט' כ"ח סיון שם, שלאחר שבס"ג מבאר הענין ד"אראנו נפלאות" שקאי על הנסים המלובשים בטבע שיבואו לגילוי ובאופן דראי', ממשיך בס"ד ואומר שפשטות הכתוב "אראנו נפלאות" קאי דוקא על נסים שלמעלה מהטבע, כי "זה שנסים נק' בשם נפלאות הוא (בפשטות) לפי שהם פלא שאין להם מקום בטבע".

ובהשקפה ראשונה אי"מ: הרי מדובר כאן לאחר שהנסים המלובשים בטבע יתגלו ויהי' ברור הנס שבהם, וא"כ יראו שגם הם "פלא שאין להם מקום בטבע"! ולמה צ"ל שקאי על נסים שלמעלה מהטבע דוקא?

אלא, שגם כשיתגלה הנס, עדיין יהי' חילוק יסודי בין שני הסוגים, שדוקא הנסים שלמעלה מהטבע יהיו "פלא שאין להם מקום בטבע".

וכן הוא גם בהיחס שבין נסים שאין בעל הנס מכיר בניסו - לנסים שבעל הנס כן מכיר בניסו [ואפילו נסים המלובשים בטבע, כארבעה שצריכים להודות, אך עכ"פ מכירים הנס שבהם]:

גם כאשר הנסים שאין בעל הנס מכיר בניסו יתגלו לכל, יישאר חילוק עצמי בינם לבין שאר הנסים, שהם מתאימים עם הטבע הרבה יותר. וראה בקונ' אחש"פ שם הערות 22, 25.

- ובאמת, שלכאו' קשה להבין מה הכוונה בזה, דממנ"פ: אם באמת יראו בבירור כיצד ענין פלוני הוא נס, היינו, שע"פ חוקי הטבע הי' צריך להיות אחרת, מה הפשט שביחד ע"ז הוא נשאר מתאים (במדה מסויימת) עם חוקי הטבע, ועד שאינו בכלל ה"נפלאות" שאין להם מקום בטבע?!

וכמו הדוגמא המובאת (מדרש תהלים מזמור קלו) על נס שאין בעל הנס מכיר בניסו: "...הוא לבדו יודע מה פלאים עושה, כיצד, אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ, בא לעמוד הרגיש לו הנחש מלפניו, ואינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עמו..." - דממנ"פ:

אם האדם אינו יודע שע"פ חוקי הטבע הי' הנחש אמור להכישו - הרי ע"ז נאמר ש"אינו יודע מה פלאים עשה הקב"ה עמו", "אין בעל הנס מכיר בניסו"; ואם כן מתגלה לעיניו כיצד ע"פ חוקי הטבע הי' צ"ל כך - שוב זהו נס גמור, ואדרבה, "נפלאות גדולות"!

- ויש לעיין בהסברת הענין.

ברכת "הגומל" - הודאה

עכ"פ, לפ"ז - שגם כאשר יתגלו כל סוגי הניסים, עדיין יהי' הבדל ביניהם - לכאו' צ"ע בזה שיברכו ברכת "הגומל" גם על הנסים שאין בעל הנס כו'.

דהנה, בקונט' כ"ח סיון שם (בס"ה): "ויש לומר, דענין זה [שבהנסים המלובשים בטבע, מהות הנס הוא בגילוי] הוא בעיקר בהנסים שאין בעל הנס מכיר בניסו. דהנסים שניכר בגילוי שלבושי הטבע הם רק לבוש להנס שמתלבש בהם, ואפילו הנסים שאין ניכר בהם בגילוי שהוא נס אבל מ"מ ניכר שהוא דבר בלתי רגיל (כמו ארבעה שצריכים להודות), הם בגדר פלא שאינם מובנים בשכל [שלכן צריכים להודות עליהם, דהודאה הוא ביטול השכל], והנסים שאין בעל הנס מכיר בניסו הם מלובשים בטבע כ"כ עד שמושגים בשכל.

"ועפ"ז יש לומר, דזה שהנסים הנמשכים מבחינת לבדו הם באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו, הוא, כי הענינים הנמשכים מבחינת לבדו הוא בגילוי בכל מקום (כי אין שייך שיהי' איזה דבר שיוכל להעלים עליהם), ולכן הם מלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בניסו, שאין בהם פלא כלל (גם לא כהפלא ד'ארבעה שצריכים להודות') והם מושגים בשכל". עכ"ל.

ומתוכן הדברים מובן, ש'ארבעה צריכים להודות' הוא ענין ההודאה, ביטול השכל; ואילו נסים אלו ש'אין בעל הנס כו', הם מלובשים בטבע עד שמושגים בשכל, "ואין בהם פלא כלל". וכנ"ל, משמע שגם כאשר יתגלה הנס שבהם, הם יישארו באופן זה (ורק שאז יראו שהי' כאן נס, דלא כבזה"ז שאין יודעים בכלל שהי' כאן דבר מיוחד).

וא"כ, לכאורה אין לומר שיצטרכו אז להודות - ברכת "הגומל" - על נסים אלו (עכ"פ לפי ענין ההודאה המבואר בחסידות). ויל"ע בכ"ז.