בלקו"ש חל"ד שיחה ג לפ' שופטים (סוס"ד) מבואר: "שכיון שהבטחת הגאולה היא פרט ממצות ערי מקלט, חל עלי' גדר נצחיות מצות התורה, אשר (א) מוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות, (ב) ובאופן שאין שייך בזה שינוי, כנ"ל".

ובס"ה: "הרמב"ם . . בא להוסיף ענין חדש בחומר הדבר של "מי שאינו מאמין בו", דנוסף לזה ש"כופר בתורה ובמשה רבנו" מפני ש"התורה העידה עליו" - הרי הוא גם "גורע" א' ממצות התורה שהרי לדעתו פרט זה של מצות ערי מקלט לא יתקיים, וחל עליו מ"ש הרמב"ם (מלכים פי"א ה"ג) "הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס".

והנה מה שאומר שגדר נצחיות מצות התורה הוא ש"מוכרח להתקיים בפשטות ובגשמיות", צ"ע לכאו', דמה שמצינו (כנז' בשיחה) הוא שאין להוציא המצוות מפשוטן "וכל המוסיף כו' והוציא הדברים של מצות מפשוטן הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס", אבל לא שאכן המצוה חייבת להתקיים בפועל ממש.

והחילוק הוא פשוט: לדוגמא, מי שיאמר ש"הציווי שנצטוינו לסקול את העוברים על מקצת המצוות" (מ"ע רכט), אין הכוונה לסקילה כפשוטה, כ"א לסקילה רוחנית וכדו', ה"ה מוציא הדברים של מצות מפשוטן ו"הרי זה ודאי בדאי רשע ואפיקורוס". אבל מי שיאמר ש(כוונת המצווה היא אמנם לסקילה כפשוטה, אבל) יתכן ומצוה זו לא תתקיים אף פעם, משום שאולי לא יהיה מצב כזה, שיעברו על עבירות אלה (וראה גם מכות (ז, א) אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם), פשוט שאינו "רשע ואפיקורוס".

ועפ"ז אינו מובן מה ההכרח מצד גדר נצחיות מצות התורה לומר שבודאי יתקיים בפועל הפרט ממצות ערי מקלט ד"ירחיב ה"א את גבולך", מאחר ואפ"ל שרצון ה' (באופן נצחי) הוא שבמידה ו(נזכה ו)יהיה מצב של "ירחיב ה"א את גבולך", אזי "ויספת לך עוד שלש ערים" בפשטות ובגשמיות, אבל לא שמוכרח שיהי' (וכעי"ז מבואר בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קפז).

[אלא שהרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"ב) הוכיח שההבטחה דירחיב ה"א את גבולך "מוכרחת להתקיים" - לא מצד "נצחיות מצות התורה" - אלא מצד הסברא ש"לא צוה הקב"ה לתהו" (ובס' מראי מקומות לרמב"ם לא מציינים מקור לסברא זו, (ואדרבה, בשיחה שם בהע' 4 מק' ע"ז מסנהדרין עא, א), ואף שהוא מילתא דמסתברא, אולם ודאי שאינו מיסודי התורה, שהאומר אחרת יהי' כופר בתורה ובמשה רבנו)]. וצ"ב.