בס' התועדויות תשמ"ט ח"א ע' 250 (שיחת יום שמח"ת אות ל') איתא: "בנוגע לשנה זו שנת העיבור - יש לעיין האם ניתן לשנותה ולעשותה שנה פשוטה כשיחזרו הסנהדרין כו' לאחרי שכבר נקבע בר"ה שהיא שנה מעוברת", וראה גם בס' "שיחות קודש תשנ"ב" שיחת יום א' פ' תרומה כ"ח שבט סעי' א' (ע' 684) שנסתפק ג"כ כנ"ל, אלא ששם הדגיש "כיון שכבר הכריזו בשבת מברכים שהוא חודש אדר ראשון לכן י"ל שאין מקום לומר שיהי' בזה שינוי", עיי"ש, וסיים שיש מקום לומר לכאן ולכאן. וראה גם בשו"ת דברי יציב (להגה"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל) חאו"ח סי' רנא שחקר כעין זה וז"ל: "ולפענ"ד יש לחקור, כשיבוא בן דוד בב"א, אם יהיה בראש חודש של חשבון וקידוש הלל ונתקדש לר"ח, והר"מ פ"ב מהלכות קה"ח ה"ב כתב שאע"פ שנמצאו עדים זוממין הרי זו מקודש כו', א"כ י"ל שבתחילת היום נתקדש החדש ואין כח לבטלו, או שנאמר שהלל תיקן וקידש רק עד שיהיה אפשרות לקדש עפ"י הראיה, וכשיחזרו הסנהדרין הקדושים בראש חודש ויהיה אפשר להם לקדש, אדעתא דהכי לא קידש מעיקרא ולא חלה קדושת הר"ח, והמה בכח לקדשו וגם לעבר את החדש כרצונם". עכ"ל. (הובא כ"ז בפרטיות יותר בגליון העבר עיי"ש).

ובגליון העבר הובא בזה פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן בנוגע לקידוש החודש ועיבור שנים בזמן הזה, שהרמב"ם סב"ל דבזמן שיש בי"ד מקדשים חדשים עפ"י הראי' ומעברין שנים מפני אביב ותקופה וכו', ובזמן שאין בי"ד, דין קביעת ר"ח ועיבור שנים תלוי רק בחשבון לבד וכך היא הלמ"מ שבזמן שאין בי"ד אין מעברין שנים וקובעין חדשים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום, אבל הרמב"ן חולק עליו וסב"ל דלא נאמרה הלכה מסויימת של חשבון בזמן שאין בי"ד, ורק דר' הלל הנשיא שהי' הבי"ד האחרון הוא תיקן את חשבון העיבור שבידינו היום מצד שעת הדחק שידע שלא יהיו בי"ד סמוכים לכן קידש את החדשים ועיבר השנים עד ביאת הגואל, ונת' שם בנוגע לספיקות הנ"ל, די"ל דלפי הרמב"ן שבעצם גם בזה"ז ישנה אותה סוג קביעות של זמן הבי"ד, ולא חל חלות של סוג קביעות חדשה, אלא מפני שעת הדחק הוא שונה, לכן מסתבר לומר דמיד שבא הבי"ד נפקע ההנהגה של שעת הדחק כיון שאפשר לקדש באופן של לכתחילה, משא"כ לפי הרמב"ם שבזמן הזה חל חלות קביעות חדשה מצד הללמ"מ, הנה כיון שההתחלה כבר הי' בזה"ז וכבר נתקדש יום זה לר"ח מצד הללמ"מ, וכן כבר נקבע שנה זו לשנה מעוברת, שוב אין חלות סוג זה משתנה בשנה זו או ביום ר"ח זה עיי"ש בארוכה.

ויש להוסיף בזה עוד, דאיתא בשו"ע או"ח סי' תכב ס"א: "ערבית שחרית ומנחה מתפללים י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה, ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו, בין שר"ח יום אחד בין שהם ב' ימים, מפני שאין מקדשים את חודש בלילה" (וראה שו"ע אדה"ז סי' קח סעי' יד, וסי' קפ"ח סעי' י'), וראה גם ברכות ל, ב, בתוד"ה לפי שכתבו: "וי"מ דוקא בלילה ראשונה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, אבל בלילה שני' מחזירין אותו שכבר מקודש מיום שלפניו ולא נראה לחלק". עכ"ל, ועי' באור שמח הל' תפלה פ"י הי"א שהקשה ע"ז וז"ל: ומעודי הי' לפלא בעיני הלא קיימ"ל בר"ה דף כד, א, כר"א בן צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, א"כ ביום שני אין צריך קידוש בי"ד, ולמה אין מחזירין אותו באם לא אמר של ר"ח בלילה (הב') וזה צע"ג, עד שמצאתי להתוס' בסנהדרין י, ב, בד"ה שכבר שכתבו דבי"ד שלמעלה מקדשין אותו "בשחר" יום ל"א, ולפי"ז בערבית שעדיין לא קדשוהו בי"ד שלמעלה אין מחזירין אותו אך מנא להו הא עיי"ש.

