ר"מ בישיבת 'אור אלחנן' חב"ד, ל.א.
בלקו"ש חל"א, בשיחה א לפ' יתרו, מסביר הרבי החילוק בין המדרש והמכילתא בענין השייכות דנשים לת"ת [דפטורות] ומ"ע שהזמ"ג - לבין המדרש דניתן לנשים "מה שהן יכולות לשמוע", היינו רק הדברים השייכים להן. - דמשא"כ להמכילתא שלא נזכר שם התנאי "שהן יכולות לישמע", הרי אדרבא ניתן לנשים העצם של תורה וכללי' וכו'.
והיינו, שלפי המדרש - מלכתחילה לא ניתנו להן הדברים שעליהם אינם מצווים כלל; משא"כ להמכילתא ניתן להם גם ת"ת וגם מ"ע שהזמ"ג, רק שפטורין בנוגע למעשה בפועל. וכפי שמבואר מהאריז"ל שהזכר פוטרה, עיי"ש.
ובהערה 23 שם, שדעת המכילתא תואמת גם לשיטת ר"א, וכן הלכתא - דלא ילמד בתו תורה, עיי"ש. ומוסיף: "וכ"מ מזה ש"אשה שלמדה תורה יש לה שכר כו'" ... ומוכח דשייכת להן אלא שלא נצטווה ללמדה (ודוחק)".
ולא נתחוור לי הדוחק בזה, דלכאורה מובן הוא מזה שהרמב"ם משווה השכר דנשים ואנשים, עכ"פ באופן של שלילה, וכמו שמסיים שם הרמב"ם ד"גדול המצווה ועושה וכו'", וא"כ מזה גופא משמע דשייכת להן - כי אם לא היתה שייכת כלל, הרי אז בכלל אינו שייך לומר "גדול המצווה וכו'", כי האינו מצווה אינו בהענין כלל, ולאו בר בקתי' כלל לומר "גדול וכו'".
ועייג"כ תוס' קידושין לא, א הטעם למה "גדול המצווה ועושה", וכתב משום המצווה יותר מצטער ודואג יותר, עיי"ש. ועיי"ש בס' המקנה שמבאר שישנם ב' סוגי שכר: א) שכר מצד הציווי; ב) שכר בעד עשיית המצוה עצמה. וכוונת התוס' הוא - שאף בסוג הב' "גדול המצווה ועושה". ובפשטות הטעם דלא פירש התוס' בסוג הא' - הוא כי אז אין שייך לומר "גדול המצווה וכו'", כי ע"ז אנו דנין. וא"כ עד"ז בנוגע לסוג הב' דשכר: אם נשים אינם שייכים כלל לעשיית המצוה, כי מלכתחילה לא ניתן להם, א"כ אין שייך לומר "גדול המצווה". וצ"ב.
ולהעיר, דהרמב"ם אינו מביא הך ד"גדול המצווה ועושה וכו'" רק בהל' ת"ת, ולא בהל' ציצית פ"ג ה"ט - כשכתב דנשים יכולות לעשות מ"ע שהזמ"ג. ואולי משום שהרמב"ם ס"ל כהמדרש, דלמ"ע שהזמ"ג אין לה שייכות, וא"כ אין לומר "גדול המצווה" [משא"כ במצות ת"ת (וצ"ב לחלק). - ולהעיר מלקו"ש חי"ד (בשיחה לפר' עקב) דיוק החילוק בלשון הרמב"ם דנשים פטורות מת"ת - לאדה"ז שכ' "אינן במצות ת"ת"].
ואולי בזה תלוי הפלוגתא אי נשים מברכות על מ"ע דהזמ"ג: לתוס' [ר"ת בקידושין שם] מברכות, דס"ל כהמכילתא; אמנם הרמב"ם שפסק בהל' ציצית הנ"ל דאינן מברכות, ס"ל כהמדרש [משא"כ לגבי ת"ת כנ"ל].
אמנם הכא בלקו"ש כייל הרבי ת"ת ביחד עם מ"ע שהזמ"ג, ועוד זאת, שמצאתי בסה"ש תש"נ [בהשיחה אודות לימוד התורה לנשים], שאם נשים יכולות לברך ברכת התורה על לימוד התורה בענינים שאינן חייבות - תלוי במחלוקת ראשונים הנ"ל. וא"כ להרמב"ם דס"ל שאינן מברכות, ומ"מ כתב "גדול המצווה וכו'" לגבי ת"ת, מוכח שאכן יכולים לומר "גדול המצווה וכו'" - אף באופן דאין לה שייכות כלל.
וגם לאו דוקא דתלוי בזה הפלוגתא הנ"ל אי מברכות או לא, דלכאורה י"ל שהמחלוקת הוא אי ברכת המצות הוא על החיוב מצוה או קיום מצוה. ועוי"ל באו"א.
Download PDF