אין נביא רשאי לחדש דבר

בס' 'אבני שהם' (להגרמ"ל שחור ז"ל) פ' ראה (טז, ג), הביא מתניתין דברכות יב, א דבן זומא דריש קרא ד"למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך", "ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות", וחכמים אומרים "ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח". ובגמ' שם איתא: "תניא אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירים יצי"מ לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם (ירמי' כג, ז), אמרו לו, לא שתעקר יצי"מ ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויצי"מ טפל לו". ומקשה שם, דעיקר שיטת בן זומא צ"ע, דלכאורה צ"ל, דנבואת ירמי' - דבימים הבאים לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים וגו' - אינה מכוונת לענין מצות התורה של זכירת יצי"מ, אלא על לשון בני אדם הוא מתנבא, שלא יהיו רגילים עוד להזכיר בדיבוריהם את עליית ישראל ממצרים, אחרי שיעלו מארץ צפונה ומכל הארצות, שהרי אין לומר שהנביא בא לעקור את מצות התורה של זכירת יצי"מ ולקבוע מצוה אחרת במקומה לזכור יציאת הגלות, דאין הנביא רשאי לחדש שום דבר על התורה הכתובה והמסורה בידנו מפי משה רבינו כמבואר בתמורה טז, א. עוד כתב, דכל מה דצריך ריבוי לזכירת יצי"מ לימות המשיח, הוא מחמת הנבואה של ירמי', ברם אם נפרש דנבואת ירמי' אינה מכוונת למצות זכירת יצי"מ, שוב אי"צ גילוי מיוחד שתנהוג מצוה זו לימות המשיח, ומבאר בזה דעת הרמב"ם, דאף שפסק דמזכירים יצי"מ בלילות כבן זומא, מ"מ סב"ל דמזכירים ג"כ לימוה"מ דסב"ל דאי"צ ע"ז קרא מיוחד עיי"ש עוד. ולפי דבריו פשוט שקשה ג"כ בדברי חכמים, דאי נימא דקרא דירמי' לא מיירי אודות מצות זכירת יצי"מ, למה להו קרא מיוחד לרבות מ"כל" ימות המשיח?

למה צריך לריבוי מיוחד לימות המשיח

ויש לתרץ, דבהגש"פ מבעלי התוס' הביא מהרוקח והראב"ן וז"ל: "וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כלומר חייך הקצובים שאין בו אריכות ימים כמו ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', כל להביא לימות המשיח, דאז יהיו מזכירים יצי"מ טפל ואז יהיו ימים ארוכים שכתב כימי העץ ימי עמי וכו'". עכ"ל. היינו, דהא דהצריכו חכמים לריבוי מיוחד לרבות ימות המשיח, ה"ז משום ד"ימי חייך" מצ"ע משמע דקאי רק על עוה"ז שחייך קצובים, ולכן כתבה התורה "כל" לרבות גם ימוה"מ, ולפי"ז לא קשה קושייתו גם על בן זומא, די"ל שסב"ל ג"כ דבקרא עצמו משמע דמזכירים רק בעוה"ז, ומעיקרא אמרה התורה שנוהג רק "לשעה" בעוה"ז והריבוי ד"כל" דריש לה לרבות הלילות, והא שהביא בברייתא קרא דירמי' אין הפי' דמהכא חידש שיטתו, כי היסוד לשיטתו הוא מקרא דימי חייך גופא, וכוונתו בזה רק לגלות ולהביא ראי' לדרוש "כל" לרבות הלילות ולא לימות המשיח.

גם אין צריך לומר כדבריו, שירמי' חידש מצוה לימות המשיח, שיצטרכו אז להזכיר יציאת בנ"י מארץ צפון וכו', די"ל דכוונת הנבואה היא באמת ללשון בני אדם, אלא דמ"מ משמע מזה ג"כ שלא יזכירו יצי"מ באיזה אופן שהוא, גם לא מצד המצוה דזכירת יצי"מ, וא"ש ג"כ קושייתו מאין נביא רשאי לחדש וכו', כיון דאי"ז חידוש אלא שכן משמע בלשון דקרא.

ולפי"ז מובן גם תירוץ הגר"ח (שהובא בגליון תתלז עמ' 5 ואילך), שלכן לא מנה הרמב"ם מצוה זו בתרי"ג מצות, משום שפסק כבן זומא וסב"ל דאינו נוהג לע"ל, ולכן אי אפשר למנותו לתרי"ג מצות שנוהגות לעולם ולא מצוות הנוהגות "לשעה" כמ"ש הרמב"ם בסהמ"צ שורש ג, עיי"ש. והקשה ב'אבן האזל' ע"ז, דאיך אפ"ל כן, והרי אין נביא רשאי לבטל דבר וכו', ולהנ"ל ניחא דיסוד דעה זו היא בקרא גופא כנ"ל דימי חייך משמע רק בעוה"ז. (אלא דבלאו הכי כבר הובא שם מה שהקשה הרבי על תירוצו, עיי"ש).

