בשיחת ש"פ שמיני תשי"ח איתא אודות האריז"ל [שיום ההילולא שלו חל בה' מנחם אב, זי"ע]: "בספר שבחי האריז"ל ושבחי הרב חיים ויטל ז"ל (אשר חלק גדול מהסיפורים שם מופיעים גם בכתבי האריז"ל), מסופר בתחילתו (ע' ג):

"פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת . . כדי לקבל השבת (כפי שהסדר ע"פ קבלה [ראה פע"ח שער הכוונות ענין קבלת שבת דרוש א. מג"א (וכנה"ג) הל' שבת סי' רסב ס"ג. ס' מנהגי האר"י - פתורא דאבא - ענין קבלת שבת אות יז.] - לצאת לשדה לקבל פני שבת מלכתא) . . ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו: חברי רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים? - וירושלים היא רחוקה מצפת יותר מכ"ה פרסאות - השיבו מקצת מן התלמידים: אנו מרוצים מכך, וקצת מן התלמידים השיבו ואמרו: נלך מקודם ונודיע לנשותינו - וכלשון הש"ס [ברכות כז, ב. וראה ירושלמי ברכות פ"ח ה"ו: א"ל נלך גו בייתא]: "איזיל . . ואימליך בדביתהו" (ועצם הענין כבר לא היה פלא בעניהם על האריז"ל שיוכלו להגיע, אלא שרצו לבקש רשות "דביתהו" שלא לשבות שבת בביתם) - כיון שאמרו נלך מקודם לביתינו, נתחרד הרב חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר: אוי לנו שלא היה בנו זכות להגאל, שאלמלא הייתם כולכם משיבים לי פה אחד שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תיכף היו נגאלים כל ישראל, שעתה היתה השעה עומדת להגאל, ומתוך שמאנתם בדבר, חזר הגלות לאיתנו בעו"ה".

"והנה, סיפור זה הרי הוא חלק מהתורה, ובמילא, הוראה בעבודתינו.

"ולכאורה קשה, כיצד יתכן שענין ד"איזיל ואמליך בדביתהו" יהווה סתירה להבאת הגאולה? - הרי על פי תורה צריך להיות "איזיל ואמליך בדביתהו" בנוגע למילי דעלמא, ובפרט ענין של שבת, שכל ענינם של נרות שבת הם בשביל השלום שבין איש לאשתו, וישנם כמה עניני חיוב בשבת שבין איש לאשתו, וא"כ, מדוע ענין שהוא לגמרי על פי תורה ומבוסס על השו"ע - יעכב את הגאולה?

"ע"פ נגלה הביאור הוא: הגמרא אומרת [עירובין סז, ב] "במילתא דרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן", כלומר, קודם כל צריכים לעשות מה שרבנן אומרים, ואחר כך אפשר לשאול. ולכאורה, אם יתכן ענין ד"מותבינן" - איך "עבדינן עובדא"?

"אך הענין הוא, צריכים לדעת ש"רבנן" הם למדנים גדולים ואפשר לסמוך עליהם. ומה שיש לו קושיא, הרי זה רק בגלל שחסרה אצלו היגיעה האמיתית בתורה, וכאשר תהי' לו היגיעה האמיתית, והוא יזכה, יווכח שהדין הוא כפי שרבנן אמרו. ובנידון דידן: כאשר שמעו הוראה מהאריז"ל שהי' גאון גדול גם בנגלה (כדאיתא בלקוטי תורה (ובסהמ"צ) להרח"ו) - יכלו לדעת ("האט מען געמעגט וויסן") שאפשר לסמוך עליו שלא יכשילם חס ושלום בעשיית ענין שהוא היפך ההלכה.

"ובפנימיות הענינים: "החשבון הוא אמנם חשבון, אך למלחמה אינו שייך. אי אפשר להביא את משיח באופן כזה - שכששומעים משהו ("א ווארט"), מוציאים את ה"שולחן ערוך" וניגשים למורה הוראה לשאול פשט ב"באר היטב" - האם זה לא סתירה למה ששמעו. לא באופן כזה יכולים להביא משיח.

"דרושה התקשרות וקבלת עול, וצריכים לציית ל"רבנן" ללא חשבונות כלל. ענינו של יוצא צבא - שאין לו חשבונות כלל, עבורו שום מציאות אינה קיימת, מלבד המפקד והוראותיו...

