כתב הרמב"ם בהל' מלכים ריש פי"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד . . ובונה המקדש". - ובה"ד כותב: "אם עשה והצליח . . ובנה מקדש במקומו". עכ"ל.

ויש להבין למה בה"א כותב "המקדש" ובה"ד "מקדש"?

ברמב"ם הוצאת הרב קאפח שליט"א, נאמר גם בה"א "מקדש" (בלי ה"א), גם ברמב"ם מהדורת "שבתי פרנקל" תשנ"ט נאמר שבכל כתה"י התימניים, ובכת"י ספרית שכטר (מס' 341) נאמר ג"כ "מקדש" (בלי ה"א), אבל בכל הדפוסים (ושאר כת"י) נאמר "המקדש".

והנראה בזה לבאר בהקדם מ"ש בהתוועדויות תשמ"ח ח"ב (עמ' 559 ואילך) בקונטרס "והחי יתן אל לבו" (ס"ה), שמתווך בין הדעות אם הביהמ"ק השלישי יבוא משמים או יבנה ע"י משיח, וכתב:

"דיש לומר, ע"פ המבואר במארז"ל שיש "ביהמ"ק של מעלה" ו"ביהמ"ק של מטה" (תנחומא משפטים יח. ויקהל ז, ועוד), וכן "ירושלים של מעלה" ו"ירושלים של מטה" (ועד ש"אמר לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה" [תענית ה,א]), ועפי"ז, המקדש שבנוי ומשוכלל למעלה, "מקדש אדני כוננו ידיך", יגלה ויבוא מן השמים, ויתלבש במקדש של מטה שיבנה ע"י משיח צדקנו.

"וההסברה בזה - שרצונו של הקב"ה שביהמ"ק דלעתיד לא יהי' "נהמא דכיסופא" [ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. לקוטי תורה צו, ז, רע"ד. ובכ"מ] לגמרי (מעשה ידי הקב"ה בלבד), אלא גם באופן ד"קב שלו", שהרי "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו" [ב"מ לח,א], ולכן צ"ל גם באופן ד"ועשו לי מקדש", מעשה ידי אדם, כאמור, שמקדש של מעלה יורד ומתגלה ומתלבש במקדש של מטה.

". . תווך זה (דהעמדת השערים) מיוסד על מ"ש [איכה ב, ט. וראה במדב"ר פט"ו, יג] "טבעו בארץ שעריה", ששערי ביהמ"ק "טבעו בארץ", ולעתיד לבא יעלו ויתגלו ויעמידום במקומם, וע"פ המבואר במס' ב"ב (נג,ב) "הבונה פלטרין גדולים . . ובא אחר והעמיד דלתות קנה", נמצא, שהעמדת הדלתות (שנעשה בידי אדם) נחשבת כבניית ביהמ"ק כולו.

"אמנם, עפי"ז נמצא חידוש גדול באופן עשיית המקדש ("ועשו לי מקדש") - שדוקא ביהמ"ק השלישי (תכלית השלימות) תהי' (התחלת) עשייתו מהשערים, דלא כהמשכן ומקדש שתחלת עשייתו מהארון וכו'.

"ולכן מסתבר יותר להוסיף גם האמור לעיל - שהמקדש של מעלה יורד ומתלבש במקדש של מטה (שנעשה כולו בידי אדם), ונוסף לזה, יעמידו גם השערים (דבית ראשון) שעל ידם קונים בני ישראל גם את כל פרטי הבנין דמקדש של מעלה" עכ"ל.

והנה ברמב"ם שם כתב: "ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאין זה שהבטיחה תורה עליו, והרי הוא ככל מלכי בית דוד הכשרים והשלמים שמתו" עכ"ל.

הרי מבואר בזה שיתכן מציאות ש"בחזקת משיח" לא יהי' "זה שהבטיחה תורה עליו", אפילו שבנה כבר את ביהמ"ק (שלמטה), דאם "לא הצליח עד כה [לקבץ נדחי ישראל, ונשאר אפילו בחיים] או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה".

ולפי השיחה י"ל שאז יבחר הקב"ה באחר, שהוא יהי' "זה שהבטיחה עליו תורה" ויהי' "משיח ודאי", ואז ירד המקדש שלמעלה ויתלבש בהמקדש שלמטה, ויעמיד את השערים (דבית ראשון) "שעל ידם קונים בני ישראל גם את כל פרטי הבנין דמקדש של מעלה" [ושלמטה, שנבנה מקודם ע"י בחזקת משיח, שנודע אח"כ "שאינו זה שהבטיחה עליו תורה"], ויהי' "נחשב כבניית ביהמ"ק כולו".

