תות"ל המרכזית – 770
ברמב"ם ריש פי"א מהל' מלכים כתב: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה[1]לממשלה (וי"ג הממשלה) הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם מקריבים קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.
והנה בלקו"ש חי"ח ע' 277-8 בשלהי הע' 49 כ': לכאורה הכוונה ב"כל המשפטים" היינו התלויים בסנהדרין – ד' מיתות ועוד (ראה סנהדרין נא, ב. ובפרש"י שם ד"ה הלכתא) שחוזרין בביאת המשיח (ישעי' א, כו). עכלה"ק בהנוגע לעניננו. והנה לכאורה צ"ב אם אכן ינהגו בפועל ד' מיתות לע"ל. ראה בתוספות ישנים יומא יג, א ד"ה הלכה "ורבינו ארי' שמע בשם רבינו חיים אבי אמי נ"ע דלא שייך למיפרך הלכתא למשיחא אלא היכא שיש עבירה בדבר כגון פסול דזבחים ושריפת בת כהן דסנהדרין שהרי זה הדבר אין רגיל להיות שאינו צריך עד ימות המשיח וגם אז לא יהי' הדבר שיהיו כולם צדיקים". ועד"ז כ' בחידושי הריטב"א שם. אבל בתוס' ד"ה הלכה כ' באופן אחר וז"ל: ורבי' חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכי דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה . . וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי לי' למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל". וכן מרש"י סנהדרין נא, ב ד"ה הלכתא שכ' "הלכה זו כשיבאו ימות המשיח איצטריך לנו שישובו ד' מיתות בית דין למקומן", משמע ששייך ענין ד' מיתות אז. וראה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א בהפתיחה ע' 4 ואילך[2].
ובנוגע לשיטת הרמב"ם, לכאו' ע"פ מה שמקשה בלקו"ש חכ"ד ע' 112 דזה שיצטרכו לערי מקלט לע"ל להציל מגואל הדם, דלכאו' הרי איך שייך מצב ד"יחם לבבו" כו' בזמן שלא יהי' קנאה ותחרות ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ומתרץ שענין זה ד"יחם לבבו" כו' הוא הנהגה ע"פ תורה, לכאו' משמע שלומד שלא יהי' מציאות שאדם יחטא במזיד לע"ל. ואפי' אי נימא דמ"ש הרמב"ם לא יהי' קנאה וכו' מדבר בתקופה השני' (כמ"ש בהדרן על הרמב"ם תנש"א, ועוד), הרי מ"מ גם בתקופה הראשונה יהי' מעמד ומצב בנ"י בגשמיות וברוחניות באופן נעלה ביותר, ואע"פ שלכאורה לא יבטל היצה"ר בתקופה הראשונה, אבל מ"מ יהי' בחלישות וכו', כמובן ממ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"ט ה"ב שאז יקויים מ"ש והסרותי את לב האבן מבשרכם וגו', שזה מדבר בתקופה הראשונה כמובן (ראה ג"כ קונטרס ענינה של תורת החסידות הערה 27), וראה בהדרן הנ"ל הערה 80, ובספר ימות המשיח בהלכה ח"ב סי' צ"ח, ומה שהאריך בזה הרב מ.מ.א. שי' בגליון תתקצז[3].
ואפי' אי נימא שבתקופה הראשונה מכיון שעדיין ישנו למציאות הרע בעולם שייך אצל יחידים שיעברו עבירה באופן שיתחייבו מיתת ב"ד, הרי סו"ס צ"ב מה נוגע להרמב"ם להדגיש ענין זה דהד' מיתות, וכיצד זה (היינו קיום הד"מ בפועל) מבטא השלימות שיהי' בימות המשיח, והרי אפי' באופן "כמו שהיו מקודם" ב"ד שהרג אחת לז' שנים הרי אלו חבלנין (כמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ד ה"י, וראה סנהדרין פ"ו מ"ז)[4].
