בגליונות האחרונים שקו"ט אודות תינוק שנשבה דלדעת הבי"מ אם הוא בחזקת שלא ישמור שבת בעתיד, אסור לחלל עליו את השבת במצב דפיקו"נ, שהרי לא ישמור כמה שבתות.

והקשה בזה הגר"י שי' לורינץ, שהרי אחכה לו בכל יום שיבא, וא"כ יחזור בתשובה גם התינוק שנשבה. והגראי"ב שי' גערליצקי מיישב דכיון דביאת המשיח הוא התחדשות לגמרי, לכן אין זה פועל על המצב דעכשיו כשאנו דנים בזמן הגלות על מצב של פיקו"נ, עיי"ש.

[ועיין לקו"ש חכ"ז ע' 191 בחוקתי (א) הערה בשו"ג – "ואין להקשות (עפ"י הנ"ל בפנים): מכיון שאילני מאכל אסור לקצוץ אפילו בחורף, שאז אין עושין פירות, כיון שבקיץ עושין – למה מותר לקצוץ אילני סרק בזמה"ז, הרי (אף על פי שעכשיו אילני סרק הם) יטענו פירות לעת"ל?

כי התורה בעצמה חילקה בזה, ואמרה "עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא ואותו תשחית גו'" דהיינו שהאיסור לקצוץ אילן שהוא (עתה) בסוג "עץ מאכל" (ואילן שהוא בסוג זה - גם בחורף אסור לקצצו) אבל אילן שאינו בסוג זה שהוא אילן סרק אע"פ שלע"ל יטעון פירות – אינו בכלל האיסור ובפרט ע"פ לקמן בפנים ס"ד, וזה שלעת"ל יטענו פירות הוא חידוש באילנות". (הערני לזה ח"א הרב מ"מ טברדוביץ' מאנטוורפן)].

ואולי יש להביא סמוכין לכל הנ"ל ממ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רכ"ה, וז"ל: "ובדבר שילוח טיעלעגראמע בשבת . . לצורך חולה שיש בו סכנה למאמינים בצדיקים, י"ל דהוה כמקום פ"נ דמותר לחלל שבת אפי' באיסור תורה . . ובתשו' א' הארכתי בדין אם מותר לחלל שבת בדבר שאינו בטבע והבאתי מתשו' רדב"ז ח"א בלשונות רמב"ם סי' ס"ג... וברכי' או"ח סי' ש"א... וכסא רחמים על מס' סופרים פ"ה דה"ר פרץ כתב קמיע ליושבת על המשבר בשבת ושגם הרמ"ה התיר לכתוב קמיע בשבת אי אתמחי גברא וקמיע עיי"ש . . אבל בכ"ז צריך שיהא אתמחי אותו צדיק שיפעול בתפילותיו.

ועובדא ידענא בעיר מולדתי בזלאטשוב שהי' חולה מסוכן, ובאותו זמן הי' מו"ר הגה"ק מוהר"ש אדד"ק בעלז זצ"ל משובתי ש"ק בבראד, והתיר דיין א' לכתוב ע"י עכו"ם בש"ק שם החולה ואמו ושלח לברא"ד, והרעיש הגאון מהרש"ק ז"ל ופסל את הדיין מלהורות עוד, וכבוד מו"ר הגה"ק הנ"ל נתרעם ג"כ על הכותב ואמר עכשיו אני מחוייב להתאמץ שישיג החולה רפואה שלא יוגרם ע"י חילול ש"ק וכן הי' שנתרפא..." עכ"ל המהרש"א ולהעיר ממ"ש התוס' ב"מ קיד, ב. דאליהו טימא את עצמו (הגם שהי' כהן) להחיות בן הצרפית, כי הי' פיקו"נ עיי"ש.

ועי' בשטמ"ק שם שהרי חולק ע"ז וסובר שבן הצרפית לא מת ממש רק נתעלף, וממשיך שם: למ"ד כהן אסור בגוסס דנחשב כמת צ"ל כיון שהיה סופו לחיות כחי דמי ע"כ רואין מכאן דהגם שמה שסופו לחיות הוא חידוש למעלה מדרך הטבע, מ"מ נותנים לו כבר עכשיו דין חי.

