ר"מ בישיבה
בהדבר מלכות בעניני גאולה ומשיח, בהשיחה בענין ב' תקופות בימות במשיח, מביא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בארוכה מה דלכ' ק' על דעת הרמב"ם שפסק שבימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם, ממה שמבואר בכמה מארז"ל שיהיו ענינים של שינוי מנהגו של עולם לעת"ל? ומבאר בזה (בס"ט שם) שיהיו ב' תקופות לימות המשיח, ובתקופה הראשונה לא יהי' שינוי מנהגו של עולם, משא"כ בתקופה השניי'. ומבאר בזה לפי שענינו של משיח הוא שלימות התורה והמצוות, שזה קשור עם עולם כמנהגו נוהג. וע"כ כותב הרמב"ם שבימות המשיח, דהיינו התקופה הקשורה עם ענינו ופעולתו של משיח, לא יהי' שינוי מנהגו של עולם, משא"כ בתקופה השנייה שאז יהי' שינוי מנהגו של עולם בתור ענין נוסף שאינה קשורה עם ענינו ופעולתו של מה"מ.
ומבאר בזה עוד (בס"י) שהראי' לכך שבתקופה הראשונה הקשורה עם ענינו ופעולתו של מה"מ לא יהי' שינוי מנהגו של עולם, הוא ממה שהוכיח בהפרק שלפניה שאין זה ענינו של משיח לעשות מופתים (שהרמב"ם הביא ראי' לזה מבן כוזיבא). והיינו שמאחר שהרמב"ם הוכיח שאין ענינו של משיח לעשות מופתים, א"כ בדרך ממילא מוכרח שימות המשיח, שפירושם הוא הימים והתקופה שקשורים עם חידושו ופעולתו של מה"מ, לא נכלל בהם ענין של שינוי מנהגו של עולם, מכיוון שכאמור אי"ז בכלל חידושו ופעולתו של מה"מ.
והנה מכ"ז לכ' הי' אפשר להסיק דההכרח הוא (לא שבפועל לא יהי' שינוי מנהגו של עולם, אלא) שאם יהי' שינוי מנהגו של עולם, הרי שלא יהי' זה קשור עם ענינו של משיח, ובמילא שלא שייך לקרוא לזה ימות המשיח, אמנם לכ' אינו מושלל עצם הענין שיהיו שינויים כאלו. ועפ"ז לכ' יל"ע מהו ההכרח שיהיו ב' תקופות, דלכ' הי' אפ"ל שיהי' הכל בתקופה אחת, ומ"ש הרמב"ם שבימות המשיח לא יהי' שינוי מנהגו של עולם הפי' בזה הוא שאף אם יהי', לא יהי' זה בכלל ימות המשיח (מצד ענינו של ימוה"מ), אבל מהו ההכרח שזה יהי' בתקופה אחר בזמן1?
ומשמע שהביאור בזה הוא שמזה שענינו של מה"מ הוא שלימות התומ"צ, אפשר להסיק ב' דברים:
א. שענינים של שינוי מנהגו של עולם אינם בכלל ימות המשיח, כי הגדר של ימות המשיח הוא רק שלימות התורה והמצוות.
ב. שבתקופה זה של ימוה"מ מושלל הענין דשינוי מנהגו של עולם, והטעם לזה הוא מכיוון שענינו של תקופה זו הוא שלימות התומ"צ, הרי חלק מהגדר של שלימות דתומ"צ הוא זה שהם מתקיימים דוקא בעולם שכמנהגו נוהג, ולכן הגדר של ימוה"מ שולל האפשריות דשינוי מנהגו של עולם. וענין הב' מבואר בסוסי"א שם ובהערה 74 [ואפ"ל שזהו דיוק הל' בס"ט "שיש ב' ענינים בשני זמנים שונים", דכנ"ל ההכרח הוא שהם ב' ענינים שונים וגם שהם ב' זמנים שונים].
