יש להסתפק כשיבוא משיח לפני חג השבועות, ולא הקריבו קרבן עומר בט"ז ניסן, ומשום זה גם הספירה לא היתה מן התורה (לפי רוב הפוסקים), האם יתחייבו להקריב בחג השבועות מנחה החדשה - שתי הלחם או לא? האם נימא שהקרבת העומר והספירה מן התורה והקרבת שתי הלחם תלויים זה בזה וכשחסר אחד מהם בטל השאר, או נימא שהקרבת שתי הלחם בחגה"ש הוא דין בפני עצמו שחל גם בלי הקרבת העומר והספירה.

והנה לדעת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב) דגם בזמן הזה הוה מצות ספירת העומר מן התורה, אף דליכא הקרבת העומר ואינו תלוי זה בזה, א"כ פשוט שכן הוא גם לענין הקרבת שתי הלחם דכשיבוא משיח בודאי יהי' חיוב דהקרבת שתי הלחם, דכשם שאמרינן דספירה אינו תלוי בהקרבת העומר, כן נימא דשתי הלחם אינו תלוי בקרבן העומר, וגם אי נימא כביאור הגר"ח (מובא בכתבי הגרי"ז מנחות ס"ו ובחזון יחזקאל תוספתא קידושין פ"א ה"ח) שהרמב"ם דסב"ל (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ו) דקדושת ירושלים והמקדש קיימת ומקריבין אע"פ שאין שם בית, ובמילא גם עכשיו לא בטל דין הקרבת העומר, אף דבפועל לא הוקרב, לכן גם הספירה שבא לאחר העומר הוא מן התורה עיי"ש, דלפי"ז נמצא דגם לפי הרמב"ם תלוי הספירה בדין הקרבת העומר, א"כ גם לענין שתי הלחם נימא כן, דמכיון דלשיטתו יש דין של הקרבת העומר בזמן הזה לגבי ספירה, א"כ ה"ז מועיל גם לגבי הקרבת שתי הלחם בחג השבועות, ולשיטתו דגם הספירה עכשיו הוא מן התורה, נמצא דבודאי יקריבו שתי הלחם, אמנם לפי רוב הפוסקים דסב"ל דבזמן הזה דליכא הקרבת העומר אין מצות ספירת העומר מן התורה, במילא יש להסתפק כנ"ל כשיבוא משיח אם יתחייבו בהקרבת שתי הלחם.

ומצינו שחקר עד"ז בשו"ת קול אליהו (ליוורונו תקנ"ב, או"ח סי' כ"ט, הובא גם בס' עקרי הד"ט סי' כ"א אות ט')1 וז"ל: נסתפקתי אם אירע הדבר בזמן הבית שלא מנו ספירת העומר בירושלים אם מקריבין מנחת העומר מן החדש בחג השבועות או לא, ובאתי לידי ספק זה לפי שראיתי לרש"י ז"ל בפי' התורה שבכתב ע"פ וספרת לך שבע שבתות שנים (בהר כה,ח) יכול אם לא מנה שמיטות לא יעשו יובל ת"ל והיו לך וכו', משמע דוקא משום דאייתר לן קרא גמרינן מיניה שיעשה יובל הא לאו הכי לא, וקרא כתיב תספרו נ' יום והקרבתם מנחה חדשה וכן שבעה שבועות תספור לך וכו' ועשית חג השבועות משמע דהא בהא תליא ואין לנו שום ריבוי למגמר הא דאע"ג דלא מנו ימי הספירה יקריבו מנחה חדש, וראיתי בתו"כ דמ"ש רש"י הם דברי ר"י, דאף אם לא מנה שמיטות עושה יובל, וחכמים אומרים דאם לא מנה שמיטות לא יעשה יובל עיי"ש, וכל שכן לפי חכמים מתאמצת היא חקירה זאת, וחפשתי בהרמב"ם ז"ל בענין שמיטה ויובל ולא פסק דין זה לא כר"י ולא כרבנן לא ידענא טעמא דמילתא עכ"ל2.

