בהא דשקו"ט בגליונות האחרונים בענין קיום מצוות לא תעשה לעתיד לבוא, הנה אף שבכ"מ איתא שענין שס"ה מל"ת לע"ל הו"ע גבורות קדושות וכו', הרי מ"מ לא נתפרש למעשה מהי המשמעות של זהירות מלא תעשה כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ*.

ויש להעיר מדברי ר"י אייבשיץ ב"יערות דבש" דרשה ב' (ט' טבת תקל"ד), שמקשה שם מה יהי' ענין מצות לא תעשה לע"ל (וכן מהו ענין מצוות לא תעשה במלאכים), ומבאר, שכשם שיש תאוות אסורות הנובעות מן היצר הרע כך "יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות אלקים ומקום כבודו, ויש להם [למלאכים] מדרגה מזמן לזמן, ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלא להביט ולעלות מהר יותר מכפי המדרגה הראוי' להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עוון ומקבלים עונש וזהו חטא נדב ואביהו .. ולע"ל הבטיח ה' לבער רוח הטומאה ולא יהי' מקום לחטוא כמין הראשון חטא תאוה, אבל מין שני לחטוא יהי' לע"ל ג"כ כי בהשיגם חכמה ומלאה הארץ דעה יוסיפו לעלות וימהרו ללכת לרוב חשק ואש תורה ומדע לחזות מחזה שדי וכדומה, ורבים אשר לא ישמרו גדרם ההורחק להם בנתיבות ומסלילות בלבבם .. וזהו החטא שיהי' לע"ל". עיי"ש בארוכה.