והנה בימות המשיח לא יהיו חידושים בטבע העולם כמ"ש הרמב"ם בסוף ה' מלכים, אלא שיהי' חידוש ברוחניות, שכולם יחזרו לדת האמת וכו', וא"כ לכאורה צודק בזה הגר"י לורינץ שי' שכיון שברור לנו שמשיח יבא היום, א"כ אמאי לא נחלל את השבת בשביל תינוק שנשבה, ובמה שונה דין זה מהדין דאליהו ובן הצרפית.

ולהעיר שבתוס' בב"מ שם נראה שההיתר דאליהו להיטמא הי' משום שהי' וודאי שיחי' אותו. ולכאורה הרי גם ספק וספק ספיקא דפיקו"נ דוחה שבת? וצ"ל דכיון שהחיאת הבן הוא חידוש, ולכן אם הי' ספק אם יוכל להחיות לא הי' נחשב אפי' לספק פיקו"נ, כי נס הוא דבר רחוק מדאי (וכמדומה שהעירו בזה במפרשים, ואין הזמן גרמא, לחפש בספרים), וכן כתב במהרש"ם המובא לקמן, ועי' פרדס יוסף עה"ת פ' פנחס. אך לפי"ז י"ל דהגם שהרגש הצפי' בביאת המשיח צ"ל כאילו הוא וודאי שיבא היום, מ"מ, מבחינת ההלכה, א"א לומר בוודאות שיבא היום עד כדי כך שיחולו עכשיו גדרים הלכתיים על המצב דעכשיו דהרי יש אפשרות שיתמהמה ח"ו1. וא"כ בתינוק שנשבה (מבני הקראים וכו') כשאנו דנים באם יש אפשרות שיחזור בתשובה במשך ימי חייו בעלמא דין עפ"י דרך הטבע, שפיר תלוי הדבר אפי' בספק וספק ספיקא שישוב וישמור כמה שבתות ולכן אם אין אפי' ספק עפ"י דרך הטבע שישמור אסור לחלל עליו את השבת. אבל לקחת בחשבון ענינים שלמעלה מדרך הרגיל, דהיינו ביאת המשיח שאז יחזרו כולם לדרך האמת, בזה צריך שיהי' וודאי ממש כמ"ש התוס' ובתשובות מהרש"ם הנ"ל.

אך באמת אין דין התינוק שנשבה דומה לנדון דאליהו ובן הצרפית דכשאנו דנים אם הבן הוא בגדר חי על סמך שיחי' עפ"י נס, אז צריך שיהי' ודאי שיקרה הנס, ואם אינו וודאי שיקרה הנס אין ע"ז אפי' גדר של ספק פיקוח נפש. שהרי אפשר שלא יקרה הנס כלל ולא יחי' כלל, אך כשדנים בתינוק שנשבה באם יש עליו גדר שישמור כמה שבתות ע"י חילול זה, על סמך שיבא משיח במשך ימי חייו של התינוק, הרי ביאת המשיח בכלל הוא וודאי במאה אחוז, אלא שיש אפשרות שיתמהמה, א"כ ע"ז שפיר היינו צריכים לומר שיש ע"ז גדר של ספק פיקו"נ עכ"פ. ויש לפלפל בכ"ז.

1) ועי' אגרת השמד להרמב"ם שאלו שנשארו בארצות השמד ולא נמלטו לארצות החופש כי ציפו לביאת המשיח שיבוא במהרה ואז יחזרו לקיום המצוות בגלוי, טועים וז"ל: כי אין זמן לביאת המשיח עד שתולים בו ואומרים עליו הוא קרוב או רחוק, וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח אלא אנחנו מחוייבים להתעסק בתורה ובמצוות ונשתדל להשלים עשייתן וכו' עיי"ש.