כתב הרמב"ם בריש פי"א מהל' מלכים: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.

ובלקו"ש חי"ח ע' 277-8 בשלהי הע' 49 כתב: והנה לפ"ז "מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות" הם תוצאה מב' הענינים שכ' לפנ"ז: "ובונה המקדש (ובמילא "מקריבין קרבנות") ומקבץ נדחי ישראל" (ובמילא "עושין שמיטין ויובלות כו'"). ואולי מש"כ "חוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם" הוא מענין הא' שכתב "להחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה". אבל צ"ע השייכות, שהרי לכאורה הכוונה ב"כל המשפטים" היינו התלויים בסנהדרין - ד' מיתות ועוד[1](ראה סנהדרין נא, ב. ובפרש"י שם ד"ה הלכתא) שחוזרין בביאת המשיח (ישעי' א, כו). אבל ראה רדב"ז הל' סנהדרין פי"ד הי"ב "שהוא (משיח) יסמוך ב"ד הגדול". ולהעיר מרמב"ם שם פ"ב ה"ה "מלכי בית דוד כו' יושבין ודנים הם את העם". ולהעיר מקרית ספר הל' מלכים שם "ומחזיר כל המשפטים כמו שהיו קודם". וראה לשון הרמב"ם ספ"ד שם: שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט כו' שנאמר ושפטנו מלכנו כו'. ואכ"מ. עכלה"ק.

והנה הערה זו נכתב בקיצור ובתמצית, ולכאורה יש להסביר הדברים יותר ע"פ מ"ש בלקו"ש חכ"ג ע' 195 וזלה"ק: בנוגע דעם תפקיד פון א מלך זאגט דער רמב"ם: "ותהי' מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה' שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות". ד.ה. אז מלכות (ביי אידן) איז ענינה ניט סתם צו באזארגן דעם עם מיט צרכים גשמיים כו', נאר דאס אלץ הייבט זיך אן און איז פארבונדן מיט קיום והרמת התורה "להרים דת האמת", דורצופירן די משפטי התורה, ביז אז אויך די מלחמות וואס ער דארף פירן, זיינען זיי "מלחמות ה'".

קומט אויס, אז דער ענין המלכות איז א המשך פון דעם תפקיד של בית דין הגדול: דער ב"ד הגדול זיינען די "עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל", און דער תפקיד פון מלך איז, אז דעם משפט התורה וואס דער ב"ד הגדול גיט ארויס דארף ער דורכפירן ביי עם ישראל. [ובהערה 45 שם מביא מ"ש בדרשות הר"ן (דרוש י"א) שאין משפטי המלך מצד חכמת התורה רק הוראת שעה לתיקון המדינה, וכותב ע"ז "אבל ראה בארוכה שו"ת אבני נזר יו"ד סשי"ב (אות מז-נ) שלא להלכה אמרם הר"ן", ומציין לעוד מקומות בזה]. ע"כ בהנוגע לענינינו.

ובלקו"ש חי"ט ע' 166-7 איתא וזלה"ק: א מלך איז ענינו "לעשות משפט ומלחמות", . . אבער ניט – הוראה. מלכי ישראל טארן בכלל ניט דן זיין ("אין דנין"), און אפילו מלכי בית דוד וואס "דנים הם את העם", איז אבער "אין מושיבין אותם בסנהדרין". [און "לעשות משפט" וואס שטייט ביי אים, מיינט (ניט (אזוי) דאס חוקר ודורש זיין און פסק'ענען דעם דין ומשפט, נאר) בעיקר עשיית משפט – דורכפירן דעם משפט התורה (וואס דער ב"ד גיט ארויס), אדער דער משפט וואס א מלך טוט "כפי מה שהשעה צריכה"]. עכלה"ק בהנוגע לעניננו.