ונראה לומר, כמו שמשמע בלאה"כ, דאין כוונת הרמב"ם במ"ש שחוזרין כל המשפטים להדגיש (כ"כ) שיחזרו הד' מיתות בפועל, דאיזה שלימות יש בזה (היינו קיומם בפועל של הד"מ), אלא לכאורה עיקר הכוונה של הרמב"ם הוא שיחזרו הסנהדרין ומשפטיהם בשלימותם, שיהי' להם התוקף והיכולת לעשות כל המשפטים שלהם כמו שהיו מקודם (משא"כ עכשיו שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם – ע"ד ל' הרמב"ם הל' סנהדרין פכ"א ה"ה), וזה מתבטא בעיקר בהיכולת לדון דיני נפשות שא"א לדון בזמה"ז, (היינו היכולת על הבפועל של הד"מ ואין נוגע הבפו"מ עצמו). ולכאו' זה מדוייק בלשון הרמב"ם שכתב וחוזרין כל המשפטים, ולא פירט הענין דדיני נפשות (שע"ז צריך ביאת המשיח דוקא), כי רוצה להדגיש בעיקר החזרת הסנהדרין ומשפטיהם בשלימות כמו שהי' מקודם, ולא רק הפרט של ד' מיתות[5].
וזה שהרמב"ם לא הדגיש להדיא שהסנהדרין עצמם יחזרו, מפני שלשיטתי' בפירוש המשניות לסנהדרין פ"א מ"ג ס"ל שהסנהדרין ישובו לפי ביאת המשיח, ומפרש כן הפסוק ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו', ובספר הי"ד בהל' סנהדרין פ"ד הי"א כתב ע"ז והדבר צריך הכרע, וראה לקו"ש ח"ט ע' 105 הערה 74, ובשיחת ש"פ ראה תנש"א הערה 124 מפרש דעת הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ד הי"ב "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה וכו'", שר"ל שיכול להיות שיבת הסהדרין קודם בנין ביהמ"ק. ולכן לא נחית כאן הרמב"ם לכתוב אודות הסנהדרין עצמם, אלא דיבר אודות המשפטים שלהם (היינו דיני נפשות) שזה בודאי תלוי בביאת המשיח ובנין ביהמ"ק, ובזה מתבטא גם כן שלימות (החזרת) הסנהדרין עצמם. (דהיינו שגם להרמב"ם צ"ל לכאו' ששלימות הענין דואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' – דלשיטת הרמב"ם בפיהמ"ש קאי לפני ביאת המשיח כנ"ל – יהי' דוקא לאחר בנין בית המקדש שאז הם יהיו בלשכת הגזית ויוכלו לדון הכל, וצ"ע).
ועפ"ז מובן באופן מרווח המשך ההערה שם בלקו"ש חי"ח – שמסביר השייכות בין החזרת מלכות בית דוד ליושנה לממשה להראשונה ל"וחוזרין כל המשפטים", ומביא בתחילה דעת הרדב"ז שמשיח יסמוך הסנהדרין, ולאחמ"כ מביא מ"ש הרמב"ם שמלכי בית דוד יושבים ודנים הם את העם, [ולאחמ"כ מביא מ"ש בקרית ספר שמשיח מחזיר המשפטים, ומביא הרמב"ם בהל' מלכים סופ"ד שתכלית המלך הוא לעשות משפט וכו'. וראה מ"ש בזה בגליון העבר בארוכה], ולכאו' צ"ב מהי השייכות בין זה שמשיח יסמוך הסנהדרין להענין דחוזרין כל המשפטים דקאי על הד' מיתות, וכן מהי השייכות בין זה שמלכי בית דוד דנים העם למה שהסנהדרין דנים הד' מיתות שאי"ז בחיק המלך.
ובגליון העבר כתבתי בדוחק דעיקר השייכות בין מלך המשיח למשפטי הסנהדרין הוא בעיקר בענין השלישי, היינו מצד שתפקיד המלך הוא לעשות משפט ולראות שהעם ימלא אחרי הוראת הסנהדרין. וזה שמלכי בית דוד דנים את העם מורה על שייכות מיוחדת בין מלכי בית דוד לענין עשיית המשפט בכלל, וכן זה שמשיח יסמוך הסנהדרין י"ל שזה שייך גם לתפקידו בתור מלך לעשות משפט, לראות שיהיו דיינין שישפטו את העם בכל המשפטים וכו'.