ביאור הרשב"א בקיום מצות זכירת יצי"מ לע"ל

ובקושיא זו דאיך אפ"ל דנבואת ירמי' איירי לגבי מצות זכירת יצי"מ הלא אין נביא רשאי לחדש דבר וכו', הרי כבר קדמו בקושיא כעין זו בתשובות הרשב"א (מוסד הרב קוק) ח"א ע' קצא, ובחי' אגדות ברכות שם שהקשה ג"כ דאיך אפ"ל דזכירת יצי"מ תתבטל לע"ל, דאיך זה מתאים עם נצחיות התורה? ותירץ וז"ל: "דע שאין הכוונה בקריאת שמע (כלומר בהזכרת יצי"מ) רק כדי שנזכור בפה הנסים שעשה לנו ה' ית' וכו', (אלא) עם הזכירה נקבע בנפשותינו שהוא המשגיח והיכול שלא ימנעו מונע בשום צד, ועוד שנתחזק בנפשותינו מדת הבטחון חוזק רב וכו' ואחר היות התכלית בזכירת הפה ביצי"מ מהטענה הזאת, הנה גם התכלית ההוא שמור בהזכירנו קיבוץ עם ממושך וממורט בעמים הנוראים מהארצות הרחוקות מצפון ומים, ותהי' הכוונה יותר חזקה בהיות ההזכרה באותות ובנסים יותר חזקים, א"כ אין מצוה זו מתבטלת כלל". עכ"ל. נמצא לפי"ז, דאפילו לפי בן זומא, עצם תוכן המצוה ודאי לא תתבטל, אלא שהזכירה תהי' באותות ומופתים גדולים יותר.

וראה גם שיחת ש"פ שמות תשנ"ב הערה 24 שהביא רשב"א זה וז"ל: "וגם לפי הפירוש (ראה רשב"ץ שם ועוד וראה 'תורה שלימה' חי"ב מילואים אות ג) שחכמים ובן זומא פליגי להלכה אם מזכירים יצי"מ לימות המשיח . . י"ל, דאדרבה: לפי"ז נמצא שיצי"מ הוא עד כ"כ ענין אחד עם הגאולה השלימה (כדלקמן בפנים) - שאין מה להזכיר אז יצי"מ, (ראה עד"ז רשב"א ל'עין יעקב' ברכות שם בביאור הטעם שלדעת בן זומא (שאין מזכירים יצי"מ לע"ל) אין זה ביטול מצוה)". עכ"ל. ועיי"ש בהמשך השיחה שמבאר למה צריכים יצי"מ גם לע"ל, דבאמת שלימות הגאולה דיצי"מ היא הגאולה שלימה והם גאולה אחת, עיי"ש.

ועי' גם בתוס' אנשי שם ברכות שם, שהביא מהרמ"ז ו'שושנים לדוד' (הובא גם בהשיחה שם הערה 32), דגם בן זומא סב"ל כחכמים שיזכירו יצי"מ בדרך טפל, דהלא אין הנביא רשאי לחדש דבר, ולא שאל לחכמים וכי מזכירים וכו' אלא בכדי לתפוש את חכמים בדבריהם, דכבר ידע שישיבו לו לא שתעקר יצי"מ וכו', וכיון שהוא בדרך טפל לא מסתבר לפרש ד"כל" קאי על ימות המשיח, כי משמע דמה שמרבינן מ"כל", הוא בדומה ל"ימי חייך" עצמם שהם בדרך עיקר, ולכן סב"ל דמסתבר יותר לרבות הלילות דדומה לגמרי לימים, עיי"ש.

אלא דמזה שהרשב"א והרמ"ז הקשו מנצחיות התורה ומאין נביא רשאי לחדש וכו', לכאורה משמע, דלא סב"ל כפי' הרוקח ד"ימי חייך" משמע רק עוה"ז, כיון דלפי"ז נמצא שהתורה מעיקרא אמרה דמצוה זו נוהגת רק בזה"ז, וא"כ לא קשה כלל מנצחיות התורה, שהרי ודאי לכו"ע ישנם "מצוות הנוהגות לשעה", וא"כ אכתי צ"ב דלמה צריכים חכמים לריבוי מיוחד לרבות ימות המשיח, דמהיכי תיתי לומר שמצוה זו תתבטל. ולכאורה צ"ל כמ"ש ב'אבני שהם' משום נבואת ירמי' הו"א שלא יזכירוהו כלל, וזה אינו סותר לנצחיות התורה כמ"ש הרשב"א כיון שיש בזה התוכן דמצוות ק"ש והו"א כבן עזאי, קמ"ל שמ"מ צריכים להזכיר יצי"מ עצמו עכ"פ בדרך טפל.

