בס' 'פרדס יוסף' החדש [לידידי הגה"ח כו' מו"ה דוד אברהם מנדלבוים שליט"א] - במדבר ח"א (ע' תקא-ג) כתב:

"שלח לך (יג, ב). ברש"י: לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, ע"כ. והוא בחז"ל כאן במדב"ר (טז, ו), עיי"ש. ובמכתבי תורה לכ"ק אדמו"ר זצ"ל מגור (סי' קמד) הקשה עפי"ד רש"י (שמות כ, כג) שכתב: ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונם אמרה תורה וכו' לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה, ע"כ. - ולפי"ז יוצא, דאדרבה, חמור יותר לדבר על חברו מאשר על האבנים, וא"כ איך ילמדו המרגלים ממעשה דמרים שלא לדבר על אבנים? ע"כ קושיתו. ויש להוסיף מהגמ' ערכין (טו, א) דילפינן ק"ו ממרגלים: מה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה וכו'. - ומבואר שוב - דעל חבירו חמור טפי. וא"כ איך היה למרגלים ללמוד ממעשה דמרים.

"וביותר יש להוסיף, דהרי מרים דברה על גדול הדור, והוא עוון חמור טפי מאשר על סתם אדם, ושוב חמור טפי, - ואיך ללמוד מזה על סתם עצים ואבנים, ודו"ק.

"ועיי"ש במכתבי תורה שתירץ, דכיון שמשה רבינו היה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה - הנה דהיה בעיניו כעצים ואבנים. ושפיר היה להם ללמוד מזה לעצמם - עיי"ש. וכן ב'לקוטי יהודה' כאן (עמ' צח) וב'מאיר עיני חכמים' מהרה"ק רמ"י מאוסטרובצה זצ"ל מהדורא תליתאי (עמ' צה) - תי' כן ג"כ, עיי"ש באריכות. וקדמם ב'גרש כרמל' על 'רביד הזהב' (עמ' 45) - עיי"ש היטב באריכות. ועי' גם ב'ארץ צבי' מהרה"ק מקוזיגלוב זצ"ל (עמ' קע) - מש"כ בזה, והביא מאבות דר"נ (פרק ט) דחמור יותר לשון הרע על אדם מלשון הרע על ארץ, עיי"ש היטב באריכות גדולה בכל זה.

"וכ"ק אדמו"ר בעל הבית ישראל זצ"ל תירץ בזה, דאבנים דא"י אינם כמו אבנים רגילים - אלא הם ענין ממשי. ושפיר היה למרגלים ללמוד ק"ו ממרים שדיברה על משה - דה"נ אסור לדבר על האבנים דא"י. ועי' בגמ' כתובות (קיב, א), דאי' דרבי אבא מנשק כיפי דעכו, עיי"ש, ודו"ק", עכ"ל.

והנה תירוצם של ה'אמרי אמת' וה'מאיר עיני חכמים' טוב רק על הקושיא מרש"י שמות (כ, כג) הנ"ל. אבל הקושיא מגמ' דערכין זה לא מספיק כלל לכאו', דהרי שם מבואר דאדם חמור טפי מעצים ואבנים בכל גוונא, אפילו שהי' עניו כעצים ואבנים, ובפרט שהיה גדול הדור.

שוב כתב בפרדס יוסף:

"וי"ל בזה, דהנה בערכין (טז, א) ילפינן דנגעים באים על לה"ר - מהפסוק (תהלים קא, ה): "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וגו'". ובשיטמ"ק (אות ו) הקשה - מדוע לא ילפינן ממרים. ותי', דהיה אפ"ל דמרגלים יוכיחו - דדיברו לשון הרע ולא היה עונשם נגעים, ע"כ. והנה הרי המרגלים קיבלו עונש חמור יותר - שמתו, וכמבואר (להלן יד, לז), ומוכח א"כ דחטאם היה חמור יותר ממרים ומסתם מדבר לשון הרע, - וצריך לומר דהיינו כיון שדיברו ברבים, וברש"י (לעיל יא, כב) עה"פ 'הצאן ובקר' וגו' פי' דזה היה גודל חטאו של מרע"ה אז - שדיבר ברבים עיי"ש; משא"כ מרים הרי דיברה רק בינה למשה, וכמבואר בדברינו לעיל (בסו"פ בהעלותך). - ולכן שפיר המרגלים קיבלו עונש חמור טפי, כיון שחטאם היה גדול יותר, ולכן א"א ללמוד מהם על מספר לשון הרע רגיל שיהיה עונשו מיתה. ועונשו של מספר לשון הרע - רק נגעים, ודו"ק.

