דעות חז"ל אודות ירושלים לע"ל

בנוגע לירושלים לע"ל מצינו בחז"ל דעות שונות, דבפסיקתא רבתי (פ"א ד"ה 'ד"א והיה מדי') איתא: "א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו", וכן הוא בילקוט שמעוני ישעי' (רמז תקג).

ובפסחים נ, א, על הפסוק (זכריה יד, כ): "ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה'" איתא: "מאי מצלות הסוס? אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים, עד שהסוס רץ ומציל. (ופירש"י שם: "כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום, ולשון מציל - שצילו תחתיו, שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין, וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו, כשחמה במזרח - צל האדם למערב, אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע, בראש כל האדם וצל הסוס תחתיו", עכ"ל).

ובספרי דברים פ"א (ד"ה 'כיוצא בו') איתא: "כיוצא בו דרש רבי יהודה (זכריה ט, א) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו . . מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהלים קלב, יד) זאת מנוחתו עדי עד", וכן הוא בשה"ש רבה פרשה ז (ד"ה 'ג אפך כמגדל') ובילקוט שמעוני תורה פרשת דברים רמז תשצב, וזכריה רמז תקעה, (הובא ברש"י ורד"ק שם) ובשיחת קודש (שחוהמ"ס תשל"ד סעי' יד-טו) נת' עפ"ז דיוק לשון המשנה (חלה פ"ד מי"א): "הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים", ולא אמר "כקונה בארץ ישראל"? כי סוריא -דמשק- יש לה שייכות מיוחדת לירושלים, כיון דעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק עיי"ש.

ובילקוט שמעוני ישעי' (רמז תעב) איתא: "רבי ברכיה אמר עתידה ירושלים להתרחב עד אוקינוס [לאורך], רבה אמר עד שיחי דיפו [לרוחב] וכו', הובא ברש"י (זכריה יד, י) על הפסוק "והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' וישבה תחתיה וגו' עד יקבי המלך" וז"ל: "ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים" וראה גם פסיקתא דר"כ (פ"כ רני עקרה), וראה ב"ב עה, ב, אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלי אלף טפף גינאות וכו'", עיי"ש.

והמהרש"א בחדא"ג פסחים שם פי' שכל אותה ההוספה הוא לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני, וביאר שם (בד"ה 'בשלמא') דזהו מ"ש בקרא המובא שם בזכריה (יד, כא) "והי' כל סיר בירושלים וביהודא קודש", דמשמע בכל ארץ יהודא, וקשה וכי מותר לאכול קדשים קלים וזבחים חוץ לירושלים בכל ארץ יהודא? אלא דלפי מה שאמרו (בגמ' שם) דהקב"ה עתיד להוסיף על ירושלים עד מקום שהסוס רץ ומציל והיינו מארץ יהודא ניחא, דמה שהוא עתה ארץ יהודא יהי' לע"ל קודש לה' עיי"ש1. וראה בענין זה בס' פרשת דרכים דרך הקודש דרוש ז' ובחי' החת"ס פסחים שם.

פרזות תשב ירושלים - קדושתה בלי חומה

ובס' 'בני ציון' ח"ג (להגר"ד פרידמן ז"ל) בקונטרס 'שלום ירושלים' אות לה הקשה, דאיך אפ"ל שיאכלו קדשים קלים ומע"ש בירושלים לע"ל, והלא כתיב (זכרי' ב, ח) "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה" ופירש"י פרזות תשב - מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום, והמהרש"א בב"ב שם כתב דמרוב גודלה אי אפשר לה חומת בנין של אדם, והרי מבואר בכ"מ דקדושת ירושלים תלויה בחומה וקדשים קלים נאכלים לפנים מן חומת ירושלים, וכן בלחמי-תודה אמרו: השוחט תודה לפנים ולחמה חוץ לחומה, לא קדש הלחם (פסחים סג, ב ומנחות עח, ב), כיון שאינו מקום אכילת קדשים קלים, וכן בפסול ואיסור יוצא - היינו קודם שיצא חוץ למחיצה הראויה לו, שנפסל ונאסר באכילה - דחומת ירושלים היא מחיצה לקדשים קלים, ונפסלים ביציאתם חוץ לחומה? (משנה פסחים מט א ורש"י ד"ה 'שיש בידו')2.

