בגליון הקודם הערתי במאמר ד"ה "ונגלה כבוד ה'" משנת תרח"ץ, שמביא שם מרז"ל "העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי'", ומפרשו ביחס לעולם הנשמות, גן-עדן, דלכאורה מדוע שינה מהפירוש הרגיל בקבלה ובחסידות, שמרז"ל זה קאי על עולם התחיי' - נשמות בגופים, ובחר לפרש דוקא כשיטת הרמב"ם וכו'.

ובפרט, שכל הטעם שלמד הרמב"ם מרז"ל זה על עולם הנשמות דוקא, הוא מצד שהי' קשה לו הצורך בגוף וחלקיו בזמן שאין בו אכו"ש (ובלשון הצ"צ - אוה"ת דברים, קנד: "והקשו ע"ז, א"כ יהי' בריאת הקרבי' והמעי' והאצטומכא לבטלה מאחר שלא ישמשו כלום ואיך יתכן שהבורא ית' יברא דבר לבטלה, ולכן פירשו דמ"ש העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' זה קאי על עולם הנשמות בלי גופים") - והרי במאמר זה ודאי לא קשה לו קושיא זו, שהרי במאמר זה עצמו מאריך בענין עולם התחי' שיהיו נשמות בגופים ללא אכילה ושתי'.

ואולי אפ"ל, שהעדיף לפרש מרז"ל זה על עולם הנשמות בלי גופים, כי אכן קשה לומר שמרז"ל זה קאי על נשמות בגופים - ע"ד שיטת הרמב"ם, אבל לא מטעמי', אלא מטעם אחר, (בהבא לקמן - ראה לקו"ש חל"ו ע' 178 הע' 38-39, ובהנסמן שם).

דהנה, מבואר בכ"מ (אוה"ת שם, ועוד) שהטעם באמת שיהיו אז קרביים ומעיים וכו', הוא מפני שגם אז תהי' "אכילה" ו"שתי'" רוחניים, דהיינו, שיתקבל לגוף "מזון" מזיו השכינה, והגוף יצטרך לעכל מזון זה וכו'. ולכאו' הכוונה בזה, שעצם המושגים של "אכילה" ו"שתי'" יישארו, ורק שבמקום מזון גשמי - יהי' זה מזון רוחני.

ובזה (ששייך מושג של מזון רוחני וכו') מתורצת הקושיא על שי' הרמב"ם, שפי' מרז"ל "העוה"ב אין בו אכו"ש" על עולם הנשמות - דלכאו', מה החידוש בכך? אלא שבאים בזה לשלול (לא רק אכילה גשמית, אלא) גם אכילה רוחנית.

ועפ"ז יובן מה שמפרש בהמאמר את מרז"ל זה על עולם הנשמות, כשיטת הרמב"ם, כי: 1) אין זה דחוק לפרש כך, שהרי שפיר אפ"ל שבא לשלול אכילה ושתי' רוחנית. 2) יתירה מזו: אם לומדים במרז"ל זה ששולל גם אכילה ושתי' רוחנית, הרי אאפ"ל שקאי על עולם התחיי' - נשמות בגופים, שהרי בו כן תהי' אכילה רוחנית - ועכצ"ל שקאי דוקא על עולם הנשמות, ששם אין אכו"ש כלל, גם לא אכו"ש רוחניים.

אלא שמשמע (בלקו"ש ובהנסמן - שם) שאין זה ברור ומוחלט שתהי' אז אכילה רוחנית ויש סברא לומר שלא יהי' ענין האכילה כלל - גם בעולם התחי', נשמות בגופים.

[ולהעיר - שלסברא זו שוב צ"ע מה יצטרכו את כלי העיכול וכו'. ולכאו' צ"ל - וכן משמע ב"שער הגמול" להרמב"ן - שכיון שהגוף עבד את ה' ביחד עם כלי העיכול, לכן גם השכר יינתן באופן זה, אף שבאמת לא יהי' בזה צורך].

ולכאו', מתוכן המשך המאמר יש להבין שלומד שהגוף לא יצטרך למזון כלל, גם לא מזון רוחני. שהרי מבאר, שהגוף שרשו מסוכ"ע, ובגוף עצמו יש את ה"מוצא פי הוי'" דמאמר "נעשה אדם", וכ"ז שבזה"ז נדרש האדם למזון כדי לחיות הוא מצד שבה"כ וכו', וא"כ משמע שלע"ל כשיתגלה אור הסוכ"ע בתוך הגוף, לא יהי' הגוף צריך ל"אכילה" - היינו, קבלת חיות מדבר שחוץ ממנו, שזהו בפשטות ענין האכילה - כלל, גם לא אכילה רוחנית.

ולפ"ז שוב צ"ע: מדוע אינו מפרש מרז"ל "העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי'" כו' על עולם התחיי', נשמות בגופים, אפי' אם מפרש מרז"ל זה שבא לשלול גם אכילה ושתי' רוחניים, הרי משמע מהמאמר שג"ז לא יהי' לעת"ל. (ועיי"ש היטב).

אלא שלכאורה צריך לומר, שגם כשאומרים שהגוף לא יצטרך לע"ל לאכילה, כי יחי' מאור הסובב כל עלמין שבתוכו, הרי סוכ"ס יהי' אז גם הענין דקבלה מדבר אחר, וכמבואר בד"ה לכל תכלה-תרנ"ט, שאף שאת עצם החיות יקבל הגוף מזיו השכינה, היינו, מאור הסוכ"ע, הרי את הפרטים וכו' יקבל מהנשמה. וא"כ אפ"ל שעל קבלה זו מהנשמה וודאי יהי' ענין ה"אכילה" - ברוחניות. [ובזה מתורץ הנ"ל בחצע"ר, כי לכל הדעות יהי' ענין של אכילה רוחנית, לגבי השפע שמקבל הגוף מהנשמה].

ושוב אפשר לתרץ בזה, בדא"פ, את הטעם שפי' מרז"ל הנ"ל דוקא על עולם הנשמות.

ואני בחפזי כתבתי כו', ועצ"ע בכ"ז.