"ולפי"ז א"ש קו' אדמו"ר זצ"ל הנ"ל, דאה"נ כרגיל יש ק"ו מעצים ואבנים לחבירו - א"כ כאן אדרבה, כיון שהלה"ר על העצים והאבנים היה ברבים הוא איפכא וחמור טפי. ושפיר היה למרגלים ללמוד ק"ו ממרים ודו"ק היטב". עכ"ל ב'פרדס יוסף'. - והנה ההבדל בין יחיד לרבים איתא בלקו"ש חלק יח (ע' 144), עיי"ש, אבל קצת אחרת, דגבי מרים היה ענין פרטי (לגבי משה), משא"כ גבי המרגלים - עי"ז שלא נזהרו בדיבורם נכשלו כל ישראל.

והנה אאזמו"ר הי"ד ב'משנה שכיר' על התורה [כת"י כרך א (ע' טז-חי) - משנת תרס"ט] דן בענין הנ"ל, וכתב:

"ברש"י פרשת שלח. שלח לך אנשים, למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה, שדברה באחי'; ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר ע"כ. והוא ממדרש רבה שם, עיי"ש.

"והנה ראיתי בספר ישן נושן אחד הנקרא מאמר מרדכי על התורה, מהרב מו"ה מרדכי אבד"ק דאברי במדינת פולין גדול, שהביא קושיא אחת על דברי רש"י אלו בשם העולם - וז"ל שם: ומקשין העולם מגמרא דערכין דף ט"ו, וז"ל הגמרא: תניא ר"א אומר בא וראה כמה גדול כחה של לה"ר ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו ש"ר על עצים ואבנים כך, המוציא ש"ר על חברו על אחכו"כ. ע"כ. לפי"ז קשה מאד איך היו לוקחים מוסר ממרים, שבשביל שדברה באחי' לקתה, דהיא הנותנת - משום שדברה על אדם, אבל הן שדברו על עצים ואבנים באמת לא ידעו לקחת מוסר ממרים ע"כ. והוא באמת הערה נכונה.

"ונראה לי בזה בעזה"י דבר נאה, ונקדים תחלה מאי דאיתא בש"ס דערכין שם: מאי תקנתו שינצל מלה"ר - יעסוק בתורה; סיפר - אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד "יכרת ד' כל שפתי חלקות", ע"כ. - והנה באמת הוא פליאה נשגבה במה שאמרה הגמרא דאם סיפר שוב אין לו תקנה. - אף אם אמנם אמת הוא שעון לשון הרע הוא העון החמורה מכל העברות, אעפ"כ קיי"ל דאין לך דבר שעומד בפני התשובה. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה, וכן כתבו הספרים, דאפילו באחר שיצתה בת קול "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" - אעפ"כ אם הי' עושה תשובה הי' הקב"ה מקבלו. וא"כ באמת גדלה התמיה, למה יגרע עון זה משאר עונות? -

"וראיתי בספר שם משמואל בפרשה זו טעם נכון לזה. דהנה איתא בגמרא דמערבא הוי זהירי במחוור אפי, משום דאזיל סומקא ואתי חיוורא. ופירשו המפורשים, משום דהמלבין פני חברו - אותו חבר נוטל הזכיות של המלבין, והמלבין נוטל העברות של הנלבן. והיינו דקאמר הש"ס "אזיל סומקא" - שהם העבירות, שהם דומה לאדמימות, כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים; והזכויות דומים לשלג שהוא חיור. והיינו ד"אזיל סומקא ואתי חיורא" - פי', העברות של הנלבן אזיל להמלבין, ואת הזכיות של המלבין להנלבן. - וא"כ לפי"ז המספר לה"ר ומלבין פני חברו לוקח ממנו העברות - נמצא שיש בידו עברות כאלו שאינו יודע איך עשה אותן ומה היו הן. - א"כ לפי"ז שפיר מובן הגמרא דאמרו "סיפר אין לו תקנה", אשר הי' קשה לכאורה למה לא יהני תשובה כמו על שאר העברות, - ולהנ"ל ניחא: דדוקא על עברות שהוא בעצמו עבר עליהן אפשר לעשות תשובה, כיון דיודע מהן, אז בידו לתקנו; אבל עברות שאינו יודע מהן, ולא אופן עשייתם, איך ישוב מהן כיון דאינו יכול לתקנן. וא"כ ממילא אין לו תקנה, ומשו"ה חמור עונשו. וא"ש והבן, עיי"ש.

