בגיטין ל"ה מובא אודות חומר ענין דשבועה ועונש שבועה דאינו אמיתית, מובא הא דאלמנה שהפקידו אצלה דינר זהב נשבעה שלא נהנה מהדינר כלום, ובאמת נהנה בזה ד"מישתרשי לה מקום דינר" ונענשה על זה.

יש להעיר דאע"ג דשקו"ט בפוסקים האם דהנאה עניינו שו"פ או כזית, דהנה הגרעק"א בתשו' חקר האם שיעור דאיסור הנאה הוא בכזית או בשו"פ נוטה לומר דשעורו בשו"פ. והפרמ"ג בפתיחה כוללת פסח ח"ב פ"ג כ': דלענין מלקות (לאלו הסוברים דלוקים על הנאה באיסורי הנאה) צריך כזית דלא חמיר מאכילה, אבל לענין איסור מה"ת, מסיק שם דהוא גם בכל שהוא. אבל מוסיף שם: דכיון דלית לאו ועשה מפורש כ"א מדרשא הרי"ז איסורא בעלמא (וחלה שבועה עליו כמו שחל על ח"ש).

ואעפ"כ הרי בפשטות בסיפור כאן, העיסה במקום הדינר אינו שו"פ (ובפשטות אינו כזית) ואעפ"כ נחשב שנהנה. ואי"ל דהטעם, משום דכאן מדובר בכוונת "הנאה" לפי לשון בני אדם (כענין נדרים ושבועות). דהרי גם בנשבע שלא יאכל סוברים חכמים (משנה שבועות יט ב) דלא חייב אפחות מכזית, דאע"פ דבשבועות הולכים אחר ל' בנ"א, , מסתמא לא אסר עצמו כ"א כשיעורי תורה (משל"מ פ"ד שבועות הל' א' ד"ה ודע), א"כ בפשטות כן הוא בנשבע שלא יהנה, שמסתמא לא אסר עצמו כ"א כשיעורי תורה. (אבל יש לומר: דסברא זו הוא בשבועה להבא, אבל בלשעבר כוונתו כל' בני אדם ובמילא קאי גם אפחות משו"פ ע"ד סברת הרש"ש בשבועות תחילת פ"ג. אבל עיין בחשק שלמה שבועות י"ט סברא הפוכה דבלשעבר כוונתו אכזית אפי' לרע"ק).

אלא הטעם הוא כמבואר בגמ' בשבועות כ"א ע"ב ועוד, דבמפרש שבועתו אפחות משעור חייב עליה לכו"ע, ולכן כיון שאמרה "אם נהניתי מדינרך כלום", הרי פירשה בהדיא שנשבע שלא נהנה כלום. ולשיטת הרמב"ם שם, דגם כשנשבע שלא יאכל כלום אינו חל אפחות מכזית, מ"מ גם הוא סובר שם, דכשנשבע בהדיא א"דבר זה" ואכלו חייב ואפי' הוא חרדל או פחות, דזה חשיב "מפרש", כמו"כ כאן: דנשבעה "אם נהנתי מדינרך כלום" הרי"ז כמפרש ו"אחשביה" וחשיב הנאה גם בפחות מפרוטה.

(אבל גם בזה ילע"ק: דאפשר דהא ד"אחשביה" הוא רק בלהבא שע"י שאוסר עצמו על הדבר מחשיבו ואפי' כשהוא פחות מכשיעור, משא"כ בשבועה לשעבר).

והא דאיתא להלן לענין נדר שלא קיבלה כתובה "חי...אם נהניתי מכתובתי כלום...", (או בל' הטור "אם נהניתי שום דבר מכתובתי"), לפי שיטת רש"י דכשאומר "לא..כלום" נחשב כמפרש מובן בפשטות, שגם כאן נחשב כפירש שלא נהנה ואפי' פחות משו"פ, ולרמב"ם הסובר דבזה עדיין לא נחשב כמפרש, צריכים לומר דכשנודרת על הנאה מכתובה הרי"ז נודרת מהנאה על "דבר" פרטי והרי"ז כמפרש.

(בחי' הרשב"א כאן כ' דש"מ מכאן דחייל שבועה בפחות משו"פ (ומביא שם עוד הוכחה). אבל הכוונה שם הוא אעצם חלות דשבועה בזה והמדובר כאן הוא בענין ד"הנאה" קאי גם אפחות משו"פ כשמפרש כן כו').