והיינו דתפקיד המלך "לעשות משפט" הוא לא (רק) משפט בענינים הנוגעים לתיקון המדינה, אלא שתפקידו הוא להביא את העם שיקיימו משפטי התורה היינו תומ"צ בכלל וינהגו כפי הוראת הסנהדרין. וכדמצינו בתנ"ך במלכי בית דוד הכשרים איך שהשתדלו להשיב את העם לדרכי ה' ושמירת התומ"צ. וראה לקו"ש חל"ה ע' 208, שהפעולות שיעשה מלך המשיח המבוארים ברמב"ם הל' מלכים פי"א, שיכוף כל ישראל לילך בדרך התורה והמצוה, ויבנה ביהמ"ק, ויקבץ נדחי ישראל, ויתקן את העולם כולו לעבוד ה' ביחד וכו', – זהו תפקיד של מלך ישראל בכלל המבאר ברמב"ם הל' מלכים סופ"ד "להרים דם האמת וכו'" כנזכר לעיל.

ולכאו' מובן ג"כ שזה שמלכי בית דוד דנין את העם הוא חלק מתפקידם לעשות משפט (וכנ"ל שמשפטם הי' ע"פ משפטי התורה), (וראה לקו"ש חי"ט שם הע' 32). רק שלגבי מלכי ישראל אע"פ שגם תפקידם הוא לעשות משפט, – דהיינו משפט המלך שעושה כפי מה שהשעה צריכה[2]ששייך (לכאו') גם למלכי ישראל[3]– מ"מ גזרו חכמים שלא ידונו מפני שלבן גס בהן ויבוא מן הדבר תקלה והפסד על הדת (רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ז).

שעפ"ז לכאו' מובן השייכות בין החזרת מלכות בית דוד להחזרת המשפטים שיהיו ע"י הסנהדרין לע"ל, וכנ"ל מההערה בלקו"ש חי"ח שחוזרים כל המשפטים הוא מענין החזרת מלכות בית דוד ליושנה. כי זהו תכלית תפקיד המלך שהעם ימלא אחרי הוראות הסנהדרין וכו'. ועפ"ז לכאו' יש להסביר מה שכתב בקרית ספר הל' מלכים (שמובא בההערה בלקו"ש חי"ח שם) "ומחזיר כל המשפטים כמו שהיו קודם", דזה שאנו מייחסים זה למלך המשיח שהוא מחזיר, אע"פ שהמשפטים (דין ד' מיתות וכו') תלויים בסנהדרין ולא במלך המשיח, משום שמתוקף מלכותו הוא מכריח את העם לקיים תומ"צ ולהשמע להסנהדרין, ועי"ז הוא נותן הכח להסנהדרין שיוכלו לקיים המשפטים שלהם. אלא שזה הוא תפקיד ענין המלכות בכלל בישראל, והשייכות למלכות בית דוד בפרט מובן ע"פ מ"ש שם בההערה שמלכי בית דוד יושבים ודנים את העם, היינו שאצלם מודגש ענין עשיית המשפט לגמרי באופן יום יומי וכו'.

ולכאו' עפהנ"ל יומתק בתוספת ביאור גם הענינים האחרים שנזכרים בההערה בלקו"ש חי"ח שם. שכשמסביר השייכות בין החזרת מלכות דוד להחזרת משפטי הסנהדרין, תחילה הוא מביא שיטת הרדב"ז שמשיח יסמוך ב"ד הגדול. ולכאו' זה שלשיטת הרדב"ז משיח יסמוך הסנהדרין מורה רק על שייכות והתלות כללית של הסנהדרין במלך המשיח, אבל לכאו' אין כאן ביאור על הקשר שבין משפטי הסנהדרין לענין מלכות בית דוד, כי זה שמשיח יסמוך ב"ד הגדול אי"ז לכאו' מצד המלכות שבמשיח, אלא מצד זה שמשיח הוא סמוך (וכמובן מהרדב"ז להרמב"ם סנהדרין פ"ד הי"א, וראה בלקו"ש ח"ט ע' 105 הע' 74)[4].