ויש לבאר, שאין הפירוש שהתורה כתבה ריבוי מיוחד בשביל נבואת ירמי' דלעתיד, דמזמן ירמי' ואילך נימא דבימוה"מ לא יזכירו יצי"מ כלל, ולכן כתבה התורה "כל", דזה אינו מסתבר לומר כלל (וראה 'פורת יוסף' ב"ק ג, א, שהתורה לא סמכה על דברי קבלה דלעתיד), אלא דכיון דלאמיתית הענין יש סברא מצ"ע, דלע"ל שיהיו נסים גדולים יותר וכו', במילא אדרבה יזכירו רק היציאה דלע"ל, וכסברת הרשב"א שזה פועל יותר וכו', לכן כתבה התורה ריבוי מיוחד דמ"מ צריכים להזכיר גם יצי"מ עכ"פ באופן טפל, וקרא דירמי' רק מגלה די"ל סברא זו ולכן הוצרך ע"ז ריבוי מיוחד.

מהותה של מצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום

ובגליון הנ"ל, [בנוגע להקושיא למה לא נמנית מצוות זכירת יצי"מ בכל יום בתרי"ג מצוות] הובא גם תירוץ הגר"ח והגרי"ז, דכל מצוות זכירת יצי"מ בק"ש אינה מהווה קיום חובה בפ"ע, כי אם יסוד מהותה הוא קיום "קבלת עול מלכות שמים", וזוהי הלכה מסויימת בחלות שם קבלת עול מלכותו שצריכה להתקיים גם ע"י זכירת יצי"מ, וכמבואר בר"ה לב, א ד"אני ה' אלוקיכם" הו"ע דקבלת עול מלכות שמים, וכיון דכתיב בפ' ציצית "אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלוקים אני ה"א", נמצא שיש בזה קבלת עול מלכות שמים, ולכן אינה נמנית למ"ע בפ"ע, כי נכללת היא במצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים, שהרי היא היא מגופה של מצוות ק"ש שצ"ל קבלת עול מלכות שמים ע"י יצי"מ, ועי' גם בקובץ חידושים בשטמ"ק פסחים ח"א סי' א שביאר ג"כ עד"ז, דכתיב בפ' ציצית "אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלוקים וגו'", הרי רואים שכל התכלית דיצי"מ לא היתה רק בשביל להוציא את עם ישראל ממצרים לקיים הבטחת הקב"ה אל האבות, אלא נכלל בזה עוד דבר גדול "להיות לכם לאלוקים", שהו"ע קבלת עול מלכות שמים, ולכן היא נכללת במצוות ק"ש כיון שענינם אחד, עיי"ש.

דמבואר בזה, דכיון שהענין דיצי"מ הי' בכדי "להיות לכם לאלוקים", דבפשטות הכוונה דע"י יצי"מ קיבלו את התורה וכו', ולכן כשמזכירים אני ה"א וגו' להיות לכם לאלוקים, זה גופא הוה הענין דקבלת עומ"ש שביצי"מ, ומשמע דהמצוה לזכור יצי"מ כוללת לא רק הזכרת גוף היציאה ע"י נסים וכו', אלא גם הענין דקבלת עול מלכות שמים שבה, ולכן לא נמנית בתור מצוה בפ"ע.

ולכאורה מהרשב"א הנ"ל לא משמע כן, שהרי כתב דמצוה זו עצמה דזכירת יצי"מ אינה מתבטלת כלל, דתתקיים גם בימוה"מ ע"י זכירת הנסים והנפלאות דיציאה מארץ צפון וגו' שהם נסים יותר חזקים, ואי נימא שגם חלק זה - שהיציאה היתה בכדי להיות לכם לאלוקים - נכלל בגוף המצוה, א"כ מה זה שייך לזכירת יציאה מארץ צפון, שהרי זה כבר הי' במתן תורה ואיך תתקיים מצוה זו אז ע"י הזכרת הנסים דלע"ל.

ועוד, דבגמ' גופא לא משמע כן, שהרי הביא שם משל למה הדבר דומה, לאדם שהי' מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והי' מספר והולך מעשה זאב, פגע בו ארי' וניצל ממנו והי' מספר והולך מעשה ארי', פגע בו נחש וניצל ממנו שכח מעשה שניהם והי' מספר והולך מעשה נחש, אף כך כו', שזהו הטעם למה לא מזכירים יצי"מ לע"ל לפי בן עזאי או רק באופן טפל לפי חכמים, ואי נימא שהמצוה דזכירת יצי"מ אינה רק לספר אודות הנסים והנפלאות של יצי"מ, אלא גם שיצי"מ היתה בכדי להיות לכם לאלוקים, דעי"ז יקבל עומ"ש, א"כ למה תתבטל משום שהנסים יהיו גדולים יותר וכהמשל, הרי סו"ס חסר בזה הענין דקבלת עומ"ש? (ועד"ז הקשה בהגדה ש"פ 'שי לתורה' עמ' סט).

