"ויגש אליו יהודה", "ואת יהודה שלח . . להורות לפניו גשנה" (בראשית מד יח), "קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה . . ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף . . וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד . . ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, טז ואילך).

א. הנה בשיחת ('דבר מלכות') ש"פ ויגש ז' טבת ה'תשנ"ב, מבאר הרבי המעלה ד"ויגש אליו יהודה", 'הגשה' - שזה מראה על הנהגה בתוקף ורוחב לב היוצא מן הכלל, שהיא זאת שהביאה לתוקף של בנ"י בארץ מצרים בסיום הפרשה - "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד", והיינו שהיא זאת שהביאה שאח"כ יוכלו יעקב ובניו לרדת למצרים באופן כזה ש(לא רק שהם לא יהיו תחת שליטת מצרים אלא אדרבה) "ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד", ויתרה מזו שזוהי הכנה המביאה למצב של "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

ומבאר החילוק בין מעלת יוסף, שאף שהי' מושל השליט על הארץ, אך התוקף שלו הי' לפי כללי הטבע, מוגבל במדידות והגבלות העולם, בחוקי המדינה וכיו"ב. משא"כ יהודה עומד בתוקף לגמרי למעלה מכל עניני העולם ואוה"ע ועאכו"כ של הגלות. ואדרבא הוא מתנהג עמם בתוקף ועד שיש בכוחו לשנות גם את חוקי המדינה והנהגת המדינה. ויש לומר שהתוקף של יהודה פועל שיהודי הוא לא רק מושל ושולט ובעה"ב על אוה"ע בזמן הגלות לפי הכללים של העולם והגלות חוקי המדינה וכיו"ב (כפי שהי' אצל יוסף), אלא באופן שהוא עומד לגמרי למעלה מהעולם. בדוגמת מרדכי היהודי שלא יכרע ולא ישתחווה, ונקרא יהודי משום שכופר בע"ז וכו'.

ומסיים - מכך מובן גם הלימוד מזה לדורנו, שעי"ז שמתנהגים באופן ד"ויגש אליו יהודה", שמראים בעניני יהודה את התוקף והבעה"ב'שקייט בהיותו יהודי, ש"בשביל ישראל" נברא העולם, ה"ז גופא מביא את ה"דוד עבדי נשיא להם לעולם". עכת"ד.

ב. ולכאורה צ"ל לפי"ז, דמעלת יהודה מביאה את השליטה לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, כפ"נ "וישב ישראל בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד". וא"כ מה יש צורך בשני עצים - כמובא בהפטרה "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו, ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד, והיו לאחדים בידך". ולכאורה מכיון שסו"ס "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי' לכולם . . ודוד עבדי נשיא להם לעולם", וכמובא למעלה הביאור במעלת יהודה, וא"כ לכאורה מה הצורך בשני עצים? שיהי' לכתחילה עץ דוד - יהודה בלבד, ובכלל מאתיים מנה[1]?!

ג. ואולי י"ל דהדגש הוא בשני עצים שיתאחדו. והוא בדוגמת העבודה דמלמטה למעלה, שהיא הוספה בסדר העבודה דסדר השתלשלות והיא המביא לגאולה.

ובסגנון אחר: ע"פ המובא ב'דבר מלכות' דכעת כבר הסתיימה עבודת הבירורים [עיין בדבר מלכות ויצא ט' כסלו ה'תשנ"ב: "כפי שדובר פעמים רבות לאחרונה שעתה כבר סיימו בפועל את כל הענינים וצריך רק לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש". ובפ' וישלח ט"ז כסלו ה'תשנ"ב: "ומזה מובן שהמשך העבודה שלאח"ז כל זמן שמשיח צדקנו מתעכב מאיזו סיבה (בלתי ידועה ומובנת כלל) אינו "עבודת הבירורים" (שהרי כבר נסתיימה ונשלמה עבודת הבירורים), אלא עבודה מיוחדת להביא להתגלות בפועל בעולם"], וא"כ לכאורה אין צורך בעבודה פרטית כלל?! ע"ז בא הלימוד וההוראה מעץ יוסף שאין הכוונה לשלול העבודה הפרטית דכאו"א, שהרי מדובר בשני עצים המתאחדים יחד - עץ יוסף מורה על העבודה פרטית באופן של הוספה עוד ועוד, אלא שבזה גופא מגלים לנו שעץ יוסף נכלל בעץ יהודה. כלומר שבכל עבודה פרטית והוספה פרטית נמצא כעת כח העצם, הגילוי דעץ יהודה, העבודה דלמעלה מסדר השתלשלות. כך שבכל פרט ופרט כעת אין המדובר בציור של עבודת הבירורים אלא במעלה של עצם התוקף דיהודה "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

ד. הנ"ל ניתן לקשר עם המובא במארז"ל (בסנהדרין חלק - דק"ב סע"א, המובא בתו"א ויגש דף מ"ד) "שתפשו הקב"ה לירבעם בן נבט ואמר לו חזור בך וכו' א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש א"ל אי הכי לא בעינא". וכמבואר בתו"א (שם) שזהו שהקב"ה אמר לירבעם בן נבט ש"אני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע - שיהי' מאיר בהם א"ס ב"ה". שאמנם ירבעם מבטא את העבודה של הוספה, אך בד בבד עם זה מטיילים דוד בן ישי - המעלה דיהודה יחד עם יוסף והוא בראש. והוא המעלה בעבודה דביטול הציור המביא לגילוי הא"ס, אך בשלוב יחד.

ה. ומענין לענין באותו ענין, מובא ב'אור התורה' (דברים ח"ה ב'קל"ז) שבספר 'מגיד מישרים' (ר"פ תצוה) מסופר על 'המגיד' שבישר ל'בית יוסף' כי יזכה למסור את נפשו על קידוש ה'[2]. והנה יפלא: איזו זכות יש בדבר? והלא כשיאריך ימים ויעסוק בתורה יקנה לו חיי עולם הבא, ולעומת זאת, כשימות על קידוש ה', הלא יחסר לו כל אותו מעשים טובים שהי' יכול לעשות בשנים רבות? אלא שמעלת קידוש ה' גבהה מאד מכל מעשה שיכול הי' לעשות - גם בחמשים שנה! שכן מי שמוסר את נפשו על קדוש ה', קונה עולמו בשורש ובמדרגה כה גבוהה, עד כי אין תורה ומצות יכולים להגיע שמה, כענין הרוגי לוד שאין כל בריאה יכולה לעמוד במחיצתם (ב"ב י,ב) ואולי הוא בדוגמת מעלת עבודת הביטול דיהודה דביטול הציור הנ"ל.