"למרות כהנ"ל, נשאר האריז"ל לקבל את השבת יחד עם אותם תלמידים שאמרו "איזיל ואימליך בדביתהו", וגם אחר כך למד איתם והם נשארו תלמידיו. הגם של הי' ביכולתם להביא משיח מצד העדר ההתקשרות, מכל מקום הוא למד איתם ענינים שהם כלים להם לפי ערכם, אשר באמצעותם יוכל להעלותם בהדרגה לדרגא נעלית יותר. ואדרבה, מצד זה גופא ראה האריז"ל את גודל הרחמנות עליהם, שבגלל זה עליו להשאר ללמוד איתם ולהדריכם...

"ובזה יובן גם מה שהאריז"ל נשאר לקבל את השבת בצפת, דלכאורה, היות וע"י ההליכה לירושלים היתה מגיעה הגאולה - מדוע הוא נשאר בצפת, הרי הי' יכול להובילם לירושלים כשעיניהם עצומות? והתירוץ הוא: כאשר האריז"ל ראה את התלמידים מתחילים להתיישב בדעתם, כלומר שחסר אצלם בהתקשרות, הרי במילא ההליכה לירושלים לא היתה פועלת מה שצריכה לפעול". ע"כ דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע.

והנה יש להבין, איך יתכן דלאחר שעפ"י נגלה בגמרא דעירובין הנ"ל ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", התלמידים יעשו את ההיפך מזה, דקודם "מותבינן" - הענין ד"איזיל ואמליך בדביתהו", ורק אח"כ "עבדינן מעשה"? וגם אם אותם התלמידים עברו על ההוראה ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", יש להבין איך האריז"ל נשאר לקבל את השבת יחד איתם, והרי לא רק שנכשלו בעשיית היפך ההוראה הנ"ל, אלא שגם עכבו בזה את הגאולה! - ו"חזר הגלות לאיתנו בעו"ה"?

והנראה בזה לבאר, דבגמרא שם נאמר: "דאמר רב [יוסף אמר רב] כהנא, כי הוינא בי רב יהודה הוה אמר לן [- כשהייתי בבית מדרשו של רב יהודה, הוא היה אומר לנו, כאשר מורה חכם להקל] בדאורייתא [- בנוגע לדין שהוא מן התורה, ויש תלמידים הרוצים להקשות על הוראתו], מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה [- מקשים מקודם מה שיש להקשות, ולאחר מכן עושים מעשה על פי הוראתו (כדי להישמר שלא יעברו על דין תורה). אך כאשר פוסק להקל] בדרבנן [- בנוגע לדין שאינו אלא מדרבנן] עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא [- עושים מעשה מיד על פי הוראתו, ורק לאחר מכן מקשים מה שיש להקשות עליה]. - ע"ש (סח, א) מה שרב יוסף הצדיק לאביי את ההוראה של רבה.

והנה איתא בשו"ע אה"ע (סי' עו סי"א) דאסור לאדם למנוע מאשתו עונתה, ואם מונעה כדי לצערה, עובר בלא תעשה, דעונתה לא יגרע". - וזהו כמו שכתב הרמב"ם בפי"ד ה"ז מהל' אישות. – וב'באר היטב' שם (ס"ק טז) מביא מחלוקת בין מהר"מ מטראני למהר"ם אלשיך: "אם לא כוון לצערה אלא מפני עסקיו, לא עובר, ומפני זה פורצים בה בני אדם ללכת בדרכים ובסחורות יותר מזמן עונה וכו'. אבל הר"מ אלשיך (סי' נ) האריך להוכיח שאפילו אינו מכוון לצערה עובר". עכ"ל.

בשו"ע רבינו הזקן משמע דס"ל כהר"מ אלשיך, דאפילו שאינו מכוון לצערה עובר, דז"ל בהל' שבת (סי' רפ ס"ב): "וצריך ליזהר שלא לבטל העונה שלא יעבור על לא תעשה של תורה, אלא אם כן האשה מוחלת", ואינו מחלק כלל בין שמכוון לצערה או לא.