אמנם עפ"ז יל"ע בהמבואר בסיום השיחה (סט"ז ואילך):
א. בסיום השיחה (סי"ז ואילך) מבואר שבאם זכו אז אפ"ל שיהי' ביטול מנהגו של עולם גם בתקופה הראשונה, אבל זה יהי' ענין נוסף לעצם גדרו של משיח. ולכ' עפהנ"ל הרי גדרו של משיח (לא רק שאינו מכריח, אלא גם) שולל את עצם המציאות של שינוי מנהגו ש"ע בהזמן של תקופה ראשונה?
ב. לאידך אם יש אפשריות לומר שיהי' בזמן אחד, ואינו בסתירה כו' מכיוון שזהו ענין נוסף, א"כ מהו היסוד מלכתחילה לומר שיהיו ב' תקופות בב' זמנים שונים2?
ג. בסי"ט מבאר כ"ק אדמו"ר שההכרח לכך שיהי' תקופה ב' הוא מכך שמוכרח שבתקופה הראשונה יהיו במצב של זכו, ולכ' יל"ע, דמהו ההכרח לזה, דהרי בגמ' מבואר רק שיש נ"מ בין זכו ללא זכו לענין תהליך הגאולה עצמה, ומנלן שיש נ"מ גם מכך שבאו למצב של זכו לאחרי הגאולה?
ד. גם בסברא צ"ב בזה, דלכ' מה שייך "זכו" לאחרי ביאת המשיח, מאחר שהם בלאו הכי במצב של חירות בלי נוגש ומבטל ופנויין בתורה וחכמתה וכו', א"כ מה"ת שזהו זכות (שיזכו עי"ז לענינים נוספים) שהם עוסקים בתומ"צ במצב כזה שאין יצה"ר [בסגנון אחר: הרי ההכרח בהשיחה שיהיו במצב של זכו הוא מעצם העובדא שיהי' העולם במצב ההוא, שזה מכריח שישראל יהיו במצב של זכו, ומכיוון שהמצב מכריח לכך מנלן שזה נחשב לזכות]?
ואואפ"ל הביאור בזה ע"פ המבואר בכ"מ שהל' זכו הוא גם מל' זיכוך ובירור (ועייג"כ בשיחה הידוע בענין עני ורוכב על החמור, אלא ששם הביאור הוא באופן הפכי, ובשיחה הנ"ל הוא לפי פשטות סוגיית הגמ'). ועפ"ז אפ"ל דתוכן הענין שע"י זכו יהי' ענינים של שינוי בטבע, אי"ז ענין של שכר וכיו"ב אלא תוצאה מזה שפעלו הזיכוך והבירור של העולם. ובפשטות: זה שענינה של תומ"צ הוא דוקא בעולם שכמנהגו נוהג (כמבואר בהשיחה, וכנ"ל), ה"ז כתוצאה מכך שענינם של תומ"צ הוא לפעול בירור וזיכוך העולם ולא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות וכו' וכו'.
ועפ"ז לאחרי שנגמרה עבודת הבירורים, הרי שוב לא שייך לומר שהענין דשלימות התומ"צ שולל שינוי מנהגו של עולם, כי אז שייך שיהי' שלימות התומ"צ אף בעולם שאינו כמנהגו נוהג (כי ענין זה שבתומ"צ כבר אינה שייכת). אלא שגם אז מוכרח לומר ששינוי מנהגו ש"ע אי"ז מצד גדרו של ימוה"מ, כיוון שגדרו של ימוה"מ הוא רק שלימות התומ"צ ולא שינוי מנהגו ש"ע. וא"כ אם יהיו בהכרח שזהו ענין נוסף. אבל אז הרי שוב אין הכרח שיהי' בזמן נוסף, כי לאחרי שישנה מצב של זכו, הרי הגדר דימוה"מ אנו שולל המציאות דשינוי הטבע (ושולל רק הסברא לקשר זה עם הענין דימוה"מ), וע"ע בזה, ובאתי רק להעיר.
1) דהיינו שלבדברי הרמב"ם יש צורך לומר רק שזהו ענין נוסף.
2) ולכ' דברי הגמ' בענין זכו כו' לא זכו כו' אי"ז היסוד להסברא שזהו ענין נוסף, וכפשוט.