"ממוצא דברים אלו יש ללמוד דכל החומרא של עון לה"ר הוא בזה כיון דנוטל העברות של חברו ואינו יודע לתקנן; מה שאין כן בשאר העברות דיש לכולם תקנה לתקן. ועפי"ז הבנתי דברי הש"ס הנ"ל בערכין, דאמר דאם תרצה לידע כמה כחה של לה"ר תראה ממרגלים - שלא הוציאו דבה רק על עצים ואבנים, כך ע[א]כו"כ על חברו כמה גדול עונשו. - ולכאורה הוא זר בעיני האי ק"ו: וכי כעורה היא מה שהמציאו שקר על הארץ הקדושה אשר הקבה"ו משתבח בה, כדכתיב ארץ אשר עיני ה"א דורש אותה תמיד. ועוד כל השבחים הנמצאים שהקבה"ו הי' משבח את הארץ ועכשיו באו אלו והוציאו דבה עלי', והכחישו את פמליא של מעלה בדבריהם, - א"כ וכי קטן היא זה עד שהיא נחשב לקל לדון מני' את החומר. - אמנם לפי הנ"ל א"ש מאד, משום דכל החומרא של לה"ר הוא במה שאין לו תקנה, כיון דיש בידו עברות שאינו יודע מהן, ומה"ט אינו יכול לתקן אותן. - א"כ לפי"ז, דוקא אם דבר על אדם שיש בידו עברות; אבל היכא שדבר על עצים ואבנים - שלא נטל מהם שום עון, א"כ בזה שפיר אפשר לתקן מה שחטא. - א"כ שפיר קל הוא. וא"כ שפיר יש ללמוד מני' את האדם בק"ו וא"ש.

"והנה לפי"ז, דכל החומרא של לה"ר הוא מחמת שנוטל מהנלבן את העברות שבידו, א"כ לפי"ז נצמח קולא היכא שדבר על אדם כשר זך ונקי כפיים נקי מכל חטא דגם שם כיון דלא נטל ממנו שום עון נמי אפשר לתקן חטאו וקל הוא ממה שדבר על אדם המוניי. - ולפי"ז מיושב מאד קו' העולם הנ"ל, שהקשו איך היו יכולין ליקח מוסר ממרים - כיון דדברה על אדם; משא"כ הם שדברו על עצים ואבנים. - ולפי הנ"ל א"ש מאד, דכל הקולא של עצים ואבנים היא - כיון שלא נטלו מהם כלום, וא"כ הכא גבי מרים שדברה באחי' משה, שהי' נקי מכל חטא ופשע, נמי לא לקחו מידו כלום. וא"כ שוה ממש להאי חטא דמרגלים, ושפיר היו יכולין ללמוד מוסר ממרים ואעפ"כ לא רצו ללמוד, - לכך נאמר שפיר עליהם "לא ידעו ולא יבינו כי טחו מראות עיניהם". - וזה שדייק רש"י ז"ל, והוא מלשון המדרש, "שדברה באחי'", אשר לכאורה הוא שפת יתר, דמנ"מ במה שדברה. ולהנ"ל א"ש מאד, והבן", עכ"ל אא"ז הי"ד.

ונ"ל לתרץ עוד בהקדם מה שיש לדייק ברש"י שכתב "שדברה באחיה", למה לא נאמר שדברה במשה? - שוב ראיתי שמדייק כך כ"ק אדמו"ר זי"ע בלקו"ש חלק יח (ע' 146 הערה 53) ש"משנה רש"י מלשון הכתוב [לג, א] "ותדבר . . במשה"".

