ראש מתיבתא ליובאוויטש ד'שיקאגא
בגליון העבר - תתמו (עמ' 18 ואילך) כתבתי לבאר דהא דלמדין האי דינא דזריזין מקדימין למצות מהנהגת אברהם אבינו, אע"פ דבכלל אין למדין מקודם מ"ת, הוא משום דאינו דין בגוף (חפצת) המצוה, ורק בההתנהגות של האדם והתייחסותו כלפי המצוה, וזה אכן אפשר ללמוד גם מקודם מ"ת, עיי"ש לדוגמא ויסוד לסברא זו.
ויש להוסיף, דעפ"ז יש לתרץ עוד דבר תמוה לכאו' בענין זה: דז"ל הגמ' יומא (כח, ב) "אמר רב ספרא, צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי [היינו, שהי' מתפלל מנחה מתחלת שעה שבע - המעתיק]. אמר רב יוסף, אנן מאברהם ניקום וניגמר [ומפרשים הר"ח והערוך, שהשאלה היתה הלא אין למדין מקודם מ"ת]? אמר רבא, תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה?! דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצוות שנא' וישכם אברהם בבוקר . . אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה וכו'".
ולפום ריהטא נראה, דקושיית רב יוסף "אנן מאברהם ניקום וניגמר" נדחתה לגמרי, ולכאו' תמוה: הרי יסוד קושייתו היתה - כנ"ל מר"ח והערוך - מהאי כללא דאין למדין מקודם מ"ת, והלא כן קיי"ל להלכתא כהאי כללא?!
(וראה מש"כ הריטב"א שם ד"במאי דלא פליג על דברי חכמים ודאי שפיר גמרי מן האבות". וצל"ע אם אנן נקטינן כן, ומה גם שמקור להאי כללא הוא מזה שאין למדין אבלות שבעת ימים מקודם מ"ת (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה, והובא בתוס' מו"ק כ, א), ולכאו' אין בדבר זה פלוגתא על דברי חכמים?!)
ולדברינו נראה לתרץ, דהא דנדחתה קושיית רב יוסף הוא דוקא לגבי האי דינא שרצו ללמוד מהנהגתו וזריזותיה דאברהם בענין תפילה, שע"ז אמרה הגמ' דענין הזריזות אכן למדים מקודם מ"ת - כדמוכח ממילה, ושלכן בודאי יכולים ללמוד ממנו גם בענין הזריזות בתפילה. אמנם אין כאן קושיא על עיקר הדין דאין למדין מקודם מ"ת, שנאמר לגבי לימוד דינים בגוף המצוות.
ונתעוררתי לכ"ז מדיוק לשון קדשו של רבינו זי"ע בלקו"ש (חל"ה שיחה ב' לפ' תולדות): שמבאר שם ההבדל בין לשון המשנה בסוף מס' קידושין "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה וכו'", ללשונו של רב במס' יומא (בהמשך סוגיא הנ"ל) "קיים א"א כל התורה כולה וכו'" - דהלשון "עשה" פירושו, שאכן לא הי' במעשיו גדר של קיום מצוה, אלא מעשה סתם, כיון שכל החפצא נתחדשה בשעת מ"ת. משא"כ הלשון "קיים" פירושו, שכן חלה על המצות שלו "שם קיום מצוה".
וממשיך לבאר מדוע באמת בהמשנה נקט לשון "עשה" ובדברי רב הלשון "קיים": דבכל מקום נקט אותו לשון הנוגע להדגש שם בסוגיא. ותוכן הביאור בדברי רב ביומא, הוא, דבא בהמשך להסוגיא הנ"ל שדנה בהשאלה באם אפשר ללמוד ממעשיו של א"א, וע"ז הביאה הגמ' מאמרו של רב "דכיון שבמעשה אברהם הי' בזה גדר קיום מצוה . . לכן אפשר ללמוד (גם) מאברהם, אף שהי' לפני הציווי על קיומן [ולפ"ז מוסבר מה שאפשר ללמוד מאברהם לא רק ענין הזריזות בקיום המצות, אלא גם בענין קיום המצות גופא]".
ומדוייק מלשונו (בהחצאי ריבוע) דהא דיכולים ללמוד ענין הזריזות מאברהם, הוא אפי' בלי חידושו של רב בגדר קיום המצות שלו. ולכאו' הרי הביאור בזה כמו שכתבנו, שלענין הזריזות לא נוגע החפצא של המצוה.
ונראה, דאנן אכן לא קיימינן כחידושו של רב, אלא כלשון המשנה, שאכן לא הי' בהמצות דאז גדר הקיום של מעשה המצוה, ושלכן באמת אין למדין דינים בגוף המצוה מקודם מ"ת. אמנם ענין הזריזות כן אפשר ללמוד מאז גם בלי חידושו של רב, ולכן נקטינן כך גם להלכתא, וכמשנ"ת.
Download PDF