חבר "כולל מנחם" שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר
כתב אדה"ז בסי' תצד ס"ז, וז"ל: "המחלק עשבי בשמים להציבור בביהכ"נ יזהר שלא לחלק להם מברוך שאמר עד לאחר שמו"ע, שקודם ברוך שאמר או לאחר שמו"ע יכולין הן לברך על הריח המגיע להם אבל מברוך שאמר עד לאחר י"ח אסור להפסיק בדיבור ויהנה מהריח בלא ברכה שאפי' בין פרק לפרק שמותר להפסיק אפי' בשביל כבוד בשם ודם אעפ"כ אסור להפסיק לברך על הריח לפי שברכה זו אינה חובה כלל שהרי א"צ לברך על הריח אלא כשמתכוין להריח אבל אם הריח מגיע לו מאליו והוא אינו מתכוין אליו אף שבע"כ נהנה ממנו אינו מברך עליו כמ"ש בסי' ריז. א"כ זה שעומד במקום שאסור להפסיק לא יתכוין להריח ולא יפסיק לברך על הריח", עכ"ל.
והנה במש"כ "שאפי' בין פרק לפרק שמותר להפסיק אפי' בשביל כבוד בשר ודם, אעפ"כ אסור להפסיק לברך על הריח" - בא לאפוקי מש"כ הח"י (סק"ז) דנוהגין לחלק הבשמים באמצע התפילה, דבין הפרקים קיימ"ל שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם, וכ"ש שמותר לברך על הריח בין הפרקים, ומבאר אדה"ז דלא היא - "לפי שברכה זו אינה חובה כלל, שהרי א"צ לברך על הריח אלא כשמתכוין להריח, אבל אם הריח מגיע לו מאליו והוא אינו מתכוין אליו אף שבע"כ נהנה ממנו אינו מברך עליו".
ולכאו' צ"ב במה שהאריך בהטעם שאינו להפסיק לברך (משום שאינו מחוייב בברכה כיון שאינו מתכוין להריח), דאמאי לא כתב בפשיטות, וכמש"כ שאר אחרונים (א"ר, פרמ"ג, שיוה"ל, ועוד), דלא עדיף מטלית שהובאה לו באמצע התפילה - שאינו מפסיק לברך, ועד"ז בהגהות בית מאיר שם: "איני יודע מה כ"ש הוא זה, לא יביא לו ולא יריח, ולא יהא צריך להפסיק לברך, ומפני הכבוד הוא זה", ואמאי לא נחית לי' לאדה"ז מש"כ הנך ונדחק שלא יתכוין להריח וכו'.
ועוד, הרי בהא שאינו צריך לברך על הריח אלא כשמתכוין להריח - הוא דעת הט"ז (סי' ריז סק"א); אך רוב הפוסקי' ס"ל דמחויב לברך בכל פעם שנהנה, ואפי' אינו מתכוין להנות (ב"ח, מג"א, א"ר, ועי' שעה"צ שם), וכ"ה משמעות אדה"ז בעצמו בסדר ברכה"נ פי"א ס"י, עיי"ש ובמסגה"ש נח, ז.
והנה בדברי אדה"ז מבואר שהריח מגיע לו מאליו, ובע"כ נהנה מהבשמים1, וא"כ בודאי מחוייב להפסיק ולברך, דהרי נזדמן לו (בע"כ) חיוב ברכה באמצע התפילה דבכה"ג מפסיק ומברך, וע"ד בשומע קול רעמים בין הפרקים דמפסיק ומברך כיון דנתחייב בברכה באמצע התפילה (אדה"ז סי' סו ס"ד), ואינו דומה לברכה על טלית שאינה חובת הגוף כלל ולכן אינו מחוייב בברכה כמש"כ אדה"ז שם ס"ג וסי"א, וא"כ העצה היחידה הוא שלא יתכוין להנות מהריח דעכשיו אינו מחוייב בברכה עכ"פ להט"ז ואינו צריך להפסיק ולברך, ואם מתכוין להנות שפיר מפסיק ומברך, וילע"ע, (ויעויין במקורו בשל"ה מס' שבועות ד"ה הפטורה).
ומצינו יסוד זה (דעת הט"ז) בדברי אדה"ז סי' רצז ס"ה: "שקים מלאים בשמים שמשימים הנכרים תוך קנקני היין כדי שיקלוט היין ריחם, אע"פ שמותר להריח בבשמים אלו ואין בהם איסור משום ריח היין שנבלע בהם, הואיל והמריח בהם אינו מכוין לריח היין שנבלע בהם אלא לריח עצמה". - ולכאו' מוכרח מזה, דהגם שלמעשה מריח גם ריח היין, מ"מ הואיל ואינו מכוין להנות מריח היין - לא חשיב נהנה מריח יין עכו"ם. והוא מיסוד הנ"ל, דעיקר הנאת ריח תלוי ברצונו וכוונתו דהאדם. ולהעיר שהט"ז עצמו כתב טעם אחר: "מכיון שאין היין נותן בהם טעם אלא אדרבה הבשמים נותנים טעם בהיין".
1) והגם שבתחילה קאמר שלא לחלק הבשמים כלל, ואם אינו מחלקן ריח זה מאיפה הוא בא? ולהעיר ממש"כ בלקט יושר ובמהרי"ל, שהאילנות ועשבים שנוהגין לשטוח בביהכ"נ בחה"ש יהיו משושנים מבושמים.
Download PDF