ידועה הדגשת כ"ק אדמו"ר בשיטת לימודו את ספר היד, שכיון וכתב הרמב"ם בהקדמתו שחיבור זה כולל "הלכות הלכות", הרי שכל פרט ופרט בספר זה יש לפרש באופן שיהיה ממנו נפקא מינה להלכה.

והנה, בהל' בית הבחירה פ"ז ה"ז: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו" כו'. וצריך ביאור בתיבת "בעונותינו" שהוסיף הרמב"ם - למאי נפק"מ להלכה סיבת חורבנו של המקדש, שהיא "בעונותינו"?

אך כד דייקת שפיר, י"ל שנפק"מ טובא. דהנה, בכל הלכות 'בית הבחירה' לא שלל הרמב"ם את האפשרות לבנות את ביהמ"ק בזה"ז, לפני ביאת משיח. ומפשטות דבריו, שכתב כי "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן" (פ"א ה"א), משמע שהיא מצוה שמוטלת על כל אחד באופן תמידי, ואם רק תינתן האפשרות מיד יש לבנות את הבית.

ועל כך קמ"ל הרמב"ם כאן, ש"המקדש היום חרב בעונותינו" - היינו: כל חורבן בית המקדש אינו משום חוסר אפשרות טכנית לבנות, משום התגברות יד האומות וכיו"ב, שאז הוה אמינא שבשעה שתגבר יד ישראל יש מיד לקום ולבנותו; אלא המקדש חרב בעונותינו דוקא, ובפשטות: ענין רוחני יש כאן, שבגלל עונותינו נטל מאתנו הקב"ה את בית המקדש, והוא דוקא יחזירנו לנו על ידי משיח צדקנו. ויהי רצון שיהיה זה תיכף ומיד ממש.