כתב הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ד): "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה .. הרי זה בחזקת שהוא משיח", עכ"ל.

ואיתא ע"ז בלקו"ש חלק ח (ע' 361 בהערה) ד"ה יעמוד מלך: "עכצ"ל שאין הכוונה ע"פ בית דין של ע' ונביא (הל' מלכים פ"א ה"ג), וע"ד ראיית הרמב"ם (כאן ה"ג) אין הדבר כך שהרי רע"ק אמר על בן כוזיבא המלך שהוא המלך המשיח, (ולא הי' שם נביא וכו') - כי אם ע"ד שכותב על בן כוזיבא המלך" עכ"ל.

ובלקו"ש חלק כג (ע' 197 שוה"ג ב להערה 59) ציין לזה וזלה"ק: "ברמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"ד "ואם יעמוד מלך כו'". וראה לקו"ש ח"ח (ע' 361 בהערה) שעכצ"ל שאין כוונת הרמב"ם שבשעת העמידה תיכף יש לו דין מלך" עכ"ל.

ונראה לומר מקור לזה ממ"ש בהושע (ב, ב): "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ". עכ"ל.

ובמצו"ד שם: "ראש אחד; זהו מלך המשיח. ועלו; מארצות הגולה יעלו אל ארצם". עכ"ל.

ובתרגום שם: "וימנן להון רישא חד מן בית דוד ויסקון מן ארעא גלותהון". עכ"ל.

ויש להבין, דאם הכוונה הוא כמ"ש המצו"ד ש"זהו מלך המשיח" א"כ למה לא נאמר בפסוק עצמו "ושמו להם מלך אחד", למה נאמר "ראש" במקום "מלך"?

אלא מכאן עומק הדברים; שאכן "בשעת העמידה" מלך המשיח יהי' רק בבחי' "ראש אחד" בלבד, ואין לו עדיין "דין מלך", ולכן בדוקא לא נאמר בפסוק "מלך אחד", והיינו דדין מלך יהי' לו רק לאחר ש"עלו מארצות הגולה אל ארצם", שהרי דין מלך לא שייך בחוץ לארץ, כדאיתא בתוספתא פ"ד דסנהדרין, דאין מעמידים מלך ישראל בחו"ל, שלא נצטוו למנות מלך אלא בכניסתם לארץ, שנאמר (דברים יז, יד-טו) "כי תבא אל הארץ וגו' שום תשים עליך מלך". - וע"ש בחסדי דוד על התוספתא שם. - ועי' קידושין (לז, ב) ובחינוך (מצוה תצז). ועי' ספרי שופטים (פסקא קנז): "מקרב אחיך תשים עליך מלך, ולא מחו"ל", ועי' מלבי"ם שם שר"ל שיהי' בארץ ישראל וישב בקרבך ולא בחו"ל. - וראה לקמן, וא"ש מאד.

והנה בכתבי הרמב"ן חלק א (ע' שכב) כתב: "בעתות הגאולה יבין המשיח וישכיל הקץ וידע כי הגיע תור ביאתו ובא הקץ שיתגלה לעדת המיחלים לו וכו', יהיו מן הרשעים שירשיעו לתרץ עקבות המשיח בעבור איחורו הגדול ולא יאמינו בו כלל וכו', והמשכילים יבינו הקץ האמיתי ויחכו אליו", עכ"ל, הרי ד"יתגלה לעדת המיחלים לו" אינו בגדר דין מלך כמובן.

ובאוצר המדרשים (ע' 389) איתא: "וישראל מבקשים את אלקיהם ואת דוד מלכם, ומיד נגלה אליהם מלך המשיח, ואומר להם: אני הוא מלך המשיח שהייתם מחכים עליו" עכ"ל [וכ"ה בבית המדרש ח"ג ע' 141].

ועתה יש לחקור מתי ובאיזה שלב חייב להיות למלך המשיח דין מלך?

והנראה בזה; דבאמצע תקופת "בחזקת משיח" - באמצע "ילחם מלחמת ה'", (ואפי' קרוב לסופו) לפני מלחמת עמלק - שנכלל ב"ילחם מלחמת ה'", צ"ל למלך המשיח דין מלך.

דהנה איתא בסנהדרין (כ, ב) ובכ"מ, וכ"פ הרמב"ם בריש הל' מלכים: "ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך .. ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה" עכ"ל, - וברש"י שם ד"ה שלש מצות כתב: "להכי נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן כו', מלך ואחרי' עמלק ואחרי' בית הבחירה" עכ"ל.

ובלקו"ש חלק טז (ע' 304 הערה 49) כתב: וכ"ה הסדר דג' מצות אלו בבנין בית השלישי כברמב"ם רפי"א מהלכות מלכים המלך המשיח וכו' [י"ל דלהכי לא כתב וילחם מלחמות ה', כי יתכן שלא יהי' ע"י מלחמה, כמ"ש בלקו"ש חלק כד (ע' 19 בהערה 58)] ובונה המקדש. ובה"ד שם: יעמוד מלך כו' וילחם מלחמת ה' (סתם - כולל מלחמת עמלק ולאחר הכרתת זרעו כו' ומצב דמנוחה -) כו' "אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו" (תיבות אלו נשמטו ע"י הצנזור) - אז - "ובנה מקדש במקומו". עכ"ל. [מלבד מ"ש בחצ"ר]. - וכ"ה בלקו"ש חלק כא (ע' 196 הערה 70).