ובלקו"ש שם (ע' 141) מדייק במ"ש רש"י "על עסקי דיבה" - דלכאו' הול"ל "על לשון הרע", כמ"ש רש"י בעצמו בפ' שמות (ד, ו): "שלקתה מרים על לשון הרע"?

ויתירה מזו הקושיא; רש"י בפרשתינו (יד, לו) מבאר את תיבת "דיבה" - "(כל הוצאת דיבה) לשון חינוך דברים . . וישנה לטובה וישנה לרעה", והשתא למה כותב רש"י לשון "דיבה" שאינו מוכרח חטא, ואדרבא יתכן שזה גם טוב.

עוד הקשה כ"ק אדמו"ר שם; למה מוסיף "שדברה באחיה" - למאי נפק"מ (כ"כ) על מי דיברה? [ובהערה 5 שם]: "לשון זה איתא גם בבמדב"ר שם. אבל ברש"י (שכותב לפנ"ז "על עסקי דיבה") הוא כפל לשון, משא"כ בבמדב"ר שם שלא נאמר "עסקי דיבה".

עוד הקשה שם; למה מאריך רש"י בלשונו "ורשעים הללו ראו כו'" - רש"י היה צריך לומר בקיצור "והם ראו ולא לקחו מוסר", והרי יודעים אנו שמדובר בהמרגלים?

[עיי"ש בארוכה הביאור בזה בפשש"מ].

והנראה בזה לומר עפמ"ש במדרש 'לקח טוב':

"שלח לך אנשים, לפיכך נסמכה פרשת שלח לך לפרשת מרים, שבמרים הוא אומר (לעיל יב, א) ותדבר מרים ואהרן במשה, ומה כתיב (יב, י) והנה מרים מצורעת כשלג, כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכוונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה כך, הם שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל על אחת כמה וכמה", עכ"ל. (הובא בתורה שלמה חלק לט ע' ג).

ולפ"ז א"ש מאד הק"ו; דמה מרים "שלא נתכוונה אלא" לטובה, וכמ"ש רש"י בהעלותך (יב, א): "לא נתכוונה לגנותו", וגם לאחר "ותסגר מרים" היה "והעם לא נסע עד האסף מרים" - "זה הכבוד חלק לה המקום" (שם יב, טו וברש"י), ואעפ"כ "והנה מרים מצורעת כשלג"; עאכו"כ המרגלים, "שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל". - והיינו שהק"ו הוא לגבי עצם הדיבה, הגם שמצד הגברא אין ק"ו, אלא להיפך, כמ"ש בגמ' דערכין, ד"מה על עצים ואבנים כך כו', על חבירו על אכו"כ", ושם הרי מיירי גבי דיבה רע ממש, משא"כ גבי מרים "לא נתכוונה לגנותו", והקב"ה חלק לה כבוד.

ולפי"ז א"ש למה נאמר "באחיה" ולא "במשה" - כדי להדגיש ש"לא נתכוונה לגנותו", ואח הוא "חצי בשרו" [ועי' בלקו"ש דילן בע' 146 ובהערה 53 עד"ז באופן אחר]. ובלקו"ש חלק יג (ע' 47 הערה 25) כתב: "ולכאו' מאי נפק"מ כאן במי דברה, והרי העיקר שדברה דברים בלתי רצויים, ונענשה, והם לא לקחו מוסר? אלא שרש"י מדייק להגדיל חטאם, [ובשוה"ג שם:] ולכן גם משנה ל' הכתוב "ותדבר .. במשה" וכותב "באחי'" - דאין אח מקפיד על אחותו "חצי בשרו" ובכ"ז נענשה ורשעים הללו כו'" עכ"ל.

וא"ש גם שלא כתב רש"י "לשון הרע" אלא "דיבה", שהוא גם טוב, כי לטובה נתכוונה.

וגם "דברה באחי'" אין זה כפל לשון למ"ש לפנ"ז "על עסקי דיבה", כיון שכוונתו כאן להדגיש "שלא נתכוונה לגנותו".

ורש"י גם בכוונה מאריך וכותב "ורשעים הללו" - כדי להדגיש את הק"ו, שאצלם היה רק דיבה רע "על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל", וא"ש.