ומביא פירוש הרד"ק שם וז"ל: "כלומר מחוץ לעיר ישבו רבים כי לא תכיל אותם העיר אף על פי שתארך ותרחב מאד ממה שהיתה, ישבו חוצה לה רבים ערי פרזות מאין חומה דלתים ובריח כי בבטחה ישבו שלא יפחדו מאדם וכו'", עכ"ל, וכתב דלפירוש זה ניחא דמבואר שלירושלים דלעתיד יהי' לה ג"כ חומה, רק סביב ירושלים סמוך לחומה יהיו ערים פרזות רבים מאין חומה, ובמילא לא קשה כנ"ל די"ל שיהיו אוכלים קק"ל וכו' רק לפנים מן החומה, אבל לפירש"י דמבואר שלא יהי' לה חומה כלל קשה?

ויצא שם לחדש דחומת העיר היו בונים רחוק מישיבתה של עיר, כדי שיהי' מקום גם לבנינים שיתוספו בגבולות העיר שיהיו גם בתוך החומה, ולפי"ז מבאר דמעלת קדושת חומת ירושלים שנתקדשה ע"י המלך והנביא וכו' לא הי' בכדי להמשיך ע"י החומה קדושה לירושלים, רק להיפך להמשיך קדושה מקדושת ירושלים שנתקדשה ע"י ביהמ"ק שיומשך עד מקום החומה, כיון דהחומה הי' רחוק מישיבתה, ולולי החומה לא הי' נמשכת קדושת ירושלים רק עד סוף מקום ישיבתה, אבל ע"י עשיית החומה המשיכו קדושת ירושלים מסוף ישיבתה עד מקום החומה, ומכיון דבירושלים דלעתיד יהי' אז כבר בית המקדש והמזבח בנוי ומשוכלל, יהי' במילא נמשך קדושת ירושלים עד סוף מקום ישיבתה, ולכן אפילו בלי חומה יהי' מותר לאכול שם קק"ל וכו', כיון דלע"ל יהי' נמשך ישיבתה של העיר מרוב אדם בכל ארץ ישראל וכו' לכן נמשכת עי"ז קדושתה בכל העיר אפילו בלי חומה, ומדמה זה להדין שהי' קק"ל נאכלים בכל הרואה במשכן שילה אף שלא הי' שם חומה, עיי"ש בארוכה.

אבל ממ"ש הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות פי"א ה"ה): "כל האוכל כזית מבשר קדשי קדשים חוץ לעזרה לוקה וכו' והוא הדין לאוכל קדשים קלים חוץ לירושלים שהוא לוקה, שחומת ירושלים לקדשים קלים כחומת העזרה לקדשי קדשים" לא משמע שיש חילוק ביניהם, דלעולם בעינן קדושת חומה, ועי' גם רמב"ם הל' בית הבחירה (פ"ו ה"י) "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו" דמשמע שכל הקדושה תלוי' בהחומה, ובהי"ד שם כתב ד"כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור".

וראה גם במדב"ר (פי"ד ד"ה ו' ביום השמיני) "א"ר ראובן מהו עלי שור אמר הקב"ה עלי לשלם שכר אותה העין [של יוסף] כיצד, שנו רבותינו שהיו אוכלים במקדש קדשים קלים תוך החומה לפנים מחומת ירושלים, אבל בשילה שהיה חלק יוסף אוכלין אותן בכל הרואה הוי עלי שור כמה דתימא (איוב ז) לא תשורני עין רואי", ומשמע מזה דדין חומה בירושלים הוא לעיכובא ואינו דומה למשכן שילה שנאכל בכל הרואה.