אבל עפהנ"ל אפ"ל בפשטות, דגם כאן בההערה לומד שעיקר כוונת הרמב"ם אינו (כ"כ) בנוגע החזרת הפרט דד' מיתות, כ"א בעיקר להחזרת תוקף הסנהדרין בכללותו, (אלא שזה מתבטא בהחזרת הד"מ). וראה מ"ש בגליון העבר בהערה 1 דמכמה מקומות בהערה זו משמע שהולך להשיטה שהסנהדרין בכלל יחזור בביאת המשיח ולא רק הד"מ. וממילא מובן דצריך רק לבאר השייכות שבין תפקיד מלכות בית דוד למשפט הסנהדרין בכלל, שזה מודגש בזה שמלכי בית דוד דנים את העם, ואין נוגע כאן פרטי המשפטים שחלוקים בין הסנהדרין והמלך. ועד"ז זה שמשיח יסמוך הסנהדרין, אין נוגע כאן כ"כ פרטי המשפטים דהסנהדרין.
[וע"פ ביאור זה שבהערה שם שמשיח יסמוך הסנהדרין, לכאו' י"ל דאין כאן הדיוק על משפטי הסנהדרין, אלא על עצם החזרת הסנהדרין, וכנ"ל ד"וחוזרין כל המשפטים" כולל ג"כ החזרת הסנהדרין עצמם בשלימותם, וא"כ נראה שג"כ לאידך גיסא אין הכוונה בהבאת ענין זה שמשיח יסמוך הסנהדרין לבאר השייכות בין הסנהדרין להחזרת מלכות בית דוד, שזהו מצד תפקיד המלך שבמשיח, אלא לעצם הגברא דמשיח שהוא מלך מבית דוד והוא יסמוך הסנהדרין. ועיין].
ויה"ר שנזכה לקיום היעוד ואשיבה שופטיך וגו' הנ"ל תומ"י ממש ובחסד וברחמים.
[1]) לכאו' יש להביא מקור מפסוק לדברי הרמב"ם אלו - [ע"ד ש"הממשלה הראשונה" הוא לשון הפסוק במיכה ד, ח. ו"מקבץ נדחי ישראל" הוא לשון הכתוב בישעי' נו, ח.] - ע"פ דברי הרמב"ם עצמו בספר המצוות שלו (לאחרי השורשים (או ה"כללים")) וז"ל (ע"פ תרגום קאפח): וידוע גם כן שהנבואה והמלכות נסתלקו ממנו עד שנחדל מן החטאים שאנחנו מתמידים בהם - ואז יסלח לנו [ה'] וירחמנו, כמו שהבטיחנו, ויחזירן . . ואמר על החזרת המלכות והשלטון "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והרסותיו אקים ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט, יא). ע"כ. וראה שם בפרש"י ע"פ התיב"ע דפסוק זה מדבר בהחזרת מלכות בית דוד. אלא שהרמב"ם כתב "להחזיר . . ליושנה" במקום "כימי עולם", שהוא הלשון הרגיל בחז"ל ובספרו. ראה רמב"ם הל' לולב פ"ז הט"ו "יחזרו הדברים לישנן". ובמס' יומא דף סט, ב "שהחזירו עטרה ליושנה". ולהעיר ג"כ שהמצודת דוד שם פי' מ"ש וגדרתי וגו' "את הפרצה שהיה בה אגדור אז ר"ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד", והחיד"א כתב בשו"ת חיים שאל סי' צ"ז (הובא בלקו"ש חי"ח ע' 278 הע' 51) על דברי הרמב"ם כאן "פירוש שיהי' מלך על כל ישראל ויהודה כמו שאמר הכתוב ומלך אחד יהי' לכולם . . וכל זה כלל הרמב"ם באומרו מלכות בית דוד ליושנה".