איסור חדש במקדש האם הוא אותו האיסור שבמדינה

והנה מצד הסברא לכאורה יש מקום לומר בזה ע"פ מה שנת' בלקו"ש חלק ל"ב פ' אמור (ב) (הובא בגליון הקודם) בהא דתנן במנחות סח,ב, ד"העומר הי' מתיר במדינה (לאכול החדש בכל המקומות), ושתי הלחם במקדש (שקודם שתי הלחם אין מביאין מנחה מתבואה חדשה) אין מביאין מנחות כו' קודם לעומר אם הביא פסול, קודם לשתי הלחם לא יביא אם הביא כשר", דמבאר שישנם ג' אופנים לפרש הא דאם הביא קודם לעומר פסול, וקודם שתי הלחם כשר:

א) האיסור דהבאת מנחה מתבואה חדשה לפני הקרבת שתי הלחם הוא משום אותו האיסור ד"חדש" שלפני קרבן העומר, דאיסור זה קאי הן על הדיוט והן בנוגע למקדש, והעומר מתיר רק לגבי הדיוט ולא לגבי מקדש, אבל כיון שהאיסור נקלש עי"ז שחלק ממנו הותר לגבי הדיוט, לכן ההקרבה מתבואה חדשה אחר הבאת העומר כשר.

ב) האיסור לגבי מקדש הוא איסור בפני עצמו ואינן שייך כלל לאיסור חדש דהדיוט, ואיסור זה הוא רק לכתחילה ולא בדיעבד, כי בקדשים בעינן ששנה עליו הכתוב לעכב, והטעם דלפני העומר פסול, ה"ז משום דבקרבן בעינן שיהי' מותר לישראל כדילפינן בפסחים מח,א, ממ"ש "ממשקה ישראל", וכיון שלפני הבאת העומר ה"ז אסור לישראל משום חדש, לכן פסול, משא"כ לאחר הבאת העומר שהוא כבר מותר לישראל יש רק האיסור שבמקדש עצמו והוא איסור רק בנוגע ללכתחילה.

ג) אין הפי' ששתי הלחם "מתיר" תבואה חדשה למנחות כמו שהקרבת העומר מתיר בהדיוט, כי רק בהדיוט מצינו איסור לאכול חדש לפני העומר כמ"ש ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו', משא"כ במקדש לא כתוב שיש איסור להביא מנחה מתבואה חדשה, אלא כתוב דמנחת שתי הלחם צריך להיות מנחה חדשה, ומחמת זה אסור להביא מקודם מנחה מתבואה חדשה דאז גורם ששתי הלחם לא יהיו מנחה חדשה, אבל אין בזה איסור מצ"ע, ולכן כשמביא אחר העומר כשר כיון דאין ע"ז איסור ממש, [אלא דלפני העומר פסול מטעם אחר משום דאינו ממשקה ישראל וכו'], עיי"ש.

דאי נימא כאופן הא' שהאיסור דחדש במדינה ובמקדש הם איסור אחד ושייכים זה לזה, יש מקום לומר שהקרבת שתי הלחם בא בהמשך להקרבת העומר להתיר אותו האיסור עצמו לגבי מקדש, ובמילא יש לומר שהם תלויים זה בזה, אבל אי נימא כאופן הב' שהאיסור במקדש הוא איסור בפני עצמו שאינו שייך להך דמדינה, וכ"ש לאופן הג' דבמקדש ליכא איסור כלל של חדש [אלא שצריך דשתי הלחם יהי' מנחה חדשה] מסתבר לומר שהו"ע בפ"ע שאינו תלוי בהקודם.