ולכן נראה לומר בזה ע"פ מ"ש בלקו"ש חל"ה עמ' 243 הערה 24 וז"ל: "להעיר שהיא (ירושלים) מוקפת חומה (משנה ערכין לב,א ובכ"מ) וגם לע"ל אשר פרזות תשב ירושלים הרי נאמר ואני אהי' לה חומת אש (זכרי' ב, ח-ט, נת' בד"ה 'צדקת פרזונו' (תו"ח בשלח שמג, א ואילך) ד"ה בראשית תרע"ח, תרצ"ט)", עכ"ל, ובשיחת עשרה בטבת תשמ"ו סו"ס יב איתא : "ושם גופא - בירושלים עיר הקודש, כפי שהוא בכל התוקף, מוקפת חומה - "אני אהי' לה . . חומת אש סביב" וביחד עם זה פרזות תשב ירושלים עכ"ל, וראה חכ"ו עמ' 379 ובעוד כ"מ, דמשמע מזה ד"חומת האש" זה גופא יפעול הענין דמוקפת חומה לדין קדושה שבירושלים לאכילת קדשים וכו', והן הן גם דברי מהרש"א הנ"ל בב"ב ופסחים שם, שכתב -בנוגע לאכילת קדשים- דכיון דאינו נראה שיבנו אותה חומה כ"כ גדולה ע"י בני אדם, לכן אמר ואני אהי' לה חומת אש עיי"ש3.

לע"ל יהי' ביהמ"ק גדול כירושלים

במהרש"א במגילה שם כט, ב, הביא גם שבמדרש אמרו ד"לעתיד יהי' בית המקדש גדול כירושלים שבעולם הזה", וביאר הטעם בזה, לפי שבירושלים הבנויה לעתיד יהי' חוברה לה למקדש יחדיו כל מקומות של בתי כנסיות שהיו בעוה"ז, כדאיתא בגמ' שם עתידין כל בתי כנסיות וכו' שיקבעו בארץ ישראל, דהיינו שבתי כנסיות שבכל ארץ העמים יקבעו לעתיד בא"י מחובר לבית המקדש4.

ועי' גם בחדא"ג ב"ב שם שביאר עפ"ז מה דאיתא בגמ' שם שטענו מלאכי השרת להקב"ה בנוגע לירושלים "ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה", כי ירושלים דהשתא יהי' כולו בית המקדש, ובביהמ"ק מזכירים שם המפורש, ולכן יהי' אז שמך בכל ירושלים עיי"ש5.

ביהמ"ק צ"ל בהר הבית דוקא

ולכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש הרמב"ם בהל' בית הבחירה (פ"ו ה"י) "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין, ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית" אבל לא יותר מזה, והטעם בזה הוא כמ"ש בהקדמתו לפיהמ"ש לסדר קדשים וז"ל: "ואין מקריבין שום קרבן מהם אלא במקדש באיזה מקום שיהי' המקדש, והואיל והודיענו רחמנא בתורה שהמקום הרמוז אליו הוא הר המוריה, אין רשות להקריב בכל הארץ זולתי בירושלים, ובמקום הרמוז בהר המוריה בלבד מכל ירושלים" עכ"ל, דעפ"ז מובן היטב מ"ש שיכולים למשוך העזרה רק על המקום שירצו מהר הבית אבל לא יותר מזה, ובפ"ה ה"א כתב: "הר הבית והוא הר המוריה היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה וכו'", ונמצא דאי אפשר להוסיף המקדש יותר מהר הבית, לפי שהוא בהר המוריה, ולא מהני קידוש במקום אחר, כיון דאינו בכלל המקום אשר יבחר ה', וראה בזה בס' 'מקדש דוד' ריש סי' כז, ובס' 'משך חכמה' -בההפטורה לפ' תצוה על הפסוק (יחזקאל מב, יג) "זאת תורת הבית על ראש ההר וגו'"- כתב שהרשות להוסיף על העזרה רק על הר הבית אבל יותר מההר לא וכמ"ש "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך וגו'" שכל ההר מוכן לעזרה, וציין שם גם למ"ש בזה בספרו אור שמח בהל' בית הבחירה שם עיי"ש.

ובקרית ספר (פ"ו מהל' בית הבחירה ה"י) השמיט הא דנקט הרמב"ם שב"ד יכולים למשוך עד המקום שירצו מהר הבית, ונקט סתמא עד מקום שירצו, ולכאורה הי' אפשר לומר דזהו משום קושיא זו כיון דלע"ל הלא יהי' ביהמ"ק בכל ירושלים, אלא שכבר כתב בזה בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' צ) דעכצ"ל דזה אינו, אלא דכיון שכבר הקדים בפ"ה שם דכל ההר הוא מקודש וכו', ובפ"ו כתב שאפילו בהר הבית לא רצו לישר אותו להנמיך הגבוה וכו' כי רק בעודו הר הוא דקדיש וכו', ממילא פשיטא שלא יכולים למשוך למטה מן ההר, ולכן לא הוצרך לדקדק כאן ולכתוב כלשון הרמב"ם עד המקום שירצו מהר הבית, עיי"ש, וראה לקו"ש חכ"ט פר' ראה א.

