בסה"ש תנש"א ח"ב ש"פ שלח בסיום השיחה כותב וזלה"ק "וכל בני ישראל באים לארץ ישראל בשלימותה . . (וממשיך) ולבית המקדש השלישי, ושם מקריבים (לכל לראש) קרבן תודה על היציאה דכל בנ"י ממאסר הגלות", ובהע' 159 "במכ"ש וק"ו מהיציאה דאיש פרטי "ארבעה צריכים להודות יורדי הים . . ומי שהיה חבוש בבית האסורים . . יודו להוי' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (ברכות נד,ב) ועאכו"כ היציאה דכל בנ"י מהמאסר דכל הד' גלויות לגאולה שאין אחריה גלות".

והנה בלקו"ש חלק י"ב שיחה א לפ' צו הע' 36 כותב וזלה"ק "בנוגע להיציאה משאר הגליות (וכן גלות זה האחרון) י"ל דבכלל אין חיוב דקרבן תודה (כחבוש בביהא"ס) כי רק כלל ישראל (כציבור) חבושים בגלות משא"כ כל יחיד בפ"ע . . (וממשיך) וראה בפנים שבלא"ה י"ל דאין חיוב כי אינו באופן של יושבי חושך וצלמות. ולהעיר מעזרא ח,לה. הוריות י,א. ואכ"מ".

וזה דבר פלא לכאורה, שבסה"ש הנ"ל כותב שהיות שכל ישראל יוצאים מגלות, לכן בודאי שיביאו קרבן תודה, ובלקו"ש פ' צו הנ"ל כותב, שמצד זה גופא, שרק כלל ישראל נמצאים בגלות, אין שייך כלל חיוב קרבן תודה.

[ואין לומר שבסה"ש מדבר אודות קרבן "ציבור" ובלקו"ש הנ"ל אודות קרבן יחיד, דהרי, בההע' בלקו"ש הנ"ל אינו מחלק בין קרבן ציבור וקרבן יחיד, אלא כותב סתם "דבכלל אין שייך חיוב דקרבן תודה". וגם, שבסוף ההע' כותב "דאין חיוב כי אינו באופן של יושבי חושך וצלמות" והרי לפ"ז גם קרבן תודה של יחיד אין שייך, (ובכלל לא מצינו קרבן תודה בציבור)]

ואולי אפשר לומר, שבלקו"ש הנ"ל מדבר אודות חיוב קרבן תודה, וכהלשון בההע' "אין שייך חיוב קרבן תודה" ובסוף ההע' "י"ל דאין חיוב כי אינו באופן של יושבי חושך וצלמות"; וחיוב קרבן תודה אינו שייך כלל. אמנם בסה"ש מדבר (לא שיהיו חייבים להביא קרבן תודה, אלא) שהיות ש"כל ישראל" יוצאים מכל הד' גליות, ל"גאולה שאין אחריה גלות" לכן, בפשטות והסברא נותנת, שיביאו קרבן תודה להודות לה' על דבר זה, לא בתור חיוב אלא בתור נדבה, וכדומה. (ויש להעיר מהשקו"ט, (עיי' לקו"ש חל"ב ע' 109 הע' 20) האם קרבן תודה בכלל, הוא חיוב, או נדבה, וד"ל).

ולהעיר משיחת ש"פ צו תש"מ, שמבאר שם שבזמן הגלות משולים כל ישראל לכל הד' הצריכים להודות (עיי"ש הביאור בזה), ומסיים בהשיחה "כשיבוא משיח צדקנו או-אז נודה לה' על שהוציא אותנו ממצבים אלו".