דיון האחרונים בעומר ספירה ושתה"ל אם תלויים זה בזה

ועי' בשו"ת שערי דיעה (לבוב תרל"ח) סי' ק"ז שהביא ספק זה של הקול אליהו אי הוה תלתא מצות אלו עומר ספירה והקרבת שתי הלחם תלויין זה בזה או לא, ונקט בפשיטות שאינם תלויים זה בזה, ומביא ראי' מהך דשבועות טו,ב, בהא דקס"ד לומר דלקידוש עזרה בעינן מנחת עצרת - שתי הלחם שהוא מחמץ דוקא עיי"ש, וכיון דלפני זה עדיין לא נבנה ביהמ"ק ולא נתקדש העזרה נמצא שלא הקריבו לפני זה קרבן העומר, ומ"מ מבואר בהדיא דמקריבין מנחת העצרת, אלמא שאינו תלוי זה בזה, וראי' זו הביא גם בשו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב) סי' קי"ט, ודחו זה ע"פ מה שכתבו התוס' שם ד"ה אין עזרה, דאיירי שם כשבאו להוסיף על העזרה עיי"ש, ובמילא שפיר י"ל שאכן הקריבו מקודם קרבן העומר כיון שגם אז הי' עזרה, ולכן מקריבין אח"כ שתי הלחם, עוד הביאו ראי' מהך דמנחות סח,ב, מהא דקא מיבעיא ליה לרמי בר חמא שם אי עומר ושתי הלחם מתירין רק כסדרן או אפילו שלא כסדרן, ומשמע דאפשר להיות הקרבת שתי הלחם לפני הקרבת העומר עיי"ש, ושניהם מסקי דמקריבין שתי הלחם אפילו בלי הקרבת העומר, כי אינם תלויים זה בזה ולא נימא שאם לא עשה מצוה אחת לא יעשה מצוה האחרת עיי"ש, ולפי"ז יוצא גם בעניננו דבביאת משיח יקריבו שתי הלחם.

ועי' גם בשו"ת מנחת אלעזר ח"ה סי' י"ח (וכן בהוספות לס' נמוקי או"ח בסוף הספר) דשקו"ט בענין זה, והביא ג"כ סברא הנ"ל של הבית יצחק דהקרבת שתי הלחם הוא מצוה בפני עצמה ואינו תלוי בספירת העומר וכו', ואח"כ הוסיף דגם אי נימא כסברת הקול אלי' דלהקרבת שתי הלחם בעינן ספירה העומר דוקא, הנה אדרבה לפי זה נימא דמיד שיבוא משיח ויהי' האפשריות להקריב שתי הלחם, הנה מאז מתחיל מצות ספירה מן התורה בכדי שיוכלו להקריב אח"כ שתי לחם, ז.א. דמצות ספירת העומר מן התורה הוא גם בשביל הקרבת שתי הלחם בכדי שיהי' ביום החמישים, ומבאר שם דכיון דהא דלא הי' חיוב עד אז מן התורה הי' מצד הגלות שלא הי' אפשריות כלל להקריב העומר, הנה בביאת המשיח נעשה הספירה מדאורייתא למפרע, ע"ד שביאר במנח"א ח"ג סי' ס' לענין קטן שנתגדל באמצע הספירה ששמשיך לספור בברכה עיי"ש בארוכה, (ואינו דומה לספיקת הקול אליהו שלא הי' זה מחמת הגלות וכו'), דלפי דבריו אלו יוצא דגם אי נימא דשתי הלחם תלוי בספירת העומר מדאורייתא ודאי יקריבום כיון דבביאת משיח נעשה כל הספירה למפרע מדאורייתא.

ספירת העומר לאחר ביאת משיח

והנה ידוע שהרבי אמר כמה פעמים דאפילו לפי הפוסקים דסב"ל דבזה"ז הוה מצות ספירת העומר מדרבנן, הרי כשיבוא משיח ויהי' חיוב מדאורייתא, מ"מ יוכלו להמשיך לספור בברכה, כי מצוותו אחשביה למציאות אף שהי' מדרבנן, ראה לקו"ש ח"א ע' 272, ס' התועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 129, ש"פ תזו"מ תש"נ בסופו ועוד בכ"מ.

וכבר הקשו ע"ז דלמה נימא דבביאת המשיח נעשה החיוב ספירה מדאורייתא, הלא סוף סוף באותה שנה לא הקריבו העומר ומן התורה יש חיוב ספירה רק לאחר הקרבת קרבן העומר? וא"כ גם אח"כ יהי' באותה השנה רק מדרבנן? וראה בס' ספירת העומר (להר"צ שי' כהן) פ"א סעי' ד' הערה ט"ז שהקשה כן, ומה שכתב לתרץ בס' ידבר שלום סי' ט"ו.

אבל בלקו"ש חל"ח (חגה"ש ע' 12) לאחר דשקו"ט שם בנוגע לקטן שנתגדל או עבד שנשתחרר באמצע הספירה כתב וז"ל: ויש להוסיף שנפק"מ גם בנוגע לגדולים - כשיבוא משיח צדקינו (ש"אחכה לו בכל יום שיבוא") באמצע ימי הספירה ויבנה ביהמ"ק ונקיים מצות ספיה"ע כתיקונה מן התורה, האם יוכל להיות ההמשך דספה"ע (בברכה) מן התורה בהמשך להמציאות דספירת העומר מצד החיוב מדרבנן בזמן הזה (לרוב דעות שספה"ע בזה"ז היא מדרבנן) עכ"ל.

