בשיחת ש"פ ואתחנן תנש"א אומר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "לעתיד לבוא יהיו ב' המעלות דלוחות ראשונות (מצד העליון), ודלוחות שניות (מצד התחתון), ודשניהם יחד [וי"ל שמרומז גם בדיוק הלשון "(תורה חדשה) מאתי תצא" – "מאתי" דייקא, מהקב"ה עצמו, ו"(מאתי) תצא" דייקא, ש"תצא" מן השמים ("מאתי") ותבוא למטה בארץ בהבנה והשגה דשכל האדם], אלא, שאין כאן התחלקות דאופנים שונים שבתורה, כי אם, שמצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל האופנים האפשריים"...

וראה שם בשיחה באריכות, שהענין דלוחות ראשונות הוא עבודת הצדיקים, משא"כ לוחות שניות שענינם עבודת הבעלי תשובה, מצד התחתון כו', וגם לעתיד לבוא יהיו ב' מעלות אלו.

ויש להעיר, שבשיחת ש"פ בהו"ב תנש"א (הע' 143), נראה בדיוק להיפך, שדוקא הלוחות הראשונות, כיון שהם באופן דשברי לוחות, הרי ענינם הוא עבודת התשובה, וז"ל: "... ובקדש הקדשים (שבו נמצא הארון עם הלוחות", ובהערה: "וגם שברי לוחות (ב"ב יד, ב), שמורה על עבודת התשובה (לב נשבר) – "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא" (..)".

וכמובן קושיא גמורה אינה, אבל מ"מ (ועכ"פ לחידודא) י"ל שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, והוא בשיחת ערב פסח תנש"א (הערה 38): "ויש לומר, שענין זה מודגש גם בהלוחות שיהיו בבית המקדש השלישי – לא רק לוחות ושברי לוחות, עבודת התשובה לאחרי הירידה דשבירת הלוחות, אלא גם לוחות ראשונות כפי שהם בשלימותן (לפני השבירה), עבודת הצדיקים, וביחד עם זה, גם לוחות שניות, שמורה על השלימות דעבודת התשובה בעבודת הצדיקים, שזהו"ע "לאתבא צדיקייא בתיובתא"".

שעפ"ז, שלעתיד לבוא יהיו ה"לוחות ראשונות כפי שהן בשלימותן", אתי שפיר הביאור שבשיחת ש"פ ואתחנן שהלוחות ראשונות ענינם הוא עבודת הצדיקים; משא"כ בשיחת ש"פ בהו"ב, ששם איירי להאופן שגם לעתיד לבוא יהיו הלוחות הראשונות באופן דשברי לוחות.

וכסברא זו שבשיחת ער"פ, שלע"ל ישובו הלוחות הראשונות להיות בשלימותן, יש גם בשיחת ש"פ האזינו תנש"א (בלתי מוגה): "בבית המקדש השלישי, שבו יהי' הארון עם הלוחות, לוחות ראשונות ולוחות אחרונות, וכן הספר תורה דהארון (מצד הארון או בתוך הארון, כב' הדעות). וצריך ביאור ועיון באופן הנחת הלוחות בארון – אם יהיו מונחים בשני ארונות או בארון אחד, ולכאורה אין הכרח מזה שכבר הי' לעולמים, ששברי לוחות היו מונחים בארון בפ"ע, כיון שלעתיד לבוא יהיו גם לוחות ראשונות בשלימותם. ו"תן לחכם ויחכם עוד"".

ועיין עוד בשיחת ליל שמח"ת תנש"א. ויש לציין מקור לדברי כ"ק שלע"ל יהיו הלוחות הראשונות בשלימותן, והוא בדברי הרמ"ע מפאנו (מאמר שבתות ה' חלק שני), בתיאור סיומה של 'סעודת הלויתן': "...אחר-כך יבוא משה ולוחות הראשונות – אחרי שחזרו לקדמותן באותה שעה – על שתי ידיו, לילך לפני העם מן ה'גן' אל ה'עדן', אשר שם 'עץ החיים'". אמנם, כנ"ל, בשיחת ש"פ בהו"ב מפורש שגם אז יהי' באופן דשברי לוחות. ויש להעיר קצת גם משיחת ש"פ תשא תשנ"ב. ואכמ"ל.

בגליון כב [תתא] עמ' 13 הביא הרמ"מ שיחי' את דברי אדה"ז באג0ה"ק סי' ט' (קיד, א), "ולא ארז"ל ת"ת כנגד גמ"ח אלא בימיהם שת"ת היה עיקר העבודה אצלם .. משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד .. אין דרך לדבקה בה באמת .. כ"א בבחי' עשיה גם כן שהיא מעשה הצדקה".

והק', דאיך אפ"ל שעתה אין תלמוד תורה כנגד כולם, הרי התורה היא נצחית? ודחק לתרץ בכמה אופנים.

ויש להעיר, שכ"ק אדמו"ר דן בזה בכו"כ מקומות, ומהם לקו"ש ח"ט עמ' 345 בהע' בשוה"ג, וזלה"ק: אין להקשות והלא פס"ד ברור הוא בכל הפוסקים, ואדה"ז עצמו מביאו בהל' ת"ת שלו.. דת"ת שקול כו' – כי הרי מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים קודמת לת"ת.. ולכן כשאין דרך כו' כ"א ע"י מעשה הצדקה.. – זהו העיקר... עכלה"ק.

ובשיחת ש"פ דברים ה'תשמ"ב ("תורת מנחם – התוועדויות" ח"ד עמ' 1954): "ואף שלכאורה אינו מובן – כיצד אפשר לומר שמארז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח הוא "בימיהם בלבד", משא"כ העיתים הללו עיקר העבודה היא בענין הצדקה?! – הביאור בזה: היות שבעקבות משיחא "נפלה סוכת דוד" כו', הרי מצות הצדקה היא מצוה שהזמן גרמא – להקים סוכת דוד מנפילתה, ומצוה שהזמן גרמא דוחה אפי' את לימוד התורה".

הרי שזה ככל הדברים הנדחים ע"י דברים אחרים מפני איזה סיבה שתהי' (וכאן – משום שזוהי מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים), ואין זה קשור לנצחיותה (או הפכה ח"ו) של התורה.

(ולכאורה פשוט, שהקושיא לה מתייחס כ"ק אדמו"ר במקומות הנ"ל היא הסתירה הקיימת, לכאורה, מדברי המשנה לדברי אדה"ז – ולא שזה סותר לנצחיות התורה. אך גם קושיא זו, אותה הקשה הנ"ל, מתורצת בדרך ממילא בדברי כ"ק אדמו"ר, ופשוט).