[2]) והנה זה פשוט דאין לומר דהד' מיתות אז יהי' בשביל מי שעבר איסור בזמה"ז. שהרי אין שייך התראה בזה"ז דליכא כהן מקריב ומזבח, (ואין ע"ז אפי' גדר התראת ספק), ראה בצפנת פענח עמ"ס סנהדרין נב, ב, ודף פט, א, ובתשובתו הנדפס ב'נועם' חכ"ה ע' מ"א. ואפי' מסית שאין צריך התראה, לכאו' א"א לחייבו מיתה על מה שעשה בזמן הגלות כאשר לא הי' כל המושג של דיני נפשות. [ואם מדובר במי שיכולים להרוג אותו אפי' בזמה"ז - הרי אין זה תלוי בב"ד בכלל, כמ"ש בשו"ע אדמו"ר הזקן הל' נזקי גוף ונפש ס"י (בהוצאה החדשה (בהקטע שנשמט ע"י הצנזור מלפנים), וש"נ]. ובשיחת ער"ח מנ"א תשל"ו [שיחות קודש תשל"ו ח"ב ע' 535] "עאכ"ו בימינו אז די גאנצע מציאות [פון דיני נפשות] איז ניטא, וואס דאס איז דאך דער ביאור הפנימי פארוואס ס'איז טאקע אין דנין דיני נפשות, דערפאר וואס ס'איז ניטא איצטער אזא מין חטא וואס אויף אים זאל קומען דיני נפשות, מצד דערויף וואס והצילו העדה - אז מ'באטראכט זיך דעם חושך כפול ומכופל פון דעם גלות מיט די נסיונות, איז בלשון הרמב"ם דאס איז ניט קיין מזיד ח"ו, אפילו ניט קיין שוגג אמיתי - דאס איז א אונס מצד דעם חושך כפול ומכופל פון דעם גלות". וראה שיחת שמח"ת תר"ץ סל"ט ואילך. ובלקו"ש שופטים חכ"ד שיחה ב' שמבאר שערי מקלט לע"ל יהי' עבור מי שהרג בשוגג בזמה"ז - הלא שם אין הדבר תלוי בהתראה, והחטא עצמו נמשך, ראה שם בהערה 47. ובנוגע הקרבת קרבנות לע"ל למי שעבר עבירה בשוגג ראה בהנסמן שם הערה 41, ובס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' כ"א.
[3]) ויש לעיין גם בנוגע דיני ממונות, דאי נימא דמ"ש הרמב"ם ולא יהי' קנאה ותחרות קאי על תקופה הא' כמו שמשמע בכמה שיחות הרי לא יצטרכו הסנהדרין לדון אפי' דיני ממונות, דהרי מלכתחילה לא יהי' תחרות. אלא שביחזקאל מ"ד, כ"ד כתיב בנבואתו אודות תפקיד הכהנים לע"ל "ועל ריב המה יעמדו למשפט במשפטי ישפטהו וגו'", ולכאו' מדבר בתקופה הא' כמובן מזה שבא בהמשך להדיבור אודותת חנוכת ביהמ"ק השלישי. ועד"ז בנוגע למלך המשיח מפורש בקרא (ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים וגו', ובתהלים עב, ד ישפט עניי עם וגו', דפירשו המפרשים דקאי על מלך המשיח, ובכ"מ, וראה בפי' אלשיך (רוממות קל) לתהלים שם "כי תרבה הברכה עד בלי די . . ויהי' שלום רב בישראל ולא יצטרך לשפוט את כללות העם כ"א צריך ממשלה גדולה להציל עשוקים . .". ובילקוט שמעוני ישעי' סוף רמז תעח עה"פ וכל גבולך לאבני חפץ וגו' (הובא בשינויים בפסיקתא רבתי על עני' סוערה, ובמדרש תהלים קאפיטל פ"ז) "לעתיד לבא אדם חייב לחבירו והוא אומר לו לך נדון אצל המשיח בירושלים . ." ע"ש. ואכמ"ל.
[4]) בדוחק הי' אפ"ל שכוונת הרמב"ם הוא שחזרת המשפטים אינו בשביל הצורך בהם לכשלעצמם, אלא שעי"ז נזהרים בנ"י מלעבור עבירות מלכתחילה. אלא שלכאו' בזמן דתרבה הדעה והחכמה והאמת (הל' תשובה פ"ט ה"ב) אינו נצרך יראת העונש בשביל להזהר כו'.
[5]) וראה בשיחת ש"פ מקץ תשמ"ח סכ"ז (התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 143) שזה שמדגישים הענין דהחזרת הסנהדרין לע"ל, הוא מפני התרת הספיקות שבתורה, שעי"ז יהי' לבנ"י מנוחת הנפש לקבל הגילויים דלע"ל. וראה בשיחת ש"פ שופטים תנש"א ס"ה ואילך בענין תפקיד השופטים והיועצים לע"ל.
תות"ל המרכזית – 770
ברמב"ם ריש פי"א מהל' מלכים כתב: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה[1]לממשלה (וי"ג הממשלה) הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם מקריבים קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.