ועי' בס' משנת יעבץ (או"ח סי' א') שהקשה שהרי הטעם דאין בי"ד מקדשים בלילה הוא משום דבקידוש החודש כתיב "משפט" מה משפט ביום אף קדה"ח ביום כדאיתא בר"ה כה, ב, אבל בחודש מעובר שאין בי"ד מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, אין ע"ז תורת "משפט", וא"כ למה אינו מתקדש בתחילת הלילה. עוד מקשה, דלמה זה תלוי בהא שאין מקדשין את החודש בלילה הלא חלות דין ר"ח חל גם על ליל ר"ח, והא דאין מקדשין בלילה זהו משום דמשפט כתיב ביה, ואין לומר משום דבליל ראשון אכתי אינו ידוע אם יהי' ר"ח דאפשר שיהי' החודש מעובר ולכן אין מחזירין אותו, דא"כ בחודש מעובר בליל ל"א שהוא ודאי ר"ח למה אין מחזירין אותו? גם הקשה מהא דכתב הרמב"ם (הל' קדה"ח פ"ב ה"ט) דשייך קידוש בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב ליל ל' עיי"ש, וא"כ שם למה אין מחזירין אותו (אבל ראה בפי' הרשב"ץ ברכות שם בד"ה אמר רבה ענן שהקשה קושיא זו ותירץ: "בתר רוב זמני אזלינן דלא מקדשינן ליה עד למחר, וכיון דכשהיו מקדשין עפ"י הראי' לא היו מזכירין ר"ח בתפלתן עד למחר השתא אע"ג דבקיאינן בקבועא דירחא לא מהדרינן ליה").

ומביא שם שהרמב"ם בספר המצות מ"ע קנג כתב: "מנין שאין מעברין ואין מקדשין את החודש אלא ביום ת"ל מימים ימימה (והוא ממכילתא דרשב"י סו"פ בא)", ולאחרי האריכות שם מבאר דעצם קדושת ר"ח כיון שאינו נאסר במלאכה והוא מקודש רק לענין קרבן מוסף, לכן קדושתו חל רק ביום שאז שייך להקריב קרבן מוסף, וע"פ המבואר בשבת כד, א, דיום שיש בהן קרבן מוסף מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, אבל בימים שאין בהם קרבן מוסף כגון יום שני וחמישי של תעניות וכו' אומר מעין המאורע בשומע תפלה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו, שהביאור בזה הוא דביום שיש שם קרבן מוסף משתנה עצומו של היום, ולכן גם נוסח התפלה הוא אחרת דאמירת יעלה ויבוא הוא מעצם נוסח התפלה, ולכן אם לא אמר מחזירין אותו דהוה כאילו לא התפלל, אבל כשאין שם קרבן מוסף צריך רק להזכיר מעין המאורע, אבל אין זה חלק בעצם התפלה אלא תפלה בפני עצמה, ולכן שם אין מחזירין אותו, ועד"ז הוא לגבי ר"ח דרק ביום מתחיל קדושת ר"ח שנשתנה עיצומו של היום דילפינן מ"ימים ימימה" שהוא דין בעצם היום, ולכן רק ביום אם לא אמר מחזירין אותו, משא"כ בלילה אף דלכתחילה צריך להזכירו, אבל זה דומה ליום שאין שם קרבן מוסף דאם לא אמר אין מחזירין אותו. והביא גם מ"ש בשו"ת אבני נזר או"ח סי' ריא דאף שאין מקדשין את החודש בלילה, מ"מ החודש מקודש למפרע מבלילה, וראה ר"ה כ, ב, ולא כהנ"ל, הנה כתב ע"ז דרק מנין החודש מתחיל מבלילה, אבל חלות קידוש היום דר"ח מתחיל ביום עיי"ש בארוכה, וכן בחיו"ד סי' כה.

וראה גם בס' זכר יצחק סי' יא שהקשה על התו"כ פ' אמור (פ"י ה"ד) דלמה מיעט "לילה" לגבי עיבור השנים ולא מיעט לענין קידוש החודש? ותירץ וז"ל: "נראה דקידוש החודש בלא זה פסול בלילה כיון דמוכרחים לומר שהקידוש הוא לקדושת ראש חודש וקודם זמנו לא מהני, ונראה דקדושת ר"ח אינה כשאר יו"ט דהתחלתן הוה מבערב, כי אם כדין הקרבן שזמנו ביום (זבחים יב,א) ובלילה אין כאן קדושת ר"ח, וכיון שכן אם מקדשים החודש בלילה הוה כקידשו לפני זמנו עכ"ל ולכן אי"צ ע"ז קרא", וממשיך לבאר הגמ' דר"ה הנ"ל, דמפרש דאין מקדשין בלילה משום ד"משפט" כתיב ביה עיי"ש בארוכה ואכמ"ל.