ועפהנ"ל אוי"ל בדא"פ שהשייכות למלכות בית דוד הוא כי מצינו שא' מעניני המלך הוא מינוי דיינים (שזה לכאורה מענין עשיית המשפט שלהם), וכן משמע קצת ברמב"ם הל' סנהדרין פ"ג ה"ח "כל סנהדרין או מלך או ראש גלות שהעמידו להן לישראל דיין", וכמו שמצינו ביהושפט מלך יהודה שמשבחו הכתוב בענין זה שהעמיד שופטים בישראל (וראה טור חו"מ סי' א'), וא"כ אוי"ל שכל פעולה שנצרך כדי להושיב הדיינין הר"ז בכלל תפקיד המלך, וא"כ באם המלך יוכל לסמוך הרי"ז נוגע גם לתפקידו בתור מלך. ומכיון דכוונתו בסמיכתו להסנהדרין הוא כדי שיוכלו לדון לא רק דיני קנסות, אלא דיני הסנהדרין בשלימותם בד' מיתות וכו', לכן החזרת משפטי הסנהדרין נכלל ומתייחס ג"כ בהענינים שהוא עושה בתור מלך. ודו"ק.

ואח"כ בהמשך ההערה שם מביא הרמב"ם שמלכי בית דוד דנים את העם, שלכאו' הכוונה כאן הוא לבאר יותר הקשר בין החזרת מלכות בית דוד להחזרת משפטי הסנהדרין, כי ענין המשפט שייך במיוחד למלכי בית דוד. וגם זה הוא לכאו' רק ביאור כללי בהשייכות בין הסנהדרין להמלך מבית דוד בענין המשפט, אבל אי"ז מבאר שמשפטי הסנהדרין תלויים וקשורים במשפטי המלך, כי המלך אינו יכול לדון דין ד' מיתות וכו' מהמשפטים המיוחדים לסנהדרין[5], כי לזה צריך סנהדרין של כ"ג ואין מושיבין גם מלך מבית דוד בסנהדרין (רמב"ם הל' סנהדרין פ"ב ה"ד-ה).

ועפהנ"ל מובן דהכוונה הוא דמכיון שענין המלך הוא לעשות משפט, ובכלל זה לראות שיוכלו הסנהדרין למלא תפקידם, הרי זה מודגש במיוחד במלכי בית דוד שענין המשפט שלהם הי' עיקר התעסקותם באופן תמידי שהם יושבים ודנים את העם, ולא רק כמלכי ישראל שעשיית המשפט שלהם הי' רק כשהי' נצרך לצורך שעה וכנ"ל, וממילא מובן דהחזרת המשפטים דהסנהדרין קשור בהחזרת מלכות בית דוד. [אלא דסוף סוף הענין של מקריבין קרבנות הוא תוצאה מבנין ביהמ"ק, ועושין שמיטין ויובלות הוא תוצאה מקיבוץ נדחי ישראל, אולם החזרת המשפטים אין זה תוצאה להדיא מהחזרת מלכות בית דוד, (ורק לפמ"ש הקרית ספר ומחזיר המשפטים אואפ"ל שזהו כעין תוצאה מהחזרת מלכות בית דוד כמשנת"ל בארוכה, אבל הרמב"ם הרי כתב וחוזרין כל המשפטים), וזה מדוייק בלשון ההערה שלגבי קרבנות ושמיטה ויובל כתוב שזה תוצאה מבנין ביהמ"ק וקיבוץ נדחי ישראל ובנוגע להמשפטים כתוב רק שזהו "מענין" ושייכות להחזרת מלכות בית דוד].

[ובקיצור אפ"ל דג' הענינים שבההערה הם: זה שמשיח יסמוך שייך רק להסנהדרין עצמם ולא להמשפטים שלהם, זה שמלכי בית דוד דנים את העם באופן תמידי שייך להמשפט שהסנהדרין עושים באופן תמידי, וזה שמשיח מחזיר את המשפטים הוא שנותן להם היכולת להוציא לפועל את משפטיהם].

ומזה יובן דאע"פ שמשמע בפנים השיחה שם בחי"ח דמ"ש הרמב"ם שמלך המשיח עתיד להחזיר מלכות בית דוד לישונה לממשלה הראשונה מתבטא בבנין ביהמ"ק וקיבוץ נדחי ישראל, שעי"ז מביא לשלימות התומ"צ בכלל שזהו תפקיד המלך, אבל באופן פרטי זה קשור במיוחד עם מ"ש הרמב"ם "וחוזרין כל המשפטים".

ולסיים בדברי הטור חו"מ סי' א' "וגם מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט דכתיב (ישעי' י"א, ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ וגו'". ויה"ר שנזכה לזה תומ"י ממש ובחסד וברחמים.