והנה בלקו"ש חי"ח ע' 277-8 בשלהי הע' 49 כ': לכאורה הכוונה ב"כל המשפטים" היינו התלויים בסנהדרין – ד' מיתות ועוד (ראה סנהדרין נא, ב. ובפרש"י שם ד"ה הלכתא) שחוזרין בביאת המשיח (ישעי' א, כו). עכלה"ק בהנוגע לעניננו. והנה לכאורה צ"ב אם אכן ינהגו בפועל ד' מיתות לע"ל. ראה בתוספות ישנים יומא יג, א ד"ה הלכה "ורבינו ארי' שמע בשם רבינו חיים אבי אמי נ"ע דלא שייך למיפרך הלכתא למשיחא אלא היכא שיש עבירה בדבר כגון פסול דזבחים ושריפת בת כהן דסנהדרין שהרי זה הדבר אין רגיל להיות שאינו צריך עד ימות המשיח וגם אז לא יהי' הדבר שיהיו כולם צדיקים". ועד"ז כ' בחידושי הריטב"א שם. אבל בתוס' ד"ה הלכה כ' באופן אחר וז"ל: ורבי' חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכי דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה . . וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי לי' למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל". וכן מרש"י סנהדרין נא, ב ד"ה הלכתא שכ' "הלכה זו כשיבאו ימות המשיח איצטריך לנו שישובו ד' מיתות בית דין למקומן", משמע ששייך ענין ד' מיתות אז. וראה בס' ימות המשיח בהלכה ח"א בהפתיחה ע' 4 ואילך[2].
ובנוגע לשיטת הרמב"ם, לכאו' ע"פ מה שמקשה בלקו"ש חכ"ד ע' 112 דזה שיצטרכו לערי מקלט לע"ל להציל מגואל הדם, דלכאו' הרי איך שייך מצב ד"יחם לבבו" כו' בזמן שלא יהי' קנאה ותחרות ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ומתרץ שענין זה ד"יחם לבבו" כו' הוא הנהגה ע"פ תורה, לכאו' משמע שלומד שלא יהי' מציאות שאדם יחטא במזיד לע"ל. ואפי' אי נימא דמ"ש הרמב"ם לא יהי' קנאה וכו' מדבר בתקופה השני' (כמ"ש בהדרן על הרמב"ם תנש"א, ועוד), הרי מ"מ גם בתקופה הראשונה יהי' מעמד ומצב בנ"י בגשמיות וברוחניות באופן נעלה ביותר, ואע"פ שלכאורה לא יבטל היצה"ר בתקופה הראשונה, אבל מ"מ יהי' בחלישות וכו', כמובן ממ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"ט ה"ב שאז יקויים מ"ש והסרותי את לב האבן מבשרכם וגו', שזה מדבר בתקופה הראשונה כמובן (ראה ג"כ קונטרס ענינה של תורת החסידות הערה 27), וראה בהדרן הנ"ל הערה 80, ובספר ימות המשיח בהלכה ח"ב סי' צ"ח, ומה שהאריך בזה הרב מ.מ.א. שי' בגליון תתקצז[3].
ואפי' אי נימא שבתקופה הראשונה מכיון שעדיין ישנו למציאות הרע בעולם שייך אצל יחידים שיעברו עבירה באופן שיתחייבו מיתת ב"ד, הרי סו"ס צ"ב מה נוגע להרמב"ם להדגיש ענין זה דהד' מיתות, וכיצד זה (היינו קיום הד"מ בפועל) מבטא השלימות שיהי' בימות המשיח, והרי אפי' באופן "כמו שהיו מקודם" ב"ד שהרג אחת לז' שנים הרי אלו חבלנין (כמ"ש הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ד ה"י, וראה סנהדרין פ"ו מ"ז)[4].