והשתא, כיון ד"מלחמת עמלק" נכלל ב"ילחם מלחמת ה'" נמצא דמלחמת עמלק הוא בתקופת ב"חזקת משיח", [שהרי "משיח בודאי" מתחיל רק לאחר בנין ביהמ"ק וכו', וכמ"ש בספר המאמרים - מלוקט חלק ד (ע' שמג): "שהפעולה הראשונה של משיח (לאחרי שיהי' בחזקת משיח) הוא בנין ביהמ"ק" עכ"ל - עי' ג"כ לקו"ש חלק יח (ע' 281 הערה 17), חלק כב (ע' 213 הערה 17), וחלק כח (ע' 135 הערה 33). - וכיון דדין מלך הוא תנאי קודם למלחמת עמלק, נמצא דצ"ל למשיח דין מלך באמצע "ילחם מלחמת ה'"; שהרי כדי להתחיל להיות "בחזקת משיח" צ"ל שיהי' "הוגה בתורה וכו' כדוד אביו", ולהיות "כופה את ישראל וכו' ולוחם מלחמת ה' ועושה ומצליח" [לשון המבי"ט בקרית ספר על הל' מלכים שם], ולא "עשה והצליח ונצח" בלשון עבר - כמו שכתב הרמב"ם בנוגע לתחלת שרשרת התנאים ד"משיח בודאי" (לאחר שכבר אמר מקודם מה זה "בחזקת משיח").

ד"עושה ומצליח" שבלשון המבי"ט אין הכוונה שכבר השלים הכל, אלא שבהחלט טרם "עשה והצליח" לכוף את כל ישראל, ולנצח כל האומות שסביביו, רק "עושה ומצליח" בהוה את מה שכופה ולוחם בהוה [שהרי אין להעלות על הדעת דרק מי שרוצה בלבד, אפילו שאינו "עושה ומצליח" לכוף כל ישראל כו' יהי' כבר "בחזקת משיח"]. - ועי' בקובץ "הערות וביאורים" גליון תקפד - נשא תנש"א בתחלתו מה שהארכתי בזה.

נמצא דבאמצע תקופת "בחזקת משיח" יהיה לנשיא דין מלך - לפני "מלחמת עמלק".

ולפי"ז נראה לבאר מ"ש כ"ק אדמו"ר בהמכתב [הובא ב"היכל מנחם" חלק א סי' כט (ע' סט)], מענה על מה שהקשה הרב יהושע מונדשיין שי' - כיצד אמר רע"ק על בר כוזיבא שהוא מלך המשיח, והרי לא הביא אפי' סימני בחזקת משיח?

וע"ז ענה כ"ק אדמו"ר: "דעת רע"ק בנוגע בן כוזיבא המלך - אינה סותרת מש"כ הרמב"ם הל' מלכים ספי"א - כי הי' קס"ד דרע"ק שזוהי תחלת תקופת הגילוי שלו", עכ"ל [ההדגשה במקור].

ועפ"י הנ"ל י"ל ד"תחלת תקופת הגילוי שלו" היינו התקופה הראשונה של "בחזקת משיח" - "בשעת העמידה" [אפילו בחו"ל] שאין לו עדיין דין מלך, והתקופה השניה של "בחזקת משיח" היינו בשעה שיהיה לו דין מלך [ובארץ ישראל], וא"ש.

בסידור עם דא"ח שער בהמ"ז (קב, ב ואילך), מבאר את דברי חז"ל (פסחים קיט, ב) בענין ברכת המזון שאחרי סעודת הלויתן, שאברהם, יצחק ויעקב לא ירצו לברך, אברהם - מפני שיצא ממנו ישמעאל וכו'. ותוכן הביאור, שכיון שבהמ"ז זו ענינה להמשיך מדרגה הכי נעלית, ולכן כ"א מהם - מכיון שכאשר המשיך אור הי' זה באופן שהי' ממנו יניקת החיצונים "אברהם - יצא ממנו ישמעאל, יצחק - יצא ממנו עשו" וכו' - גם לעת"ל יחשוש להמשיך המשכה נעלית זו, שמא תהי' גם בהמשכה זו יניקת החיצונים. עיי"ש בפרטיות.

