בגליון האחרון - תתמד (עמ' 40), הקשה הרש"ד חזן וז"ל: "באגה"ק סימן ה' דף קז, ב כתב כ"ק אדה"ז אודות התהוות האותיות: "אבל בחינת החומר וגוף התהוותן [בניגוד ל"צורתן" המבואר לעיל] . . הוא ההבל היוצא מהלב שממנו מתהוה קול פשוט היוצא מהגרון ואח"כ נחלק לכ"ב הברות וביטוי כ"ב אותיות בה' מוצאות הידועות . . ומבטא ההבל הוא אות ה' . . והוא מקור החומר וגוף האותיות טרם התחלקותן לכ"ב...". עכלה"ק.

"והנני מקשה קלאץ קשיא: לכאו' מוצאות הפה היוצאות מאות ה"א אינם אלא כ"א, שהרי אחת המוצאות היא אות ה' גופא. ואבקש מקוראי הגליון יחיו להאיר עיניי בזה". עכ"ל.

ולכאו' אי"ז פשוט כלל, ובד"א י"ל, שגם אות ה' יש לה צורה. ואע"פ שלגבי צורת כ"א אותיות הוא כמו חומר הפשוט, מ"מ לגבי חומר גופא, הרי ע"כ שיש לו איזה צורה. וביארתי כ"ז באריכות בגליון ר"ה דשנה זו בקובץ הערות התמימים ואנ"ש 770, בהערה "בענין חומר וצורה", עיי"ש. וקיצור הענין הוא: ידוע שכל אור (אפי' אוא"ס) בהכרח שיהי' בו איזו צורה שנתגלה בה. שלכן גם גבי חומר הראשון אפ"ל שיש לו איזה צורה עכ"פ כפ"ע מדרגתו בעולם הבריאה. ואע"פ שעיקר ענין הצורה שנצטייר בחומר הראשון הוא בעולם היצירה, ובעולם הבריאה עדיין נחשב בבחי' חומר הפשוט בלא צורה, ה"ז בערך הצורה שבענין חומר צורה ותיקון הידוע, היינו בערך הצורה שבעולם היצירה, שממנו אפ"ל התיקון שבעולם העשי', אבל ע"כ שגם בחומר הראשון כמו שהוא בעולם הבריאה, יש לו איזה צורה לפ"ע עולם הבריאה, רק שאי"ז בגדר צורה בערך עולם היצירה, ולכן לגבי עולם היצירה נק' חומר פשוט.

ועד"ז לכאו' אפ"ל גם גבי אות ה', שע"כ שיש בו איזה צורה עכ"פ, ורק שא"ז נחשב צורה גבי שאר כ"א אותיות, ובערכם ה"ז כמו חומר פשוט. והנה מצד צורה זו, כמו שהיא בחומר דאות ה', והיינו צורה דהבל דקול פשוט, כמו שהיא מצ"ע, לכאו' אפ"ל שאות ה' ג"כ נחשבת כאות שבבחי' חומר וצורה, רק שא"ז נחשב צורה בערך לשאר כ"א אותי'. ולפ"ז י"ל בד"א, שאות ה' עוברת דרך מעביר ע"י מוצאות הפה ואינה משתנית ע"י, ולכן יכולה להיות כאות בפ"ע בחומר וצורה כנ"ל. ובאותו זמן, קודם שעוברת דרך מעביר ע"י מוצאות הפה, יכולה לעבור ע"י בדרך התלבשות ולהשתנות ולהשתמש כחומר לשאר כ"א אותיות. והיינו, שדוקא ע"י פעולה השלילית דמוצאות הפה, שלא לשנות ההבל, אפ"ל התהוות אות ה' כמו שהיא מצ"ע, א"כ הפעולה ב"אפהאלטן" של פעולת במוצאות הפה היא המהווה אות ה'. אבל קודם הפעולה זו ב"אפהאלטען", הרי אות ה' יכולה להיות חומר לשאר האותיות, וד"ל.

ולפי"ז נמצא, שבאות ה' יש ב' בחי', א' - קודם שעבר קול פשוט דרך מוצאות הפה, שאז יכול להשתנות ע"י פעולה חיובית דמוצאות הפה לכ"א אותיות, או ע"ד פעולה שלילית ב"אפהאלטען" הנ"ל לאות ה'. ובחי' הב' - אחרי שעברה דרך מוצאות הפה, שאז דוקא היא בגדר אות ה' בחי' חומר וצורה הנ"ל.

ולפ"ז נמצא, שאות ה' נחשבת כאחת מכ"ב אותיות בבחי' הב' שלה הנ"ל דוקא, אחרי שעברה דרך מוצאות הפה. ומצד בחי' הא' הנ"ל, קודם שעברה דרך מוצאות הפה עד אז היא חומר שממנו מהווה שאר כ"א אותיות, וכן אות ה' גופא בבחי' הב' הנ"ל, ג"כ נתהווה ממנו. א"כ נמצא שכל כ"ב אותי' נתהוו מבחי' הא' הנ"ל של אות ה', כולל אות ה' גופא בבחי' הב' שבה כנ"ל.

ומ"מ מובן שענין הצורה שבאות ה', גם בבחי' הב' שבה, אינה עדיין בערך לצורה דשאר כ"א אותי' כנ"ל, ולכן גם כשיצאה מהפה (בחי' הב' שבאות ה'), עדיין יכולה להשתמש כמשל לענין החומר שלגבי שאר אותי', וד"ל.

ועדיין לכאו' צ"ב איך יכולה להתחבר בתיבה אחת עם שאר האותי', מכיון שהרי לפי הנ"ל אין צורתה בערך לצורה דשאר האותי'. ועיקר ביטוי התיבה הוא ע"י שינוי צורתו לכאו'. ולכאו' ע"כ לומר שיש איזו ערך לצורה דשאר האותי', ועצ"ע בענין הערך הזה.