בגליון תשצו (עמ' 64) דן הרשדב"ל בענין תפילת שחרית אחרי חצות, ומביא מ"ש הגרי"א העלער שי' בענין מנהג גדולי החסידים להתאחר בתפילתם.

ונקודת ביאורם הוא שכנראה סמכו על שיטת הראשונים (ורוב גדולי האחרונים) שתפילת שחרית הוא (לא עד חצות, אלא נמשכת) כל היום.

והרשדב"ל מדייק שאדה"ז השמיט את לשון הרמ"א שכותב "ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית". ואדה"ז כותב: אבל אחר חצות מיד כיון שהגיע זמן תפלת המנחה ... אין לו תשלומין עוד לתפילת השחר... ע"כ.

ושקו"ט הנ"ל אם יש בזה דין תפילה בזמנה או רק שכר תפילה או תשלומין. יעויי"ש.

ויש להעיר ע"ז:

א - פלא גדול הוא, שאחרי ככלות הכל טרם החלו לתרץ עוד 'סיבוך' בתפילה שאחרי חצות. והוא - אמירת ברכות ק"ש אחרי ד' שעות, היינו שעה אחת לפני חצות היום!

והרי בברכות ק"ש מפורש בשוע"ר (סי' נח סעי' י): ואם עברה שעה ד' ולא קראה שוב אינו יכול לקרותה עם ברכותי' אבל בלא ברכותי' יכול לקרותה כל היום וטוב שיקראנה כדי לקבל עליו עול מ"ש (וי"א שיכול לקרותה כל היום בברכותי' והעיקר כסברא הראשונה).

ובסעי' שלאח"ז כותב שלדברי הכל אין לברכת ק"ש תשלומין. וכ"כ בסימן קח סעי' ד.

ופשוט שהחסידים שאנו דנים בם לא כוונו שיגמרו ברכות ק"ש לפני ד' שעות ויאחרו רק שמו"ע.

ואף ששיטת הכס"מ היא שגם ברכות ק"ש יכול לאמרן כל היום - הנה:

1) אי"ז דעת אפילו מיעוט הפוסקים. כתירוץ הרב העלער לענין שמו"ע.

2) אין בזה כלל ענין תשלומין כנ"ל. כסברת הרשדב"ל. ואדה"ז אוסר לאמרן אחרי ד' שעות.

ב - שניהם הביאו את דברי הפרישה שפי' בדעת הרמב"ם ועוד שחצות הוא לאו דוקא. וזה שהזכיר הרמב"ם עד חצות הוא כי אחר חצות ישנם כו"כ חילוקי דינים. שאם טעה ולא התפלל שחרית אזי יתפלל מנחה תחילה ואח"כ תשלומי שחרית, ואם התאחר במזיד אזי יש לו שכר תפלה שלא בזמנה.

ומסיים הרשדב"ל (בסעי' ב): "וכדברי הפרישה אפשר לפרש גם בשו"ע רבינו, שהשמיט את דברי הרמ"א הנ"ל, ולא כתב שאחרי חצות אסור להתפלל שחרית, ולא העתיק אלא את דברי הרמב"ם "עד חצות"".

אבל לכאורה א"א להעמיס דברי הפרישה בשו"ע אדה"ז. שהרי בהתחלת סעי' זה עצמו כותב אדה"ז בפירוש שאם עבר במזיד אין לו תשלומין במנחה. ובסי' קח סעי' יא (וכפי שהביא הנ"ל בסעי' ג) כותב אדה"ז בפירוש שבהזיד אין לו (אפי') שכר תפילת מצוה.

ג - בסעי' ג רוצה לחדש שאין דעת הרמב"ם (אפי' לפי פי' הב"י) והמחבר ואדה"ז כדעת הרמ"א. ואפי' בהזיד, יכול הוא להתפלל שחרית אחר חצות.

ומביא ראי' מזה שפסק המחבר בסי' קח ס"ז ובשו"ע אדה"ז שם סעי' יא, שמי שהזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין אפילו בתפילה הסמוכה לה. ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקן וגו'. ומ"מ אם רוצה להתפלל אותו נדבה ואינו צריך חידוש ... ויש לו שכר תפלה תחנונים ובקשת רחמים אלא שאין לו שכר תפלת מצוה אלא שכר תפלת הרשות.

"הרי אף להסוברים שהמתאחר במזיד עד אחרי חצות אין לו אפילו שכר תפלת מצוה (אפי' לא שכר תפלה שלא בזמנה), מ"מ יש לו שכר תפלת תחנונים ורחמים, ואין שייך לומר ע"ז שאחרי חצות אסור להתפלל שחרית" עכ"ל.

ותמה על תמה אקרא. מה ענין תפלת נדבה, תשלומין, תחנונים ורחמים לתפלת שחרית? האם יעלה על הדעת שתפלת נדבה שלא בזמן שחרית יקרא בשם תפלת שחרית? האם משום שאפשר לו להתפלל תפלת תחנונים ורחמים אחר חצות נסיק מזה "שאין שייך לומר ע"ז שאחרי חצות אסור להתפלל שחרית"?

והאם הרמ"א שפוסק מפורש שאסור להתפלל שחרית אחר חצות יחלוק ע"ז ויפסוק שאסור לו להתפלל תפילת נדבה אחר חצות?

אלא דבר פשוט הוא שתפלת שחרית בזמנה לחוד, ותפלת נדבה ותשלומין לחוד. וכפשטות לשון הגמ' טעה ולא התפלל שחרית צריך להתפלל מנחה שתים. ולא מנחה ושחרית.

ד - בענין תפילה לאחרי הזמן כדאי לעורר על נקודה אחרת. ובהקדם - ידוע שלפני מאתיים שנה לערך הדפיס א' ספר בשם 'בשמים רא"ש', בטענו שהם תשובות מהרא"ש ועוד ראשונים. והוסיף ע"ז הגהות שלו בשם 'כסא דהרסנא'.

ואחר זמן נודע שהרבה דברים הוא מפרי דמיונו וכו'. ועוד יותר - כוונתו הי' להכניס דברים חדשים בתורתינו הק' כאילו הם בשם הראשונים. וזיופו נתפרסם וכו'. למרות שכו"כ גדולים וטובים נתפסו בשקריו, נתנו הסכמה על ספרו, צטטו את דבריו והתפלפלו בם. ואכ"מ להאריך בפולמוס שמסביב ספר זה.

אחד הדברים שהדפיס שם (סימן יט) הוא שמצא בכ"י מהר"ש ובשם החסיד מהר"י קיצינגון שאם עסק בסודות התורה לא חשש לזמן תפילה.

והנה אם אכן כנים הדברים הרי לכאורה הי' נראה שזהו מקור לתפלה מאוחרת לעוסקים בדא"ח.

אבל בנימוקי או"ח (להמנחת אלעזר) סס"י נח כותב שאף שהגאון מברעזאן ז"ל מביא דבריו האלו (להתפלל אחרי חצות היום אם עסק בסודות התורה) אין לסמוך ע"ז כלל. "ותמהני היתכן להביא כזה משו"ת בשמים ראש אשר כנודע שהגאון חת"ס קראו כזב"י הרא"ש ... הזייפן הנזכר עד אשר גם במס"נ על האמונה הקדושה ידו הדה, וברצונו להכחידה, ר"ל מדעתי' הנפסדה, ואין כדאי לסמוך ואפילו לדבר כלל ולפלפל..." יעויי"ש.