ונראה לומר, כמו שמשמע בלאה"כ, דאין כוונת הרמב"ם במ"ש שחוזרין כל המשפטים להדגיש (כ"כ) שיחזרו הד' מיתות בפועל, דאיזה שלימות יש בזה (היינו קיומם בפועל של הד"מ), אלא לכאורה עיקר הכוונה של הרמב"ם הוא שיחזרו הסנהדרין ומשפטיהם בשלימותם, שיהי' להם התוקף והיכולת לעשות כל המשפטים שלהם כמו שהיו מקודם (משא"כ עכשיו שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם – ע"ד ל' הרמב"ם הל' סנהדרין פכ"א ה"ה), וזה מתבטא בעיקר בהיכולת לדון דיני נפשות שא"א לדון בזמה"ז, (היינו היכולת על הבפועל של הד"מ ואין נוגע הבפו"מ עצמו). ולכאו' זה מדוייק בלשון הרמב"ם שכתב וחוזרין כל המשפטים, ולא פירט הענין דדיני נפשות (שע"ז צריך ביאת המשיח דוקא), כי רוצה להדגיש בעיקר החזרת הסנהדרין ומשפטיהם בשלימות כמו שהי' מקודם, ולא רק הפרט של ד' מיתות[5].
וזה שהרמב"ם לא הדגיש להדיא שהסנהדרין עצמם יחזרו, מפני שלשיטתי' בפירוש המשניות לסנהדרין פ"א מ"ג ס"ל שהסנהדרין ישובו לפי ביאת המשיח, ומפרש כן הפסוק ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו', ובספר הי"ד בהל' סנהדרין פ"ד הי"א כתב ע"ז והדבר צריך הכרע, וראה לקו"ש ח"ט ע' 105 הערה 74, ובשיחת ש"פ ראה תנש"א הערה 124 מפרש דעת הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ד הי"ב "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה וכו'", שר"ל שיכול להיות שיבת הסהדרין קודם בנין ביהמ"ק. ולכן לא נחית כאן הרמב"ם לכתוב אודות הסנהדרין עצמם, אלא דיבר אודות המשפטים שלהם (היינו דיני נפשות) שזה בודאי תלוי בביאת המשיח ובנין ביהמ"ק, ובזה מתבטא גם כן שלימות (החזרת) הסנהדרין עצמם. (דהיינו שגם להרמב"ם צ"ל לכאו' ששלימות הענין דואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' – דלשיטת הרמב"ם בפיהמ"ש קאי לפני ביאת המשיח כנ"ל – יהי' דוקא לאחר בנין בית המקדש שאז הם יהיו בלשכת הגזית ויוכלו לדון הכל, וצ"ע).
ועפ"ז מובן באופן מרווח המשך ההערה שם בלקו"ש חי"ח – שמסביר השייכות בין החזרת מלכות בית דוד ליושנה לממשה להראשונה ל"וחוזרין כל המשפטים", ומביא בתחילה דעת הרדב"ז שמשיח יסמוך הסנהדרין, ולאחמ"כ מביא מ"ש הרמב"ם שמלכי בית דוד יושבים ודנים הם את העם, [ולאחמ"כ מביא מ"ש בקרית ספר שמשיח מחזיר המשפטים, ומביא הרמב"ם בהל' מלכים סופ"ד שתכלית המלך הוא לעשות משפט וכו'. וראה מ"ש בזה בגליון העבר בארוכה], ולכאו' צ"ב מהי השייכות בין זה שמשיח יסמוך הסנהדרין להענין דחוזרין כל המשפטים דקאי על הד' מיתות, וכן מהי השייכות בין זה שמלכי בית דוד דנים העם למה שהסנהדרין דנים הד' מיתות שאי"ז בחיק המלך.
ובגליון העבר כתבתי בדוחק דעיקר השייכות בין מלך המשיח למשפטי הסנהדרין הוא בעיקר בענין השלישי, היינו מצד שתפקיד המלך הוא לעשות משפט ולראות שהעם ימלא אחרי הוראת הסנהדרין. וזה שמלכי בית דוד דנים את העם מורה על שייכות מיוחדת בין מלכי בית דוד לענין עשיית המשפט בכלל, וכן זה שמשיח יסמוך הסנהדרין י"ל שזה שייך גם לתפקידו בתור מלך לעשות משפט, לראות שיהיו דיינין שישפטו את העם בכל המשפטים וכו'.