ובהערה 35 שם ציין להתשובה הנ"ל שבסו"ס נמוקי או"ח והביא דמסיק שם שהספירה תהי' מדאורייתא, וממשיך וז"ל: ואף שבשנה זו לא הקריבו העומר בט"ז בניסן - משמע מדבריו, שספה"ע תלוי' גם בהקרבת שתי הלחם בשבועות .. וכיון שנבנה המקדש צ"ל ספירה לפני הקרבת שתה"ל בחג השבועות עכ"ל, ומציין שם לס' המכריע סי' כ"ט, וז"ל: אמימר מני יומי לא מני שבוע אמר זכר למקדש הוא, פירוש שלא נצטרכו לספור אלא כדי להקריב עומר ביום החמשים עכ"ל, היינו שהוא מפרש ד"עומר" היינו קרבן שתי הלחם, וזהו מטרת הספירה, וטעמו י"ל עפ"י מ"ש הר"ן בסוף פסחים ובכ"מ דמצות ספירת העומר נובע מהגעגועים שהי' לישראל למתן תורה, ושתי הלחם הו"ע התורה וכמבואר בלקו"ש הנ"ל דחל"ב (סעי' ד') דשתי הלחם קאי על תושב"כ ותושבע"פ עיי"ש, ולכן סב"ל שהספירה הוא בשביל שתי הלחם שהו"ע התורה וראה הערה 17 שם, אבל זהו חידוש גדול לפרש דעומר קאי על שתי הלחם.

ונמצא מבואר מזה, דמה שאמר הרבי כמ"פ דבביאת משיח יהי' הספירה מדאורייתא, ה"ז קאי לפי הדעה דשתי הלחם בעי ספירת העומר דוקא, וזהו גם הביאור בחלק א' הנ"ל, משא"כ אי לא נימא כן אלא כסברת הבית יצחק שהוא חיוב בפני עצמו, יוצא לכאורה דגם בביאת משיח יהי' הספירה באותה השנה רק מדרבנן.

ולפי כל זה יוצא בעניננו, דממ"נ יקריבו שתי הלחם כשיבוא משיח, או משום שהוא מצוה בפ"ע שאינו תלוי בספירת העומר וכדסב"ל להבית יצחק וכו', או משום דמזמן ביאתו יהי' הספירה מדאורייתא בכדי שיוכל להיות הקרבת שתי הלחם, ואף דלפני זה הי' החיוב דרבנן כמבואר בהשיחה שם בארוכה, (דלא משמע דסב"ל כהמנח"א דנעשה הכל למפרע מדאורייתא, דא"כ לא שייך כל השקו"ט דשם דאף דבתחילה הי' מדרבנן מ"מ אפשר לברך אח"כ מדאורייתא) הנה גם זהו מציאות של ספירה מצד עצם הציווי, שמצטרף לדאורייתא כשסופרים אח"כ בפועל כמבואר שם בארוכה.

---

1) מובא גם בס' הררי קדם ח"ב סי' קי"ג, ושם כתב הגריד"ס ז"ל דלפי דבריו דספירת העומר מעכב שתי הלחם א"ש שהביא הרמב"ם הל' ספיה"ע בהל' תמידין ומוספין, וכפי דשקו"ט בזה הרה"ת ר' מ"מ שי' רייצס בגליון הקודם ע' 39.

2) אף שהביא הפסוק דועשית חג השבועות וגו' הרי פשוט שאין ספיקתו לגבי עצם החיוב דחג השבועות, דבנוגע לעצם החג הרי ודאי שאינו נפעל ע"י הספירה, וכדמוכח דגם אלו הפטורים מספירת העומר כגון נשים וכיו"ב הוה חג השבועות מדאורייתא, דשם הפי' שימי הספירה מבררים מתי הוא הזמן של החג, וכדאיתא בלקו"ש ח"ג ע' 998 ובכ"מ, וכל ספיקתו הנ"ל הוא לענין הקרבת שתי הלחם שהוא מעשה מיוחד שבא בהמשך להקרבת העומר והספירה.