בשיחת ש"פ נח תשנ"ב ז"ל: "ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו!.. כשעושים חשבון צדק.. ובאים למסקנה שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו - צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה.. ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם".

וידועה השאלה (הובאה בכו"כ קובצים) דאם הדבר תלוי רק במשיח עצמו מהי ההוראה אלינו? ועוד לכאורה זהו סתירה מיני' ובי', כי אם אין הדבר תלוי אלא במשיח עצמו מדוע המסקנה המעשית וההוראה אלינו להוסיף זהירות בקידוש לבנה?!

ויש לומר בביאור הדברים ע"פ מ"ש בשיחת כ"ח סיון תנש"א (אות יב) וז"ל "א איד ווערט א שותף להקב"ה.. אין אלע דעם אויבערשטנ'ס עניינים כולל ועיקר - אין ברענגען די גאולה האמיתית והשלימה, וואס כדי דער אויבערשטער זאל דאז דורכפירן בשלימות דארף ער (כביכול) האבן די השתתפות פון יעדער איד, און דוקא אלס נשמה בגוף, אז דורך "מעשינו ועבודתינו" קומט די גאולה, און מ'דארף כביכול אנקומען אז דער איד זאל מסכים זיין, און נאכמער - ער זאל וועלן און מכריז זיין, אז ניט נאר וואס "הגיע זמן גאולתכם", נאר ס'איז שוין דא די גאולה בפשטות".

וכמו שעניין הגאולה הוא מענייניו של הקב"ה ורק הוא יביא הגאולה, ואעפ"כ אפי' בזה אנחנו שותפים וצריך הוא כביכול מעשינו ועבודתינו שנסכים, נרצה ונכריז על הגאולה. כן הדבר בעניננו, לאחר שגמרנו כל מעשינו ועבודתינו בגלות ואין הדבר תלוי אלא במשיח עצמו, הרי הוא צריך השתתפות שלנו בעניינים שלו.

וכדוגמא כמה הוראות משיחות דשנת תשנ"ב: א. תוספת זהירות והידור בקידוש לבנה.. "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם" בשיחת ש"פ נח. ב. לקבל פני משיח צדקנו, בשיחת ש"פ וירא וח"ש. ג. מה שמבאר בשיחת ש"פ תולדות שכל ענין העבודה עכשיו צריך להיות מצד הידיעה שישנה עצם הנשמה, שזה קשור להתגלות עצם מציאותו של משיח, ו"ע"י התעוררות מחודשת בתוקף מחודש דעצם הנשמה..." (ס"י-סי"ב).

דבענינים אלו לכאורה מודגש שאין הם חלק מעבודתינו אלא סיוע וההשתתפות שלנו בענינו של משיח להביא הגאולה (והטעם, כי "והיו לבשר אחד", כמבואר בשיחת כ"ח סיון שם. עיי"ש).