בגליון העבר האריך ידידי הרב ח.ר. בסוגית ר"ע וב"כ, והעלה שלפי דעת חז"ל, הרמב"ם ורבינו, (ולדעתו כן הוא לכו"ע), טעה בזה ר"ע טעות גדולה, כי ב"כ לא הי' ראוי כלל וכלל להיות משיח, ואדרבה וכו'. ולכן א"א ללמוד מסוגיא זו כמעט כלום כיון שהדבר הי' טעות מעיקרו. (זולת מה שלמד מזה הרמב"ם דאין משיח צריך לוודע זהותו ע"י מופתים).

ולענ"ד כל דבריו תמוהין מתחילתן ועד סופן, ועל הסדר:

א. מדייק מלשון הרמב"ם "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה . . ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא (ב"כ) המלך המשיח". ומציין שלשון "דימה" וכיוצא בו בספר הרמב"ם מורה על טעות. ועד"ז הביא מלשון רבינו שכתב בהערה למכתב כללי "דבר כוכבא טעו בו שהוא המלך המשיח". וכמובן דדברים הללו אינם כלום. דאפי' אם הי' ב"כ צדיק נפלא וראוי להיות משיח, והשלים בהידור כל התנאים דחזקת משיח וכו', מ"מ הרי לפועל, יהי' הסיבה כפי שיהי', נהרג ולא הביא הגאולה. וא"כ מה שחשב ר"ע וחכמי דורו שהוא יהי' המשיח בפועל, לא נתגשם, והי' טעות. ואין זה שייך למה שרוצה להוכיח בכל אריכות דבריו שהדבר הי' טעות מעיקרו, ומעולם לא הי' אפי' צל של הווא אמינא דב"כ יהי' משיח.

ב. שוב הביא כמה קטעים מדברי האברבנאל בספרו 'ישועות משיחו', ולדבריו מפורש בדברי האברבנאל שב"כ לא הי' ראוי כלל להיות משיח וכל הפרשה הי' טעות מעיקרו. אבל המעיין בכל דברי האברבנאל (גם בקטעים שהשמיט ידידי הנ"ל) יראה שאין שום הכרח בדבריו להסיק מסקנה זו, כי עיקר שאלתו "ורבי עקיבא יועץ וחכם חרשים ונדון לחש איך טעה בזה שהי' נושא כליו", איננה כפי שרוצה ידידי ללמוד, דהיינו איך טעה ר"ע להחזיק הגברא דב"כ למשיח אחרי שלא הי' ראוי לאיצטלא זו כלל, אלא כל שאלתו היא מחמת התקופה, דלפי שי' האברבנאל הי' זה קודם הזמן של אפשריות הגאולה. ועל זה מתרץ האברבנאל "שבראותו הצלחת בר כוכבא במלחמות חשב שהקב"ה מהר את קץ הגלות . . ונחם על הרעה עם היותו גזר דין". הרי דלא הי' טעות מעיקרו כלל, כי באמת עפ"י התורה אין הקב"ה מוכרח לקיים גזירה רעה וכמפורש בש"ס פ"ק דברכות ונפסק ברמב"ם יסוה"ת פ"י ובארוכה בהקדמתו לפיה"מ. וכמו שהוכיח האברבנאל שם מהא דביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וכן מגלות מצרים שהקב"ה חישב את הקץ. וא"כ לא הי' כאן טעות מעיקרו כלל, דהרי אילו זכינו הי' יכול ב"כ להיות משיח, אלא שגרם החטא.

עוד דרך שני' כתב שם האברבנאל שב"כ באמת לא הי' ראוי להיות משיח, וגם לא הי' מבית דוד, וגם ר"ע לא חשב כלל שהוא מלך המשיח, כ"א שהי' שליח מאת ה' לענין נקמה מאויבינו ומלחמות ה'. והיינו שלדעת ר"ע וחביריו הי' משוח ה' אבל לא מלך המשיח. ועפ"י דרך זו השני' של אברבנאל (שאינו מתאים לדרכם של חז"ל והרמב"ם וכו') ג"כ לא הי' כאן טעות מעיקרו.

ג. בהמשך דבריו ציין למ"ש בפי' הרע"ב (לבן אחיו של הרע"ב מפרש המשנה) על מגילת רות, אבל לא הדגיש שמפורש שם דלא כדבריו, כ"א שב"כ "הי' לו להיות משיח שכן הי' מבית דוד כו'". והטעם שלא נתגשם הי' רק משום שלא הי' לישראל זכות ולא משום דלא הי' ראוי כלל לזה.

ד. הביא משהש"ר דלר' אוניא "ארבעה שבועות השביע [שלא לדחוק את הקץ] כנגד ארבעה דורות שדחקו על הקץ ונכשלו . . ואחד בימי בן כוזיבא". והסיק שלדעה זו פשיטא שהי' כאן טעות מעיקרו. וגם בזה דבריו אינם נכונים. חדא, דאין זה נוגע כלל לעיקר היסוד שרוצה להוכיח בכל אריכות דבריו שב"כ לא הי' ראוי להיות משיח, דלפי דעה זו החסרון הי' בהזמן, דהי' זה קודם זמן הקץ, וכמו שכתב האברבנאל הנ"ל, ולא בהגברא. ובפשטות רבי עקיבא חולק על דעת ר' אוניא הנ"ל במדרש והוא הי' סובר דאין זה בכלל דחיקת הקץ, וא"כ לא הי' כאן שום טעות מעיקרו, וכל מעשיו של ר"ע הי' עפ"י תורה ועפ"י שיטתו דהקב"ה אינו מוגבל להקץ שנקבע בתחילת הבריאה.

