בגמרא ריש מס' יומא מבואר דישנו חיוב פרישה ז' ימים לפני יוהכ"פ שמפרישין הכהן גדול מביתו - ובגמ' יליף לה מז' ימי המילואים "כאשר עשה ביום הזה ציוה ה' לעשות לכפר עליכם", "לעשות - אלו מעשה פרה, לכפר - אלו מעשה יוהכ"פ". דכשם שבז' ימי המילואים הי' חיוב פרישה וביום השמיני עשו העבודה עד"ז ישנו חיוב פרישה ז' ימים לפני יוהכ"פ.

ובהמשך הסוגיא דף ג ע"א, מקשה הגמ' דאימר אימא ר"ה דפרישת שבעה ליום א' היא, דהיינו דנילף דחייב להפריש ז' ימים לפני ר"ה, ומתרץ רבינא (בע"ב) דנין עבודה בכה"ג מעבודה בכה"ג לאפוקי עבודה דר"ה דלאו עבודה בכה"ג, - ואיכא דאמרי אמר רבינא דנין עבודה תחילה מעבודה תחילה לאפוקי הני דלא תחילה נינהו והגמ' מקשה מאי תחילה אי לימא תחילה בכה"ג היינו קמייתא, אלא עבודה תחילה במקום מעבודה תחילה במקום, דהיינו דביוהכ"פ דהעבודה היא לפני ולפנים ולפני יוהכ"פ הראשון לא נכנס אדם שם לעבודה ויום שמיני למילואים היתה גם עבודה תחילה במזבח החיצון, ונמצא דשניהם הם עבודה תחילה ולהכי ילפינן יוהכ"פ ממילואים. וע"ז מקשה רש"י דהא משה שימש בז' ימי המילואים ונמצא דביום השמיני לא הי' תחילת העבודה? ומתרץ, דהתם שימש משה בחלוק לבן ולא בבגדי כהונה ואינו קרוי עבודה כיון שלא הי' אלא לשעה.

ודברי רש"י צ"ב, דמה בכך שלא הי' אלא לשעה ובבגדי לבן, דהא סו"ס הי' עבודה כיון שהוכשר בכך ונמצא דביום השמיני לא הי' תחילת העבודה. וכבר הקשה כן בהגהות מצפה איתן והוסיף להקשות למ"ד בזבחים דף קב, דמשה כהן גדול הי' וחולק בקדשי שמים משמע שהיתה חשובה העבודה, ומתרץ ע"פ דברי הר"י מאורלינ"ש בתוס' ע"ז דף לד, א, דבז' ימי המילואים הי' כבמה ולכן מקשה הגמ' שם במה שימש משה בז' ימי המילואים, ולא קאמר דשימש בבגדי כהונה, כיון דאז הי' כבמה ואין בגדי כהונה בבמה, ונמצא לפ"ז דלא חל השם משכן עד יום השמיני, דעד אז הי' על המשכן דין במה. וזש"כ הגמ' דביום ח' היתה עבודה תחילה "במקום" דאז חל השם משכן על המקום.

אבל לפ"ז העיקר חסר מן הספר. דלפ"ז צ"ל דכוונת רש"י שכ' "שמשה שימש בחלוק לבן" היא, דמזה מוכח דלהמשכן הי' דין במה, ולכן להחשיבו כתחילת עבודה ואמאי לא כת' רש"י כפשוטו דעד יום השמיני הי' למשכן דין במה ותו לא מידי? עוד צ"ב לשאר החולקים על הר"י מאורילנ"ש [עי' רשב"א ותוס' שאנץ. וראה בלקו"ש חל"ב ע' 31 בהע' 37] וס"ל דעדיף מבמה, האיך יפרשו הגמ' דביום השמיני חשיב תחילת עבודה במקום, דהא הי' ז' ימי המילואים לפנ"ז שמשה שימש שם וכקושיית רש"י.

והנראה בזה ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ב ע' 31 ואילך בביאור דברי רש"י, דמשה שימש בז' ימי המילואים בחלוק לבן ולא כת' כהתו"כ ששימש בכהונה גדולה, דאיתא בתו"כ "דאהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא" ופי' הראב"ד שהרי משה תמיד הי' נכנס לפני ולפנים לשמוע הדיבור, ולא מצינו שיצטרך ללבוש בגדי כהונה בכדי לשמוע הדיבור לפני ולפנים, ומבאר בזה דמצינו במשכן ב' ענינים, א' הקרבת קרבנות, ב' מקום מיועד לדיבור עם משה וכמש"כ "ונועדתי לך שם ודיברתי עמך שם מעל הכפורת וגו'", וענין א' נתחדש במשכן, משא"כ ענין הב' כבר הי' לפני הקמת המשכן באהלו של משה, שהקב"ה הי' מדבר עם משה ומלמדו תורה, עד שהוקם המשכן ואז דיבר עמו מאהל מועד, וכיון דעיקר ענינו של משה הי' למסור דבר ה' אל ישראל א"כ עיקר ענינו של המשכן הי' ענין הב' ה"ונועדתי לך שם", ולפ"ז יובן דכשם דכשהי' הדיבור מאהלו של משה לא הוצרך ללבוש בגדים מיוחדים כמו"כ באוהל מועד א"צ בגדי כהונה כיון דזהו ענינו של משה ומוכן לזה תמיד.

והנה, השימוש דמשה במשכן יל"ע אי הוי ענין בפ"ע או דהוי חלק מה"ונועדתי" שהי' במשה. דהכהונה שבו היתה חלק וסניף לקבלת התורה שלו שהי' מקבל התורה מה', ולפ"ז גם אם נכנס לצורך עבודה לא הוצרך לבגדי כהונה כשם שלא הוצרך לב"כ כשנכנס לשמוע דבר ה', משא"כ אם נאמר דהוי ענין בפ"ע הי' צריך ללבוש בגדי כהונה - ומבאר שם דשיטת רש"י דגם בשבעת ימי המילואים ששימש משה הי' פרט בכללות ענינו של מקבל התורה ולכן כתב רש"י דשימש בז' ימי המילואים בחלוק לבן, ולא כהתו"כ שכתב ששימש בכהונה גדולה, כיון דגם שימושו בכהונה הי' חלק ופרט בקבלת התורה שלו ולא ענין בפ"ע, ועיי"ש עוד.

ולפ"ז יתבארו היטב דברי הגמ' דילפינן יוהכ"פ ממילואים כיון דשניהם הם תחילת עבודה במקום, דביום השמיני הותחל עבודה במשכן בתור ענין בפ"ע, וע"ז מקשה רש"י דהא גם בז' ימי המילואים שימש משה ככהן, ואמאי חשיב יום השמיני כתחילת עבודה, ומתרץ, דמשה שימש בחלוק לבן ולא בבגדי כהונה ואינו קרוי עבודה כיון שלא הי' אלא לשעה, - והיינו, דרש"י לשיטתו דס"ל דשימושו של משה בכהונה הי' חלק מקבלת התורה שלו ואינו ענין בפ"ע, וראי' ע"ז היא כיון ששימש בבגדי לבן. וזהו שסיים רש"י דאינו קרוי עבודה כיון שלא היתה אלא לשעה, דהגם שהי' כהן (וכמש"נ בהשיחה באריכות), מ"מ כיון שלא הי' אלא לשעה, והיינו שלא הי' ענין בפ"ע אלא פרט בקבלתו דבר ה' לכן אינו קרוי עבודה.