בעניין פירש"י (סנהדרין עד, רע"ב) ש["מצוה קלה" שפירשו חז"ל] "ערקתא דמסאנא" שצריך למסור נפשו עליה ב'שעת השמד' היינו (אפילו) 'מנהג בעלמא' (הרה"ח רמ"מ פוטרפאס ע"ה אמר לי שזוכר זאת ממאמר משנת תרפ"ז, והעירני הרה"ת ר' יעקב שי' הלוי הורוביץ מדברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בצאתו לקוסטרומה, סה"מ תרפ"ז עמ' קצו "תורה, מצוות ומנהגי ישראל"), הנה נמצא כן כו"כ פעמים בשיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בלתי מוגה, ולע"ע מצאתי בהתוועדויות תשמ"ה ח"ג עמ' 1940. ונקודת העניין גם בלקו"ש חי"ג עמ' 238 ("הטפל דטפל").

וראה בס' יראים סי' תג (בדפוס ישן סי' ה) שכתב בפשיטות כפירש"י: "יחבב תורה ודקדוקיה וישמח עצמו לקראת המצוות, ואפילו אינה מצוה אלא מנהג יהודית, ואם יעבירנו נראה כעובר מצוה ומפקירה, צריך שייהרג על הדבר ... פי' שעת השמד, שמכוונים עובדי כוכבים להעביר מצות המקום ולהכעיס לפניו ...", עיי"ש. הובא להלכה גם בהגמ"יי פ"ה מיסודי התורה אות ד.

ולדינא, הטור (יו"ד סקנ"ז) סתם כפירש"י, ואילו מרן בב"י העתיק פירש"י ומהרי"ק (שפירש כן גם בדעת הרי"ף), אך בהמשך העתיק מהר"ן שכתב ע"ז "מצות לא-תעשה" ולא העיר מאומה, ואחרי שעסק בענינים אחרים הביא את הרמב"ם של הזכיר "מנהג", ופירש דעתו, שלהרמב"ם מיירי שם באיסור ל"ת ומשמע לכאורה שלא פסק כהרמב"ם. ועד"ז העתיק הש"ך ס"ק ה'. ואף שבשו"ע (ס"א) העתיק "ערקתא דמסאנא" ללא פירוש, כיוון שלא נחלק על דברי הטור והעתיק כעיקר את דעת רש"י ודעימיה, לכאורה כך יש לפסוק.

וכן בס' 'אהלי יוסף' על דיני קידוש השם (למוהרא"י ריבלין מדריבין) ס"ב - סתם כדעת רש"י, ואת הדעות האחרת הביא רק כ"ויש אומרים".

[באם נניח שיש ספק בדבר, וראה בש"ך שם ס"ק א' מתה"ד סי' קצט, כיצד להורות במקרה של ספק פלוגתא דרבותא בדיני קידוש השם].