וברש"ש ב"ב קכב, א (ד"ה 'ואגב') כתב וז"ל: "ואגב עמדתי על פירש"י שם (יחזקאל מח, ח, על הפסוק תהי' התרומה וגו' - שהקשה: "וא"ת היאך יתכן שתהא ירושלים במקומה והלא היתה ירושלים במיצר צפוני של יהודה שנטל דרומה של ארץ כנען וכאן הוא באמצע השבטים וכו'", עיי"ש) שראה ליישב אשר ירושלים תהי' בהמקומה הראשון, ולא העיר דלפי המבואר שם יהי' המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם, ואולי לזה כוונו ישעי' ומיכה באמרם באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וגו' דר"ל שיהי' אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה דלא כפי' המפרשים, והאלשיך הקשה שם האם משתנה וכו'", עכ"ל, ודבריו סותרים למה שהובא לעיל דאי אפשר שביהמ"ק יהי' על הר אחר?

ועי' בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' א) שהביא דברי הרש"ש והקשה עליו כנ"ל, והביא דברי התוס' שבועות טז, ב, (ד"ה 'קדושתו') שכתבו דאפילו למ"ד לא קדשה לע"ל מ"מ קרי למקום קדושת עולם לפי שאין ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום ע"ש, וכן בחי' הרשב"א שם כתב: "ויש מפרשים קדושתו קדושת עולם שמקום מקדש נקדש לעולם לכשיבנה שיבנה שם באותו מקום ושם נבנה בימי עזרא ושם יבנה לכשיבנה במהרה בימינו", ובחי' הריטב"א שם כתב כנ"ל, והוסיף ש"קרוב לזה פירש רבינו הרמב"ן ז"ל דקרי ליה קדושת עולם שמאחר שנתקדשה ושרתה שם שכינה לא השרה הקב"ה שכינתו במקום אחר בתחתונים ואע"פ שחרב, משא"כ במשכן ושאר המקומות, וכן הכתוב אומר זאת מנוחתי עדי עד, וזהו הנכון", וכן כתב בתוס' הרא"ש שם דלפי שא"א לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי ליה קדושת עולם ע"ש, עכ"ד הציץ אליעזר, ועי' גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב קו"א יו"ד סי' יא מה דשקו"ט בדברי הרש"ש, וראה לקו"ש חכ"ד פר' ראה א וחל"ו פר' ויק"פ - החודש בענין זה בארוכה.

ולכאורה יש לתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ם בהל' ביהב"ח פ"א ה"ה: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קדש וקדש הקדשים ויהיה לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש" וא"כ י"ל דאכן המקדש עצמו, דהיינו קודש וכו' עד העזרה ועד בכלל, גם לע"ל יהי' בנוי על הר הבית דוקא, ורק ההוספה שיתוסף עליו שיהי' מחובר לביהמ"ק, רק חלק זה תתפשט בכל ירושלים ודינו יהי' כקדושת הר הבית ועזרת נשים, כיון שזה אינו בכלל המקדש כנ"ל.

ויותר נראה לומר שהפירוש בזה הוא, דהני ת"ק אמה על ת"ק אמה של הר הבית -שהוא הר המוריה כנ"ל- הם עצמם יתפשטו בכל ירושלים ויהיו בכלל הכל בכתב מיד ה', וכדאמרו רז"ל (גיטין נז, א): ארץ צבי כתיב בה, (ירמי' ג, יט) "מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא" ונמצא דביהמ"ק דלעתיד שיתרחב בגודלו בכל ירושלים יהי' כולו על הר הבית כיון שהר הבית עצמו יתרחב, ונמצא שאין הפירוש שביהמ"ק יבנה במקום חדש, אלא דהר הבית עצמו יתגדל ויתרחב בכל ירושלים, וראה בשו"ת דברי יציב שם, ויל"ע בכל זה עוד.