ובהנוגע לעניננו אי נימא כשיטה זו דעיצומו של ר"ח וקדושתו מתחיל ביום דוקא, י"ל לפי מה שנתבאר בשיטת הרמב"ם דכאשר כבר חלה הקידוש מצד הללמ"מ שוב אינו נפקע, במילא אם יבואו בי"ד הגדול בלילה שהקידוש עדיין לא חלה שפיר י"ל שיוכלו לעברו מיד בבוקר.

וראה בשו"ת דברי נחמי' סי' מו שכתב לא כהנ"ל, אלא דבכל ר"ח הלילה והיום שוים בקדושה לעולם, דכשמקדשים אח"כ ביום חלה הקדושה למפרע מבערב, ותלמוד ערוך במגילה ה, א, "ימים אתה מחשב לחדשים ואין אתה מחשב שעות לחדשים" (וזהו כהאבני נזר הנ"ל), וראה גם בסוף המפתחות שם ד"ה ואגב מ"ש בענין זה ה'בנין שלמה'.

וראה גם ברש"י סנהדרין שם י, ב, דמשמע דסב"ל דאם לא נראה החודש בזמנו כבר קדשוהו שמים דזהו מאתמול לילה, וכ"כ בהדיא הסמ"ג מ"ע מ"ו שכבר קדשוהו שמים מתחילת הלילה, ובס' מכתבי תורה סי' סב ביאר הצפע"נ פלוגתת התוס' והסמ"ג [אם בי"ד שלמעלה מקדשים בבוקר או בלילה] דתליא אי דנים בשמים בלילה או רק ביום כיון דבקידוש החודש משפט כתיב ביה עיי"ש, ועי' גם צפע"נ הל' קדה"ח פ"ב ה"ח, דנמצא מזה דמה שכתבו התוס' בסנהדרין דבי"ד שלמעלה מקדש יום ל"א בשחר ה"ז משום דסב"ל דגם בבי"ד שלמעלה שייך הך דינא דאין דנים בלילה.

ומ"מ גם לפי זה אכתי י"ל כנ"ל בנוגע להלילה דר"ח, דלכו"ע הרי ליכא קידוש עד למחר ע"י בי"ד, ורק מאז חל הקידוש למפרע, א"כ לכאורה י"ל שכן הוא גם עכשיו לדעת הרמב"ם כשמקדשים עפ"י החשבון. ונת' בגליון הקודם מלקו"ש חכ"ו ע' 65 הערה 54 ומהגרי"ד שהקידוש נעשה ע"י בנ"י, וי"ל דגם בזה"ז נעשה הקידוש באותו האופן שהי' כשהיו מקדשים עפ"י הראי' שמתקדש ביום למפרע, ובמילא י"ל דאם יבואו בי"ד הגדול בליל ר"ח כיון שלא חל עדיין הקידוש, עדיין יוכלו לעברו ולעשות ר"ח ביום ל"א, וזה שייך גם בליל ב' שהרי יום ב' הוא משום ספיקא דאילו יום א' קודש היום השני הוא חול, ואם יום א' הוא יום חול אז היום השני הוא ר"ח וליכא קידוש בלילה, וכמבואר בבבה"ל שם סי' תכב אות ג' (אבל לשיטת רש"י והסמ"ג דבי"ד שלמעלה מקדשים יום ל"א בלילה נמצא דבליל ל"א חל הקידוש מיד).

אלא דבקובץ שערי תורה ח"א סי' קי הקשה, דכיון שהיום מקדשים עפ"י החשבון, למה אין מחזירין אותו בערבית אם לא אמר יעו"י לפי שאין מקדשין בלילה, הלא בזה"ז אין מקדשין החודש כלל? ותירץ שרז"ל אמרו כן להיות זאת למזכרת להזמן שמקדשין ע"פ הראי' דלא לישכח תורת קידוש החודש עפ"י ראי' עיי"ש, דלפי דבריו יוצא דבזמן הזה באמת חל הקידוש בלילה ולא כהנ"ל. אבל לכאורה י"ל כפי שנת', דגם עכשיו חל הקידוש כפי שהי' אז כשהיו מקדשין עפ"י הראי'. ועד"ז כתב באבני נזר שם סי' שי שגם הוא הקשה כנ"ל דכיון דבזמן הזה אין מקדשין עפ"י הראי' למה אין מחזירין אותו בערבית? ותירץ שהקידוש בזה"ז חל באותו האופן שהי' חל כשמקדשים עפ"י הראי', ונמצא דבלילה ליכא קידוש עדיין עיי"ש, וראה בס' חקרי הלכות ח"ז ע' טז ואילך.

ואכתי יל"ע בנוגע לשנה מעוברת, מתי נימא שכבר חל שנת העיבור ששוב אין לשנותו, דבהשיחה בתשמ"ט דיבר גם אודות תחילת השנה שכבר הכריזו שהיא שנה מעוברת, ואילו בתשנ"ב דיבר אודות שכבר הכריזו שהיא חודש אדר ראשון כנ"ל. ויל"ע בזה עוד.