במספר הזדמנויות התבטא כ"ק אדמו"ר לגבי חג השבועות שזהו החג שבו בנ"י "נתגיירו" ו"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" - לדוגמא במכתבו להרה"ג ר' אלתר הילביץ (ז"ל) מיום י"א ניסן תש"מ (נדפס ב"מבוא" לספרו "חקרי זמנים" כרך ב', ומשם ב'יום מלכנו', קה"ת, כפ"ח תשד"מ, עמ' 215):

"צפיתי שליום ההולדת [=י"א ניסן] אקבל מתנה ח"ב דספרו - ויה"ר שיהא עכ"פ לחה"ש . . דכל בנ"י כקטן שנולד דמי".

כך נקטו בעוד כ"מ - כגון אלו המבארים בכך את הטעם שנוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות דמכיון שכל בנ"י כקטן כו' אזי כשם שמאכלו של תינוק הוא "חלב" - כך בנ"י כו'.

ברם, ידוע מה שכתב המהר"ל מפראג (גור ארי' עה"פ ויגש מו, יו"ד) "דהא כפה עליהם הר כגיגית (כדלקמן) ולא אמרינן בזה דהוי כקטן שנולד, דודאי מי שנתגייר מעצמו הוי בריה אחרת לגמרי [=מציאות חדשה] אבל ישראל שיצאו ממצרים כיון שהיו מחויבים לקבל את התורה והיו מוכרחים לזה אין זה כקטן שנולד".

וכבר האריכו בפירוש דבריו (ראה כלי חמדה ויגש שם) "הרי עיקר נתינת התורה לישראל מפני שהם שייכים לה והיא שלהם, מפני שהם בני אברהם יצחק ויעקב. ודוקא בגר מאומה אחרת הבא להתגייר, שהוא מפריד עצמו מאומות העולם ומדבק עצמו בהשי"ת, הרי הוא כקטן שנולד, ועוד באופנים אחרים, בספרים נוספים.

והנה בגדר בנ"י שעד מ"ת, מצינו כמה שיטות ומן הקצה אל הקצה - מדעת הרמב"ן שכבר מזמן אאע"ה "היו ישראל, ובגויים לא יתחשבו" (ויקרא כד, יו"ד) עד לדעות הנוספות (ראה רש"י ד"ה באבותינו - יבמות מו, א) שעד מעמד הר סיני לא יצאו עדיין מכלל ב"נ.

אך באמת הביאור פשוט על פי מה שנתבאר בהרחבה בלקו"ש חג השבועות תשמ"ט (נדפס ב'שערי המועדים' חגה"ש עמ' קסב) ס"ה שהכניסה דישראל לברית נפעלה ע"י מעשה הקב"ה (באמירת עשה"ד), שאז היתה קבלת התומ"צ ע"י ישראל.

וממשיך שם בסעי' ו: "ובזה יש לבאר מה שמ"ת נחשב כגירות של עם ישראל, שענין הגר הוא שנעשה מציאות חדשה, כקטן שנולד דמי . . [=כאן מביא דעות הראשונים ששוללים העובדה שבמ"ת הי' הגירות] . . דאע"פ שכבר היו קשורים לה' לפני מ"ת, הרי אופן ההתגלות . . בעת מ"ת פעלה בהם התחדשות גמורה, עד שנעשו כמציאות חדשה ממש, כקטן שנולד דמי".

[וראה ב'לקוטי שיחות' כרך לו עמ' 122 החידוש דמ"ת (על הקשר דמאברהם) אחדות גמורה עם הבורא (ולפנ"ז איחוד - בלתי גמור - שעדיין ישנם שני דברים)].