ומהגמ' שם וכן מלשון הרשב"א הנ"ל משמע, שהמצוה דזכירת יצי"מ היא הזכרת הנסים והנפלאות בלבד, ואינה כוללת גם הענין דקבלת עומ"ש, אלא דהזכרה זו תפעול עליו שיקבע בנפשו שהוא המשגיח והיכול שלא ימנעו מונע משום צד וכו', ובמילא א"ש מ"ש הרשב"א שמצוה זו היא נצחית, ומ"מ אכתי יש לתרץ הקושיא דלמה לא נמנית למצוה בפ"ע ג"כ ע"ד הגר"ח, וכמ"ש בשו"ת 'בית יצחק' או"ח סי' יב, דכיון דכתיב "למען תזכור וגו'" ולא כתיב זכור וגו', משמע דכוונת התורה היא למען תזכור וגו', שבעת ק"ש יזכור גם יום צאתך וכו', והקשר ביניהם הוא כנ"ל, דזה פועל במצוות ק"ש שיקבל עומ"ש בשלימות עי"ז שהוא מרגיש שלא ימנעו מונע וכו', ולכן שפיר תתקיים מצוה זו גם ע"י זכירת הנסים דיציאה מארץ צפון וכו' שהם חזקים יותר.

ולפי"ז יש לתרץ הא דמקשים דלפי הדעה דלבן עזאי אין מזכירים יצי"מ לע"ל כלל, כיון שהנסים דלע"ל יהיו גדולים יותר, א"כ למה תתקיים אז המצוה דלספר ביצי"מ בליל פסח דמאי שנא?

ואפ"ל עפ"י המבואר בלקו"ש חכ"א פ' בא ג, בביאור החילוק בין מצות זכירת יצי"מ בכל יום למצות זכירת יצי"מ בליל פסח, דבכל יום המצוה רק להזכיר היציאה ממצרים (שלילת העבדות), משא"כ בליל פסח צריכים להזכיר הענין (חיובי) שנעשו בני חורין. ובהערה 52 הביא מס' גבורת ה' למהר"ל, דענין זה הוא נצחי שבנ"י קיבלו אז המעלה העצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה, עיי"ש בארוכה. וכיון שזה נעשה בבנ"י באופן נצחי, לכן מתקיימת מצוה זו גם בימות המשיח אף שהנסים דלע"ל יהיו גדולים יותר, משא"כ המצוה דזכירת יצי"מ בכל יום היא רק הזכרת הנסים וכו' בלבד, כנ"ל, והענין דלהיות לכם לאלוקים וכו' אינו חלק בהמצוה.

יצי"מ וגאולה דלע"ל הם גאולה אחת

ואולי אפ"ל באופן אחר גם לפי הגר"ח, וזהו עפ"י מה שנתבאר בשיחת קודש פ' שמות תשנ"ב הנ"ל (סעי' ה) וז"ל: "עפ"ז יש לומר שאמיתית הענין דיצי"מ היא ימות המשיח הגאולה האמיתית והשלימה, ואמיתית ופנימיות הענין דימות המשיח היא גאולת מצרים, אלא שבנוגע לפועל, בגלל סיבות צדדיות יש ביניהם הפסק זמן בחיצוניות עד שהגאולה השלימה באה בפועל כו', עפ"ז מובן ג"כ מדוע מזכירים יצי"מ לימות המשיח, כי יציאת מצרים היא ההתחלה ויתרה מזו הפנימיות דימות המשיח וכו'". עכ"ל, עיי"ש עוד. דלפי"ז י"ל, דכיון שהם ענין אחד, הנה גם כשמזכירים הנסים דיציאה מארץ צפון וכו', ה"ז ענין אחד כאילו מזכירים יצי"מ, ובמילא יש בזה ג"כ הענין דלהיות לכם לאלוקים וכו', כיון שהם שניהם דבר אחד, (ויש להעיר גם ממה שאומרים בנוסח "כתר" הן גאלתי אתכם "אחרית כבראשית להיות לכם לאלוקים"), במילא שפיר קאמרינן, דלאחרי שכבר ישנם נסים גדולים יותר אין מזכירים הקטנים, וכנ"ל בהמשל, כי מצד הענין דקבלת עומ"ש אין הפרש איזה מהם מזכירים כיון שהם אחד.