אבל עפהנ"ל אפ"ל בפשטות, דגם כאן בההערה לומד שעיקר כוונת הרמב"ם אינו (כ"כ) בנוגע החזרת הפרט דד' מיתות, כ"א בעיקר להחזרת תוקף הסנהדרין בכללותו, (אלא שזה מתבטא בהחזרת הד"מ). וראה מ"ש בגליון העבר בהערה 1 דמכמה מקומות בהערה זו משמע שהולך להשיטה שהסנהדרין בכלל יחזור בביאת המשיח ולא רק הד"מ. וממילא מובן דצריך רק לבאר השייכות שבין תפקיד מלכות בית דוד למשפט הסנהדרין בכלל, שזה מודגש בזה שמלכי בית דוד דנים את העם, ואין נוגע כאן פרטי המשפטים שחלוקים בין הסנהדרין והמלך. ועד"ז זה שמשיח יסמוך הסנהדרין, אין נוגע כאן כ"כ פרטי המשפטים דהסנהדרין.
[וע"פ ביאור זה שבהערה שם שמשיח יסמוך הסנהדרין, לכאו' י"ל דאין כאן הדיוק על משפטי הסנהדרין, אלא על עצם החזרת הסנהדרין, וכנ"ל ד"וחוזרין כל המשפטים" כולל ג"כ החזרת הסנהדרין עצמם בשלימותם, וא"כ נראה שג"כ לאידך גיסא אין הכוונה בהבאת ענין זה שמשיח יסמוך הסנהדרין לבאר השייכות בין הסנהדרין להחזרת מלכות בית דוד, שזהו מצד תפקיד המלך שבמשיח, אלא לעצם הגברא דמשיח שהוא מלך מבית דוד והוא יסמוך הסנהדרין. ועיין].
ויה"ר שנזכה לקיום היעוד ואשיבה שופטיך וגו' הנ"ל תומ"י ממש ובחסד וברחמים.
[1]) לכאו' יש להביא מקור מפסוק לדברי הרמב"ם אלו - [ע"ד ש"הממשלה הראשונה" הוא לשון הפסוק במיכה ד, ח. ו"מקבץ נדחי ישראל" הוא לשון הכתוב בישעי' נו, ח.] - ע"פ דברי הרמב"ם עצמו בספר המצוות שלו (לאחרי השורשים (או ה"כללים")) וז"ל (ע"פ תרגום קאפח): וידוע גם כן שהנבואה והמלכות נסתלקו ממנו עד שנחדל מן החטאים שאנחנו מתמידים בהם - ואז יסלח לנו [ה'] וירחמנו, כמו שהבטיחנו, ויחזירן . . ואמר על החזרת המלכות והשלטון "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והרסותיו אקים ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט, יא). ע"כ. וראה שם בפרש"י ע"פ התיב"ע דפסוק זה מדבר בהחזרת מלכות בית דוד. אלא שהרמב"ם כתב "להחזיר . . ליושנה" במקום "כימי עולם", שהוא הלשון הרגיל בחז"ל ובספרו. ראה רמב"ם הל' לולב פ"ז הט"ו "יחזרו הדברים לישנן". ובמס' יומא דף סט, ב "שהחזירו עטרה ליושנה". ולהעיר ג"כ שהמצודת דוד שם פי' מ"ש וגדרתי וגו' "את הפרצה שהיה בה אגדור אז ר"ל אז לא ימלוך מלך אחר על אפרים להיות פרצה מה במלכות בית דוד", והחיד"א כתב בשו"ת חיים שאל סי' צ"ז (הובא בלקו"ש חי"ח ע' 278 הע' 51) על דברי הרמב"ם כאן "פירוש שיהי' מלך על כל ישראל ויהודה כמו שאמר הכתוב ומלך אחד יהי' לכולם . . וכל זה כלל הרמב"ם באומרו מלכות בית דוד ליושנה".