וע"פ הנ"ל יבואר איך שזה מתאים עם פסק הרמב"ם דמשיח דוקא בונה מקדש, והוא ע"פ ויקרא רבה (ט, ו), במדבר רבה (יג, ב), שיר השירים רבה (ד, לא) ד"מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה ביהמ"ק הנתון בדרום". ועי' רמב"ם הל' מעשה הקרבנות (פ"ב הי"ד).

ועי' לקו"ש חכ"ז (עמ' 204 הע' 96) שכתב דדעת הרמב"ם שמשיח בונה מקדש "הוא דעת ר' אליעזר בויק"ר ובמדב"ר שם - משא"כ בשאר מקומות הנ"ל (הערה 93) לא נאמר שיהי' ע"י משיח דוקא. ובזה מתורץ זה שבימי ר' יהושע בן חנניא רצו לבנות ביהמ"ק בלא משיח - כי זה שמשיח (דוקא) יבנה ביהמ"ק הוא חידוש התלמיד ותיק - ר' אליעזר שהי' לאחר זמן ריב"ח". עכלה"ק. ועי' בזה גם ב"היכל מנחם" ח"ג (סי' קלג).

ולכאו' איך כתב הרמב"ם שמשיח דוקא בונה מקדש, והרי יתכן ש"בחזקת משיח" בונה המקדש, ואח"כ יתברר שהוא "אינו זה שהבטיחה עליו תורה", ונמצא שהביהמ"ק נבנה שלא ע"י מלך המשיח?

ברם לפי הנ"ל א"ש, דהנה המשיח שבונה המקדש דלמטה הוא "בחזקת משיח" בלבד (ועי' מה שהארכתי בזה ב'הר המלך' ח"ב (ע' שכה ואילך)), ויתכן שיבנה המקדש דלמטה ולא יקבץ נדחי ישראל, ונמצא שהוא לא יהי' "משיח ודאי" (אפי' שישאר בחיים) אלא אחר, והמקדש שלמעלה שיורד ומתלבש בהמקדש שלמטה, זהו רק בתקופת "משיח ודאי" ולא לפני זה.

והנה במצב שה"בחזקת משיח" לא יהי' "זה שהבטיחה עליו תורה", ויבא אחר במקומו שיהי' "משיח ודאי", אז ירד ויתלבש המקדש שלמעלה בהמקדש שלמטה בתקופת "משיח ודאי" בלבד, ואז ה"משיח ודאי" יעמיד את השערים (דבית ראשון) "שעל ידם קונים בני ישראל גם את כל פרטי הבנין דמקדש של מעלה", ונמצא "שהעמדת הדלתות נחשבת כבניית ביהמ"ק כולו".

ולפי"ז יבואר, דאיך שלא יהיה המלך המשיח בונה המקדש, דאם ה"בחזקת" ממשיך בעצמו להיות "בודאי" א"כ הרי בנה (תחלה) המקדש דלמטה, ואח"כ יעמיד את השערים בהמקדש שלמעלה שתתלבש בהלמטה, "ואם לא הצליח עד כה" אזי יעמיד אחר את השערים, ויהי' "נחשב כבניית ביהמ"ק כולו" וא"ש מאד.

ולפי"ז יבואר היטב למה בהלכה א' נאמר "המקדש" ובה"ד "מקדש" בלבד, כי בה"ד מיירי מ"בחזקת משיח" שבונה רק "מקדש" דלמטה בלבד, וגם אינו בטוח שהוא יהי' זה שיעמיד אח"כ את השערים בהמקדש שלמעלה, א"כ מה שבונה בתור "בחזקת משיח", אין זה עדיין "המקדש" בה"א הידיעה שהוא נצחי לאחר שירד עליו המקדש שלמעלה, משא"כ בה"א מתחיל לבאר את היעד הסופי (כמ"ש בלקו"ש חי"ח) שהמלך המשיח (בה"א הידיעה - "משיח ודאי") בונה המקדש, וזה כולל גם את העמדת השערים הנ"ל.

ולפי"ז יומתק גם מה שהערני ידידי הרה"ג ר' אלימלך הרצל שי', דלמה בה"ד נאמר "במקומו" ובה"א לא נאמר?

כי בה"ד נאמר זאת (בזמן ד"לא זכו") וצ"ל "במקומו" המקדש דלמטה, משא"כ בה"א מיירי בכללות מהיעד הסופי (כולל ובעיקר העמדת השערים) א"כ שם לא שייך לכ' "במקומו" (כי זה רק פרט לגבי "בחזקת משיח" (שצ"ל עפ"י נבואה) כידוע).