ה. הביא אריכות מדברי רבינו בהתוועדות ש"פ וישב ה'תשל"ד. אבל לכאורה מדברי רבינו אלה נסתר כל בנינו, שהרי נאמר שם ד"בזמן של ר"ע הי' יכול להיות טעות כזה משום שעדיין לא הי' ידוע פרטי סדרי הגאולה". הרי להדיא שטעותו של ר"ע לא הי' מחמת שהגברא לא הי' ראוי כלל וכלל להיות משיח, כ"א משום שלא הי' ידוע סדרי הגאולה. והרי עפ"י תורה אין לדיין אלא מקומו ושעתו ומה שעיניו רואות, וכיון שבזמן ההוא עדיין לא נקבע בהלכה הסדר והסימנים של חזקת משיח וכו', א"כ אמת וצדק היו כל מעשיו שך ר"ע, אלא שאחר זמנו נתבררו הדברים, ונקבעו בהם מסמרות בפסק דינו של הרמב"ם בכל עניני חזקת משיח וודאי משיח. אבל קודם שנפסקה ההלכה לא הי' שום הכרח שמהלך הגאולה יהי' דוקא באופן זה, וכל מעשי ר"ע היו נכונים אז עפ"י תורה.

ו. הביא מדברי רבינו בהתוועדות ש"פ וישב תשי"ב שגדולי ישראל וחכמי הש"ס יכולים לטעות, ואפי' משה רבינו בא לכלל טעות. וכן אמנם מפורש בתוס' חולין ה, ב דהא ד"אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים" היינו דוקא במידי דאכילה משא"כ בשאר דברים מצינו שטעו ונכשלו. ועי' גם 'בחינוך' מצוה תצו (מצות 'לא תסור'), דאף שגדולי הדור יכולים לטעות מ"מ "טוב סבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהי' חרבן הדת כו'".

עם כל זה מצינו לרוב בספרי תלמידי הבעש"ט וכן במשנת רבינו שטרחו לבאר בכל מקום שמצינו מה שנראה כטעות אצל צדיקים גדולים כמו האבות והשבטים וחז"ל וכו', שלאמיתו של דבר לא הי' בזה טעות כפשוטו ח"ו כ"א דלפי עוצם מעלתם הי' חסרון קל בדקות דדקות וכו', וזאת משום שעפ"י המבואר בפנימיות התורה בענין הפלאת רוממות גדולת צדיקים אמיתיים שהם ממש מרכבה ומשכן להשראת השכינה, והם בטלים ומבטלים לרצון העליון וכו' וכו'1, הרי הדבר פליאה נשגבה אם הי' בא על ידם טעות גלוי' ומכשול כפשוטו.

אשר לפ"ז כשמדובר בצדיק נורא ונשגב כר"ע, שהתורה הי' ראוי' להנתן על ידו, ושכל התושבע"פ המצוי' בידינו נמסרה על ידי תלמידיו, הנה הקביעה שצדיק זה הי' שייך לטעות גסה, דהיינו שלא הי' אפי' הו"א שב"כ הי' יכול להיות משיח, מופרכת היא. ולא עוד אלא אפי' אם הי' מפורש שחור ע"ג לבן במקורות נאמנים שהכי הוי עובדא, דהיינו שהי' בזה טעות כפשוטה מתחילתה ועד סופה, ג"כ מצוה עלינו לדחוק ולטרוח ולהוציא הדברים מפשטותן. אשר לכן לענ"ד מוזרה ביותר מסקנת ידידי הנ"ל בענין ר"ע וב"כ2.

ז. ומ"מ תמים דעה הנני עם ידידי הנ"ל, אבל לא מטעמי', דמה שרוצים להוכיח מפרשה זו של ר"ע וב"כ שיש חיוב להמליך כל צדיק הראוי להיות משיח, אינו מוכרח כלל. כי ב"כ אמר בהדיא שהוא הוא מלך המשיח כדאי' בסנהדרין צג, ב. וקרא לכל ישראל להשתתף אתו במלחמה נגד מלכות אדום הרשעה ולכבוש ירושלים ולבנות בית המקדש, והתחיל והצליח בזה וכו' וכו'. ורק בכה"ג יש להוכיח מעובדא זו שר"ע וחכמי דורו תמך בו, שעפ"י תורה צריכים להחזיק האיש הזה כמשיח. אבל צדיק שאינו אומר מפורש שהוא הוא מלך המשיח, ואינו קורא בפועל ממש לבנ"י לעלות לירושלים ולבנות בהמ"ק, אין שום הכרח מסוגית בר כוכבא דאיכא חיוב עפ"י תורה להמליכו ולפרסם זהותו רק משום שהוא ראוי להיות משיח, כפשוט.

1) כמובן שהבנה זו במעלת הצדיק אינו חידושו של הבעש"ט כ"א שנתפשט על ידו וע"י תלמידיו. והא לך לשונו של הרמח"ל בספר מסילת ישרים פרק כו:

"הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים . . כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי ספלים שהיו על גבי המזבח שהיו מנסכים לתוכם יין . . ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך, ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה" וכו'.

2) ובשער הגלגולים הקדמה לו כתב ש"טעותו" של ר"ע שווה ל"טעותו" של יעקב, ולכן אותיות יעקב הם עקיבה "לרמוז כי טעותם שווה". ומובן מזה דלא הי' בזה טעות גסה ח"ו, כ"א בדקות, וכמו ביעקב שביקש לגלות וכו', וכדפירש רבינו ענין זה של בקשת יעקב בלקו"ש ח"כ פר' ויחי.

ועי' ג"כ התוועדיות תשי"ג ח"ב עמ' 157 שבר כוכבא לא נעשה משיח משום שהדור לא הי' ראוי לכך. ומשמע דהוא לא משום שהוא לא הי' יכול להיות משיח.