בסידור עם דא"ח שער בהמ"ז (קב, ב ואילך), מבאר את דברי חז"ל (פסחים קיט, ב) בענין ברכת המזון שאחרי סעודת הלויתן, שאברהם, יצחק ויעקב לא ירצו לברך, אברהם - מפני שיצא ממנו ישמעאל וכו'. ותוכן הביאור, שכיון שבהמ"ז זו ענינה להמשיך מדרגה הכי נעלית, ולכן כ"א מהם - מכיון שכאשר המשיך אור הי' זה באופן שהי' ממנו יניקת החיצונים "אברהם - יצא ממנו ישמעאל, יצחק - יצא ממנו עשו" וכו' - גם לעת"ל יחשוש להמשיך המשכה נעלית זו, שמא תהי' גם בהמשכה זו יניקת החיצונים. עיי"ש בפרטיות.

ואף שלעת"ל כבר לא יהי' רע, וא"כ לא יהי' מקום לחשש כזה, בכל זאת מכיון שפ"א כבר נכשל, - "להמשיך ברכה ביין המשומר דעתיד יפחד, מצד שהי' פגם פעם אחת בכלים שלו. וכמשל מי שלא נכנס מעולם בהיכל המלך, יפחד לדבר פן יפגום בכבוד המלך באיזה דבור כו', הגם שרגיל לדבר לפני שרים, ומכ"ש כשנכשל בדבריו לפני שר המלך כו' וכיוצא בזה, וד"ל". ז.א., שאף שאז וודאי לא יהי' נתינת מקום לרע, מכיון שפעם המשיך באופן שהי' יניקה - גם אז יישאר פחד וחשש. ובאור התורה (עקב ע' תקמ) משמע אפי' יתירה מזו (ועצ"ע), וז"ל: "הגם שלע"ל יתברר הכל, עכ"ז יהי' יניקה מבחי' קו הימין דאברהם כו', ע"כ לא ירצה לברך על יין המשומר שממנו אין שום יניקה כלל כדי שלא יומשך כו'".

ויש להעיר מקונטרס ט"ו באב תנש"א, ששם מבואר ענין "קץ שם לחושך" - "שלאחרי הקץ שלו לא יהי' שייך כלל ענין החושך". ועיי"ש באריכות. ולכאו' תוכן הדברים הוא, שלא זו בלבד והחושך יתבטל בפועל, אלא שמציאותו לא תהי' קיימת כלל אפילו כאפשרות מופשטת. ועפ"ז צ"ע קצת בהמבואר בהנ"ל, שאברהם יפחד מצד שבעבר הי' יניקת החיצונים, שלכאו' פחד זה מוכיח שעדיין יש איזה יחס כלשהו למציאות החושך, ולא שמציאותו כעת היא באופן ש"אין שייך כלל מציאותו" (כלשון הקונט' שם).

ואולי י"ל גם בזה, שיהיו חילוקי דרגות ותקופות כהתי' המקובל בכגון-דא. ויש להעיר עוד מהמבואר בכ"מ (לדוגמא: לקו"ש ח"ו ע' 87 הערה 12 ובשוה"ג שם), שבאופן ביטול של מציאות יש כמה אופנים, האם הדבר מתבטל ונעשה לאין ואפס - אבל סו"ס אינו כמו לפני שהי' קיים מלכתחילה, או שמבטלים את הדבר באופן שחוזר כאילו לא הי' לו מציאות מלכתחילה כלל. ועפ"ז הי' אפשר אולי לתרץ בנדו"ד, אבל מהקונט' (הנ"ל) משמע ברור שביטול הרע לע"ל יהי' באופן הנעלה, שכאילו לא הי' כלל מעולם. (ואוי"ל עוד יתירה מזו, ובפרט ע"פ המבואר בסיום הקונ' שם, שיהי' זה באופן המבואר בשוה"ג הב' בלקו"ש שם. ודו"ק), ולכן - עצ"ע.