[2]) והנה זה פשוט דאין לומר דהד' מיתות אז יהי' בשביל מי שעבר איסור בזמה"ז. שהרי אין שייך התראה בזה"ז דליכא כהן מקריב ומזבח, (ואין ע"ז אפי' גדר התראת ספק), ראה בצפנת פענח עמ"ס סנהדרין נב, ב, ודף פט, א, ובתשובתו הנדפס ב'נועם' חכ"ה ע' מ"א. ואפי' מסית שאין צריך התראה, לכאו' א"א לחייבו מיתה על מה שעשה בזמן הגלות כאשר לא הי' כל המושג של דיני נפשות. [ואם מדובר במי שיכולים להרוג אותו אפי' בזמה"ז - הרי אין זה תלוי בב"ד בכלל, כמ"ש בשו"ע אדמו"ר הזקן הל' נזקי גוף ונפש ס"י (בהוצאה החדשה (בהקטע שנשמט ע"י הצנזור מלפנים), וש"נ]. ובשיחת ער"ח מנ"א תשל"ו [שיחות קודש תשל"ו ח"ב ע' 535] "עאכ"ו בימינו אז די גאנצע מציאות [פון דיני נפשות] איז ניטא, וואס דאס איז דאך דער ביאור הפנימי פארוואס ס'איז טאקע אין דנין דיני נפשות, דערפאר וואס ס'איז ניטא איצטער אזא מין חטא וואס אויף אים זאל קומען דיני נפשות, מצד דערויף וואס והצילו העדה - אז מ'באטראכט זיך דעם חושך כפול ומכופל פון דעם גלות מיט די נסיונות, איז בלשון הרמב"ם דאס איז ניט קיין מזיד ח"ו, אפילו ניט קיין שוגג אמיתי - דאס איז א אונס מצד דעם חושך כפול ומכופל פון דעם גלות". וראה שיחת שמח"ת תר"ץ סל"ט ואילך. ובלקו"ש שופטים חכ"ד שיחה ב' שמבאר שערי מקלט לע"ל יהי' עבור מי שהרג בשוגג בזמה"ז - הלא שם אין הדבר תלוי בהתראה, והחטא עצמו נמשך, ראה שם בהערה 47. ובנוגע הקרבת קרבנות לע"ל למי שעבר עבירה בשוגג ראה בהנסמן שם הערה 41, ובס' ימות המשיח בהלכה ח"א סי' כ"א.
[3]) ויש לעיין גם בנוגע דיני ממונות, דאי נימא דמ"ש הרמב"ם ולא יהי' קנאה ותחרות קאי על תקופה הא' כמו שמשמע בכמה שיחות הרי לא יצטרכו הסנהדרין לדון אפי' דיני ממונות, דהרי מלכתחילה לא יהי' תחרות. אלא שביחזקאל מ"ד, כ"ד כתיב בנבואתו אודות תפקיד הכהנים לע"ל "ועל ריב המה יעמדו למשפט במשפטי ישפטהו וגו'", ולכאו' מדבר בתקופה הא' כמובן מזה שבא בהמשך להדיבור אודותת חנוכת ביהמ"ק השלישי. ועד"ז בנוגע למלך המשיח מפורש בקרא (ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים וגו', ובתהלים עב, ד ישפט עניי עם וגו', דפירשו המפרשים דקאי על מלך המשיח, ובכ"מ, וראה בפי' אלשיך (רוממות קל) לתהלים שם "כי תרבה הברכה עד בלי די . . ויהי' שלום רב בישראל ולא יצטרך לשפוט את כללות העם כ"א צריך ממשלה גדולה להציל עשוקים . .". ובילקוט שמעוני ישעי' סוף רמז תעח עה"פ וכל גבולך לאבני חפץ וגו' (הובא בשינויים בפסיקתא רבתי על עני' סוערה, ובמדרש תהלים קאפיטל פ"ז) "לעתיד לבא אדם חייב לחבירו והוא אומר לו לך נדון אצל המשיח בירושלים . ." ע"ש. ואכמ"ל.
[4]) בדוחק הי' אפ"ל שכוונת הרמב"ם הוא שחזרת המשפטים אינו בשביל הצורך בהם לכשלעצמם, אלא שעי"ז נזהרים בנ"י מלעבור עבירות מלכתחילה. אלא שלכאו' בזמן דתרבה הדעה והחכמה והאמת (הל' תשובה פ"ט ה"ב) אינו נצרך יראת העונש בשביל להזהר כו'.
[5]) וראה בשיחת ש"פ מקץ תשמ"ח סכ"ז (התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 143) שזה שמדגישים הענין דהחזרת הסנהדרין לע"ל, הוא מפני התרת הספיקות שבתורה, שעי"ז יהי' לבנ"י מנוחת הנפש לקבל הגילויים דלע"ל. וראה בשיחת ש"פ שופטים תנש"א ס"ה ואילך בענין תפקיד השופטים והיועצים לע"ל.
Download PDF