במכ' רבינו הידוע ע"ד שתי הלחם (בלקו"ש חכ"ח ע' 299 ואילך), מבאר דברי השל"ה [ריש מס' שבועות ד"ה חייב אדם לשמוח] בשם הספר תולעת יעקב, וזה לשונו: "בא הקרבן ביום זה (שבועות) חמץ ומצה, חמץ כנגד הגוף ומצה כנגד הנפש, והחמץ והמצה קריבים יחד על גבי המזבח, גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעידון העולם ההוא (שאחר התחיה), שהוא זיו השכינה, כמו שמצינו למשה ואליהו", עכ"ל.

דלכאו' תמוה, הרי שתי הלחם אינם קרבים על המזבח אלא נאכלים לכהנים?

ומבאר בתחילה ע"ד הנגלה, שאמנם שתה"ל אינם קרבים בפועל, אבל חלבי הכבשים שנחשבים כחלק משתה"ל הם קרבים בפועל ע"ג המזבח.

ולאחר מכן מוסיף ומבאר הרמז שבזה – דלכאו', אם חגה"ש רומז להגילוי דלע"ל שגם הגוף [ה"חמץ"] יהי' ניזון מזיו השכינה, הי' צ"ל שהחמץ, שתה"ל, יקרב בפועל ממש ע"ג המזבח, אלא, כי "בכל זה, גם בעולם התחיה מוכרח חיבור הנשמה והגוף גם בענין החיות, כי בכדי שאור נעלה הלזה יחיה את הגוף בסדר והדרגה, וחיות הזה – שעל זה כותב בתולעת יעקב שיתענג הגוף מזיו השכינה – יתלבש בו בפרטיות דוקא, צריך החיות לעבור דרך הנשמה ולהיות נמדד על ידו – וכמו שנתבאר כל זה באר היטב בד"ה לכל תכלה דשנת תרנ"ט.

"נמצא דגם לעתיד לבוא – שעל זה מרמז שבועות כפירוש התולעת יעקב – יהיה חילוק זה בין החיות שתקבל הנשמה להחיות שיגיע להגוף, שאינו בא להגוף אלא על ידי אמצעיות ומעבר הנשמה (אבל אין החיות בא ממנה כמו שהוא עתה).

"ולכן גם הקרבנות הרומזים על שתיהם חלוקים: מצה הרומזת על הנשמה קרב מגופה ממש – בלי אמצעי – על המזבח; מה שאין כן חמץ, הרומז על הגוף, אין הוא ממש קרב על גבי המזבח. וק"ל". עכ"ל רבינו.

ולכאו' יש להעיר ולציין, שמצינו עד"ז – שהגם שלע"ל גם הגוף יהי' ניזון מזיו השכינה, מ"מ יהי' זה באמצעות הנשמה, ולכן גם אז יהי' יתרון בנשמה על הגוף - מפורש בדברי השל"ה, ובענין זה דבי' עסקינן – חג השבועות, וז"ל בביאור מרז"ל ש"הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם" (במהדו' עוז והדר – ח"ג ע' לה):

"...והנה דקדקו בלשון בעינן נמי לכם, ולא אמר בעינן חצי לה' וחצי לכם, אלא הענין, אף שמצוה לשמוח ולהתענג ולהיות לכם, מכל מקום יהיה ה"לכם" – נמי, והעיקר – לה', כי השמחה של לכם תהי' לשם ה' שמחה רוחניות, כי מתן תורה הוא...

"חג השבועות רומז ליובל הגדול עולם הבא הנצחי . . עולם הבא שיהי' אחר התחיה יהי' לגוף ולנפש, אמנם הגוף יזדכך ויהי' כולו אור, כמו אור הנשמה, ויהי' הגוף אספקלריא המאירה – באופן שהרוחניות יתגבר, זהו סוד נמי לכם, כי על כל פנים אור הנשמה עיקר ונשמת הגוף יזדכך ויתרומם להיות חוזר לזכות הנשמה . . וזהו לשון נמי שאמר".

והיינו, שאף שבחג השבועות צריך להיות אכילה גשמית, "בעינן נמי לכם", שזה מרמז על הגאולה דלע"ל שאז יתברר ויתעלה גם הגשמיות כו' (וכפי שמאריך רבינו בשיחות הק' ובפרט משנת תנש"א),

מכל מקום, הרי זה באופן ד"נמי לכם", שה"לכם" הוא כהוספה וכטפל ("נמי") אל עניני הנשמה, ואינו עיקר בפ"ע.

והוא ממש כביאור רבינו בענין שתי הלחם, שאף שבחגה"ש מתברר גם החמץ ולכן מקריבים שתה"ל, מ"מ בפועל הקרבתם היא דוקא עי"ז שמצטרפים אל הכבשים כו', ולא בתור ענין בפ"ע. וק"ל.