והנה בברכות (כז, ב) [שכ"ק אדמו"ר זי"ע מרמז לגמ' זו] איתא, שבאו חכמי ישראל לרבי אלעזר בן עזריה והציעו לו להיות ריש מתיבתא, אמר להם אלך ואתייעץ עם אנשי ביתי, "אזל ואימלך בדביתהו" - הלך והתייעץ באשתו, אמרה ליה וכו', עיי"ש. וכתב ע"ז ב'ענף יוסף' על 'עין יעקב' שם, בשם ה'יערות דבש': "ולכאורה הוא מושלל הבנה, איך שייך שרבי אלעזר בן עזריה שבק כל עצת חכמי ישראל אשר היו רוצים למנות אותו, וילך אחר עצת אשתו? - אמנם בדרך דרוש נראה כך, דהנה עונת ת"ח הוא מליל שבת לליל שבת. ובמסכת אבות דרבי נתן מבואר דעונת נשיא היא מחודש לחודש, מפני ביטול בית המדרש, ואנן קיי"ל חמר ונעשה גמל צריך למלוך באשתו וכו'. ולפי"ז אף כאן ששינה עונתה משבת לחודש, להיות שנתקבל לנשיא כנ"ל, יכולה היא לעכב כנ"ל, ולכך אמר איזל ואימליך בדביתהו, ואזל ואימליך בה". עכ"ל.

ומעתה נראה לבאר בסיפור דילן: דזה ש"קצת מן התלמידים השיבו ואמרו, נלך מקודם ונודיע לנשותינו - וכלשון הש"ס "איזיל ואימליך בדביתהו" - ס"ל כדעת הר"מ אלשיך ורבינו הזקן, דזה ש"צריך ליזהר שלא לבטל העונה שלא יעבור על לא תעשה של תורה, אלא אם כן האשה מוחלת", זהו אפילו כשאינו מכוון כלל צערה - וא"כ כיון דמיירי כאן בדאורייתא, א"כ לשיטתם שפיר אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם, כיון דבדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה".

ואילו שאר התלמידים שהשיבו מיד "אנו מרוצים מכך", ס"ל כהרמב"ם והר"מ מטראני והמחבר, שאין עוברים על לא תעשה של תורה דעונתה לא יגרע, רק כשמתכוון, אלא בדברבנן. א"כ לשיטתם שפיר לא אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם, כיון ד"בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא". ויתכן שגם האריז"ל בעצמו ס"ל כהרמב"ם והר"א מטראני והמחבר, - ודלא כהר"מ אלשיך ורבינו הזקן הנ"ל.

ולפי"ז א"ש, דאלו התלמידים שאמרו "אזל ואמליך בדביתהו", בעצם נהגו - לשיטתם - דוקא ע"פ תורה, כיון ד"בדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה". - ולפי"ז א"ש שהאריז"ל נשאר לקבל את השבת יחד איתם וכו'.

ועוד י"ל בזה, דאפילו לדעת הרמב"ם והר"מ מטראני והמחבר, דהלאו של עונתה לא יגרע עוברין רק כשמתכוון לצערה בלבד, אפ"ה י"ל דזה ש"קצת מן התלמידים השיבו: "איזיל ואימליך בדיביתהו", מיירי בליל טבילה, דאז לכו"ע הוי מדאורייתא, כמבואר בשו"ע אה"ע (סי' עו ס"ד), ובאו"ח (סי' תקעד ס"ד), ויו"ד (סי' קפד ס"ו). וא"כ כיון דמיירי כאן בדאורייתא לכו"ע, א"כ שפיר אמרו שרוצים מקודם להתייעץ בנשותיהם [ע"ד הך דרבי אלעזר בן עזריה הנ"ל], כיון ד"בדאורייתא מותבין תיובתא והדר עבדינן מעשה", וא"ש מאוד ולק"מ.

והא דקאמר כ"ק אדמו"ר זי"ע ד"הגמרא אומרת "במילתא דרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן", כלומר, קודם כל צריכים לעשות מה שרבנן אומרים ואח"כ אפשר לשאול", - זהו עפ"י פנימיות הענינים, ו"כאשר האריז"ל ראה את התלמידים מתחילים להתיישב בדעתם [אפילו שזה נכון עפ"י נגלה והלכה כנ"ל], כלומר שחסר אצלם בהתקשרות . . שדרושה קבלת עול, וצריכים לציית ל"רבנן" ללא חשבונות כלל . . ואי אפשר להביא את משיח באופן כזה - כששומעים משהו ("א ווארט"), מוציאים את ה"שולחן ערוך" וניגשים למורה הוראה לשאול פשט ב"באר היטב" [ונראה שכ"ק אדמו"ר זי"ע במכוון הזכיר כאן את ה"באר היטב" דוקא, דיתכן שהכוונה ל"באר היטב" הנ"ל שמביא את המחלוקת בין מהר"ם מטראני למהר"ם אלשיך] - האם זה לא סתירה למה ששמעו. לא באופן כזה יכולים להביא משיח". עכלה"ק, וא"ש.