בגליון כב [תתא] עמ' 13 הביא הרמ"מ שיחי' את דברי אדה"ז באג0ה"ק סי' ט' (קיד, א), "ולא ארז"ל ת"ת כנגד גמ"ח אלא בימיהם שת"ת היה עיקר העבודה אצלם .. משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד .. אין דרך לדבקה בה באמת .. כ"א בבחי' עשיה גם כן שהיא מעשה הצדקה".

והק', דאיך אפ"ל שעתה אין תלמוד תורה כנגד כולם, הרי התורה היא נצחית? ודחק לתרץ בכמה אופנים.

ויש להעיר, שכ"ק אדמו"ר דן בזה בכו"כ מקומות, ומהם לקו"ש ח"ט עמ' 345 בהע' בשוה"ג, וזלה"ק: אין להקשות והלא פס"ד ברור הוא בכל הפוסקים, ואדה"ז עצמו מביאו בהל' ת"ת שלו.. דת"ת שקול כו' – כי הרי מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים קודמת לת"ת.. ולכן כשאין דרך כו' כ"א ע"י מעשה הצדקה.. – זהו העיקר... עכלה"ק.

ובשיחת ש"פ דברים ה'תשמ"ב ("תורת מנחם – התוועדויות" ח"ד עמ' 1954): "ואף שלכאורה אינו מובן – כיצד אפשר לומר שמארז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח הוא "בימיהם בלבד", משא"כ העיתים הללו עיקר העבודה היא בענין הצדקה?! – הביאור בזה: היות שבעקבות משיחא "נפלה סוכת דוד" כו', הרי מצות הצדקה היא מצוה שהזמן גרמא – להקים סוכת דוד מנפילתה, ומצוה שהזמן גרמא דוחה אפי' את לימוד התורה".

הרי שזה ככל הדברים הנדחים ע"י דברים אחרים מפני איזה סיבה שתהי' (וכאן – משום שזוהי מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים), ואין זה קשור לנצחיותה (או הפכה ח"ו) של התורה.

(ולכאורה פשוט, שהקושיא לה מתייחס כ"ק אדמו"ר במקומות הנ"ל היא הסתירה הקיימת, לכאורה, מדברי המשנה לדברי אדה"ז – ולא שזה סותר לנצחיות התורה. אך גם קושיא זו, אותה הקשה הנ"ל, מתורצת בדרך ממילא בדברי כ"ק אדמו"ר, ופשוט).