ידועים דברי המדרש (ויק"ר צו ט,ז; אמור כז,יב) "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל".

וביארו המפרשים, "כי כל הקרבנות באים על חטא וגם העולה על הרהור הלב, ולעתיד לא יחטאו רק התודה והשלמים יבואו על רוב הטובה".

וצריך ביאור, מדוע "נבחרה" דוקא התודה כקרבן שאינו בא על חטא, והרי גם שלמים באים בנדבה, וגם בנוגע לקרבן עולה, שביארו שהוא בא על הרהור הלב*, אינו מובן: הרי יש גם קרבן עולה שבא בנדבה, ואינו בא דוקא על הרהור הלב. ומקרא מפורש הוא (ישעי' נו,ז) "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" - שלכאו' הכוונה, לעולה ולזבחי שלמים, וראה גם בתהלים (נא,כא) "אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים".

והנה במדרש פ' צו שם משמע ברור, שבכלל "תודה" נכלל גם שלמים, שהרי כל המדרש שם מתייחס לפסוק "וזאת תורת זבח השלמים", שמדבר על שלמים בכלל. (וא"כ צ"ע, למה במדרש מדבר על תודה דוקא?) - אך בכל שאר המקומות (שמציין אליהם בחי' הרד"ל שם) משמע שמדובר על תודה דוקא, עיי"ש.

ואמנם ידוע הביאור בזה ע"פ פנימיות הענינים (ראה לקו"ת צו יג,א. סי' הליקוטים דא"ח להצ"צ, ערך "לעתיד לבוא" וערך "קרבנות") בהייחוד שבקרבן תודה, אבל צריך ביאור ע"ד הפשט.

וי"ל, בפשטות, שאין כוונת המדרש לדון אלו קרבנות יהי' אפשר להקריב, שאז נכלל בזה גם עולה ושלמים; אלא כוונתו לקרבנות שיהיו באופן דחובה, שבודאי יקריבום לעתיד לבוא. ובלשון ה"יפה תואר" (בפ' אמור שם) "בא לדרוש מה דכתיב לרצונכם תזבחוהו, כי זה להבטחה אשר התודה תזבחוהו גם לעתיד בעת אשר כל הקרבנות יתבטלו".

וכעת מובן בפשטות, שקרבנות חטאת ואשם באים על חטא ולא יהי' לעת"ל (אבל להעיר מאגה"ק סו"ס כו. ויש ליישב, ששם מדבר בתקופה הא' כמובן). עולה ושלמים באים בנדבה בלבד, ובמילא אין הבטחה, וודאות גמורה, שיהיו לע"ל. ודוקא קרבן תודה, שמחוייבים להביאו על נס, בודאי יבוא, כי לעת"ל יהי' ריבוי נסים, כמ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובמילא יצטרכו להביא קרבן תודה, (וגם י"ל שיביאו קרבנות תודה על כל הנסים שהיו בזמן הגלות - ראה שו"ת לב חיים או"ח סכ"ט ושיחת ו' תשרי תשמ"א, שאין העיסוק בתורת הקרבנות - כמבואר בשו"ע אדה"ז מהדו"ת ס"א ס"ט - אלא "כאילו" בלבד, וכשיבנה ביהמ"ק יש חיוב להקריב בפועל ממש).

*

ומדי דברי בענין הקרבנות לע"ל, ידוע ביאור החסידות במעלתם של הקרבנות לעתיד לבוא, שדוקא אז יהיו הקרבנות "כמצות רצונך", מה שלא הי' עדיין מעולם, גם לא בביהמ"ק הא' והב'. ומדייקים זה גם מנוסח תפלת מוסף דר"ח, ש"מזבח חדש בציון תכין", היינו, שזה יהי' נעלה באין ערוך. - ראה בזה באריכות במאמר ד"ה צו את בנ"י מש"פ פנחס תשי"א, ובהנסמן שם.

והנה צ"ע לכאו' לפ"ז לשון הכתוב (מלאכי ג, ד) "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" - והרי הקרבנות לעת"ל יהיו נעלים יותר, ולמה אמר הכתוב שיהיו (רק) "כימי עולם וכשנים קדמוניות"?!

(והוא בדוגמת הדיוק הידוע, שנתבאר בדרושי חסידות רבים, במ"ש "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והרי הנסים דלע"ל יהיו נעלים הרבה יותר, ולא רק כימי צאתך מארץ מצרים?). ואבקש מקוראי הגליון שי' להעיר ולהאיר בכ"ז.