תות"ל - 770
ידוע מש"כ הצפע"נ (בהשמטות להל' גירושין), גבי מנהג העולם1 שאומרים עשרת בני המן כל אחד בפני עצמו, ואין יוצאין בשמיעתן מהקורא, משום "דצריך לאומרן בנשימה אחת" (מגילה טז, ב). ובזה לא שייך לצאת ע"י אחר", והיינו דרק הדיבור עצמו יכול להוציא אחרים, ולא אופן הדיבור.
ולכאורה, נראה דאדה"ז ס"ל דגם אופן הדיבור מוציא אחרים, דהא כתב בסי' ריג סעי' ו': "המברך . . נעשה שליח לכולם . . וכאילו כולם מברכים . . שפיו כפיהם", וכפי' שביאר הרא"ה ב'הערות-וביאורים' גליון תשמח [ועד"ז ביאר הנ"ל בהערות וביאורים גליון תתיט].
אלא דלכאורה גוף דברי הראגוצ'ובי צריכים ביאור. דמובא בשוע"ר (וכן בשאר פוסקים) סי' תק"צ סעי' ט, די"א דהשברים ותרועה "אם עשאן בב' נשימות לא יצא, אלא יעשה אותן בנשימה אחת", ובמקום שאין מנהג קבוע "יש להנהיג לעשות בתקיעות מיושב בנשימה אחת", וכן בסעי' ח' כתב "היבבות של תרועות וכן הג' שברים . . צריך לעשותן בנשימה אחת" וזה לכו"ע (אלא שאין דומה ממש לעניננו).
הרי לנו לכאורה דין דומה - דאיכא ב' קולות השברים והתרועה, וצריכים לעשותן בנשימה אחת, היינו שלא רק עצם הדיבור אלא גם תנאי ואופן הדיבור, ומוציא אחרים י"ח, וצריך יישוב2.
ולהעיר, דבסעודת ב' דר"ה (ראה 'המלך במסיבו' ח"א עמ' סח; שערי הלכה ומנהג - הוספות ומילואים עמ' קכג) אמר רבינו (מרשימה, בלתי מוגה): "הבעל תוקע מוציא את השומעים ידי חובתן רק בשמיעת קול שופר, אך לכוון צריך כאו"א בעצמו. כמו שמבאר הראגוצ'ובי בהדין ד"עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת, דרק עצם הדיבורים (הקריאה גרידא) אפשר לצאת בשמיעה מאחר (מצד "שומע כעונה"), אבל אופני הדיבורים והתנאים המיוחסים להדיבורים ככוונה (וכיו"ב), א"א לייחס להשומע".
ולכאורה ממה שמוכיח רבינו מדברי הראגוצ'ובי שכ"א צריך לכוון בעצמו, משמע דדברי הראגוצ'ובי הן להלכה.
ולפי"ז גם צ"ע מה שהוכיח מהנ"ל ב'הערות וביאורים' שם, דרבינו בשו"ע לא ס"ל כדברי הראגוצ'ובי.
אם - לא שנאמר בדוחק שרבינו הביא את דברי הראגוצ'ובי לדוגמא, דמשו"ז צריך השומע לכוון לצאת שזהו דוחק מפשטות הענין*.
1) כן הוא גם מנהגנו, אבל בקיצשו"ע סי' קמ"א סעי' י"ד כתב ד"אינו מנהג נכון, אלא הקורא לבד יאמרם, והקהל ישמעו כמו כל המגילה", והוא מה'חיי-אדם' הל' מגילה סעי' כ"ב.
2) להעיר שהר' ש"י זוין ב'מועדים בהלכה' ע' רא, הביא את דברי הצפע"נ הנ"ל וסיים דההברקה מפתיעה, אבל לדינא יש להשיב, ולא כתב מה יש להשיב.
*) ראה בס' אבני חשן סי' ע בענין זה, ושם ביאר דסב"ל להצפע"נ דשומע כעונה מועיל רק על הדברים שהם שייכים לעצם המצוה. משא"כ הדין דנשימה אחת דעשרת בני המן אינו תנאי בגוף מצוות הקריאה, אלא מצוה צדדית לפרסם הנס שנתלו כאחת. וכיון שאין זה חלק ממצוות הקריאה, לא אמרינן ע"ז שומע כעונה עיי"ש. המערכת.
Download PDF