כולל שע"י בית חב"ד מרכז מנהטן
דעוה"ב היינו תחה"מ
בלקו"ת פ' צו ד"ה ששת ימים הב' רפ"ב (ויקרא טו, ג)כותב: "והנה ארז"ל (ברכות יז.) העוה"ב אין בו לא אכילה כו'. ולפ"ד הרמב"ם ז"ל קאי על עולם הנשמות והרמב"ן ז"ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א"כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו'. אלא מסיק שקאי על זמן תחה"מ שיהי' האדם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה כו'."
וצ"ע, דהמעיין בשער הגמול, לא ימצא שהביא הרמב"ן ראי' זו, דאחר שמביא כו"כ ראיות שעוה"ב הוא עולם התחי' מסיים (סוף ע' שג בהוצאת הרב שעוועל) "...הרי נתבאר שהעוה"ב אינו עולם הנשמות אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחי' בגוף ובנפש, וע"ז העולם אמרו בברכות מרגלא בפומי' דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן והן נהנין מזיו השכינה", וכוונתו לשלול מ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ג) דמארז"ל זה "קאי על עולם הנשמות. אבל אינו מביא ראי' דממארז"ל זה גופא מוכח דעוה"ב יש בו גוף כמ"ש בלקו"ת.
ולהעיר מלקו"ת ביאור לד"ה שובה ישראל ס"א (דברים ס"ה סע"ד) ששם מוכיח ג"כ דמארז"ל הנ"ל קאי על עולם התחי' וז"ל: "... והיינו כמארז"ל על עוה"ב שהוא עולם התחי' שאין בו לא אכילה כו' אלא צדיקים יושבים ונהנין כו' דודאי אין ר"ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא"כ מאי קמ"ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג"כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מענייני עוה"ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה"ב אינו ר"ל ג"ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחי')." דכאן הביא ג"כ ראי' זו, אבל לא בשם הרמב"ן.
וכן עד"ז בסה"מ תק"ע ע' כו "... בעוה"ב יש ב' דיעות, הא' מפרשים שהוא בחי' ג"ע שהנשמה נהנית מזיו השכינה, והדיעה הב' שהוא דעת הרמב"ן ז"ל שעוה"ב הוא קאי על תחה"מ. והעיקר הוא כדיעה הב', והראי' דאיתא בגמ' שעוה"ב אין בו לא אכילה ושתי'..." (וממשיך כנ"ל בלקו"ת), דגם בכאן אפשר לפרש שאדה"ז מביא הראי' מעצמו ולא בשם הרמב"ן.
וחפשתי אולי נמצא ראי' זו במקורות אחרים דס"ל כהרמב"ן דעוה"ב היינו עולם התחי', ומצאתי בעוד ב' מקומות:
א) ביד רמה ריש פ' חלק מאריך להוכיח דעוה"ב היינו עולם התחי', ושם (קרוב לתחלת דבריו) "עוד דגרסינן בברכות מרגלא בפומי' דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' ולא משא ולא מתן ולא פרי' ולא רבי' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, ואם אין הגויות חיות לעוה"ב מפני מה הוצרכו לומר שאין בו כל אלו, הי' להן לומר שאין בו גוף ונמצאו כל אלו בטלין מאליהן, אלא לומר לך שאעפ"י שיש בו גויות אין בו אכילה ושתי'."[1] וחוזר ע"ז כמ"פ בהמשך דבריו, וכ"כ ג"כ באגרתו השני' לר' אהרן ב"ר משלם מלוניל (נדפס בספר אגרות הרמ"ה).
ב) בעבוה"ק חלק העבודה פמ"ב "... אמרו בפרק הי' קורא מרגלא בפומי' דרב לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי'... אליכם אישים אקרא הביטו וראו, אם העוה"ב אין בו גוף וגווי' איך ישיאנו רב לדברים בטלים באמרו לא כהעוה"ז כו' העוה"ב אין בו לא אכילה וכו', ומי לא ידע כי דעת רב בכל אלה השמושין שאינן אלא לגוף ואם אין שם גוף בטלו כל שמושין, וכי דברים בטלים בא להשמיענו ומה מרגלא בפומי'. אבל אם קבלנו שיש גוף וגוי' הנה החידוש שבא רב להשמיענו גדול מאד שעם שיש שם גוף וגוי' אין שם שמוש משמושין לפי שאינו צריך בקיומו לאכו"ש כ"א בדבקותו בשרשו" וכו'.
[1]) לכאורה יש חילוק בין ראיית הרמ"ה וראיית אדה"ז (ושל עבודת הקודש כדלקמן), דלהרמ"ה הראי' היא דלהרמב"ם הי' לו לרב לומר "אין בו גוף" במקום "אין בו אכו"ש", ואילו לאדה"ז הראי' היא יותר מזה – דלרמב"ם אין מקום לכל המימרא דרב. אבל יש לומר דהכוונה אחת היא והראי' היא ממ"נ, דאם כוונת רב היתה לומר דבעוה"ב אין בו אכו"ש הרי אי"ז חידוש ומאי קמ"ל, ואם כוונתו היתה לומר דבעוה"ב אין בו גוף, הי' לו לומר בפירוש. ודו"ק. ועי' בשיחת כ"ף מנ"א תשי"ב, סעיף ג' ובהערה 28.
Download PDF