ואף שלעת"ל כבר לא יהי' רע, וא"כ לא יהי' מקום לחשש כזה, בכל זאת מכיון שפ"א כבר נכשל, - "להמשיך ברכה ביין המשומר דעתיד יפחד, מצד שהי' פגם פעם אחת בכלים שלו. וכמשל מי שלא נכנס מעולם בהיכל המלך, יפחד לדבר פן יפגום בכבוד המלך באיזה דבור כו', הגם שרגיל לדבר לפני שרים, ומכ"ש כשנכשל בדבריו לפני שר המלך כו' וכיוצא בזה, וד"ל". ז.א., שאף שאז וודאי לא יהי' נתינת מקום לרע, מכיון שפעם המשיך באופן שהי' יניקה - גם אז יישאר פחד וחשש. ובאור התורה (עקב ע' תקמ) משמע אפי' יתירה מזו (ועצ"ע), וז"ל: "הגם שלע"ל יתברר הכל, עכ"ז יהי' יניקה מבחי' קו הימין דאברהם כו', ע"כ לא ירצה לברך על יין המשומר שממנו אין שום יניקה כלל כדי שלא יומשך כו'".

ויש להעיר מקונטרס ט"ו באב תנש"א, ששם מבואר ענין "קץ שם לחושך" - "שלאחרי הקץ שלו לא יהי' שייך כלל ענין החושך". ועיי"ש באריכות. ולכאו' תוכן הדברים הוא, שלא זו בלבד והחושך יתבטל בפועל, אלא שמציאותו לא תהי' קיימת כלל אפילו כאפשרות מופשטת. ועפ"ז צ"ע קצת בהמבואר בהנ"ל, שאברהם יפחד מצד שבעבר הי' יניקת החיצונים, שלכאו' פחד זה מוכיח שעדיין יש איזה יחס כלשהו למציאות החושך, ולא שמציאותו כעת היא באופן ש"אין שייך כלל מציאותו" (כלשון הקונט' שם).

ואולי י"ל גם בזה, שיהיו חילוקי דרגות ותקופות כהתי' המקובל בכגון-דא. ויש להעיר עוד מהמבואר בכ"מ (לדוגמא: לקו"ש ח"ו ע' 87 הערה 12 ובשוה"ג שם), שבאופן ביטול של מציאות יש כמה אופנים, האם הדבר מתבטל ונעשה לאין ואפס - אבל סו"ס אינו כמו לפני שהי' קיים מלכתחילה, או שמבטלים את הדבר באופן שחוזר כאילו לא הי' לו מציאות מלכתחילה כלל. ועפ"ז הי' אפשר אולי לתרץ בנדו"ד, אבל מהקונט' (הנ"ל) משמע ברור שביטול הרע לע"ל יהי' באופן הנעלה, שכאילו לא הי' כלל מעולם. (ואוי"ל עוד יתירה מזו, ובפרט ע"פ המבואר בסיום הקונ' שם, שיהי' זה באופן המבואר בשוה"ג הב' בלקו"ש שם. ודו"ק), ולכן - עצ"ע.

בהמכ' הידוע ע"ד תחה"מ (נדפס באג"ק ח"ב ע' סה ואילך), בסופו - הערה 23, מוכיח כ"ק אדמו"ר שהסעודה דלע"ל תהי' סעודה גשמית, כפשוטו. ומוכיח זה גם מלקו"ת ר"פ צו, שם מבואר ענין סעודת הלויתן, שהנשמות דעתה יתלבשו בתוך בשר הלויתן ושור הבר, והנשמות החדשות דלע"ל יאכלו את הלויתן ושור הבר, ועי"ז תהי' התעלות בהנשמות, שניצוצות מהם מלובשים באותו שור ולויתן.

ויש להעיר, שבסה"מ תקס"ז (ע' רנב) נמצא ביאור על סעודת הלויתן באותו התוכן כמ"ש בלקו"ת, אבל שם כותב בפירוש להיפך: "הענין הוא, דאכילה זאת איננה אכילה גשמית כלל אלא אכילה רוחניות"! ולא באתי אלא להעיר.

בהא דשקו"ט בגליונות האחרונים בענין קיום מצוות לא תעשה לעתיד לבוא, הנה אף שבכ"מ איתא שענין שס"ה מל"ת לע"ל הו"ע גבורות קדושות וכו', הרי מ"מ לא נתפרש למעשה מהי המשמעות של זהירות מלא תעשה כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ*.

ויש להעיר מדברי ר"י אייבשיץ ב"יערות דבש" דרשה ב' (ט' טבת תקל"ד), שמקשה שם מה יהי' ענין מצות לא תעשה לע"ל (וכן מהו ענין מצוות לא תעשה במלאכים), ומבאר, שכשם שיש תאוות אסורות הנובעות מן היצר הרע כך "יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות אלקים ומקום כבודו, ויש להם [למלאכים] מדרגה מזמן לזמן, ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלא להביט ולעלות מהר יותר מכפי המדרגה הראוי' להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עוון ומקבלים עונש וזהו חטא נדב ואביהו .. ולע"ל הבטיח ה' לבער רוח הטומאה ולא יהי' מקום לחטוא כמין הראשון חטא תאוה, אבל מין שני לחטוא יהי' לע"ל ג"כ כי בהשיגם חכמה ומלאה הארץ דעה יוסיפו לעלות וימהרו ללכת לרוב חשק ואש תורה ומדע לחזות מחזה שדי וכדומה, ורבים אשר לא ישמרו גדרם ההורחק להם בנתיבות ומסלילות בלבבם .. וזהו החטא שיהי' לע"ל". עיי"ש בארוכה.