ברמב"ם (הל' רוצח רפ"ח): מ"ע להפריש ערי מקלט, שנאמר שלש ערים תבדיל לך וכו', ושש ערים היו, שלש הבדיל משה רבינו בעבר הירדן, ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען. ובהל' ד' כתב: בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. והיכן מוסיפין אותן, בערי הקיני והקנזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדיין לא נכבשו, ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה"א את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלו. עכ"ל. (וראה גם הל' שמיטה ויובל רפי"ג, ובהל' מלכים פי"א ה"ב). ובהל' ט' כתב הרמב"ם שהיו עוד מ"ח עיירות שניתנו ללווים, וגם הם קולטות כמו השש, וההפרש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט בין שאר ערי הלוים הוא, שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הואיל ונכנס בהן נקלט, ושאר ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו, והדר בשאר ערי הלוים נותן שכר לבעה"ב. ע"כ.

והנה הנך שלש עיירות שמוסיפין בימות המשיח, שהן "ערי מקלט". הם בסוג של השש עיירות שקולטין גם שלא לדעת, ואינו נותן שכר ביתו וכו' וכמ"ש המנ"ח (מצוה ת"י אות יג).

אם השש קולטות לפני הבדלת השלש

והנה בהל' ג' כתב הרמב"ם: אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולן, שנאמר שש ערי מקלט תהיינה לכם, והודיענו משה רבינו שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען, ולמה הבדילן, אמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה. עכ"ל. ולפי"ז יש שנסתפקו בנוגע לימות המשיח, אם גם אז יהי' הדין שאין השש קולטות עד שיבדלו גם שלש הנוספות או לא , (ראה בס' 'אמרי בנימין' מכות י, א, ובס' 'תורת המלך' ברמב"ם הל' מלכים שם ועוד).

ושורש הספק י"ל הוא בשתים: א) אם הוא גזה"כ מיוחדת רק לגבי השש בלבד, כדילפינן בסוטה י, א, (ועד"ז בספרי שם) ממ"ש: "שש ערי מקלט תהיינה" (מסעי לה,יג). אבל לגבי שלש הנוספות שהן תשע ליכא דין זה. ב) עוד אפשר לומר, שכל דין זה שאין השלש שבעבר הירדן קולטות עד שיבדלו כולן, הוא דין רק על מעיקרא בלבד, שאי אפשר לחול עליהם דין קליטה עד שישנם שש, אבל לאחר שכבר חל עליהם דין קליטה, שוב אין זה מתבטל לעולם. דאי נימא כן, י"ל יתירה מזו, דלע"ל אי"צ אפילו שיבדלו כל השש, כי כל אחד מצ"ע קולט מיד.

ובשו"ת מהרי"ץ (ח"א סי' קמט) נקט דדין זה דצריך שיהיו ששתן קולטות כאחד, אין זה רק בתחילה, אלא הוא דין תמידי, וגם אח"כ אם חרבה אחת מהן שוב אין השאר קולטות. ובזה תירץ הא דמקשים המפרשים על המשנה (מכות ט, ב) ועל הרמב"ם, דלמה הוצרכו להשמיע דין זה דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עד שהובדלו של א"י, הא מאי דהוה הוה?

[ובתפא"י מכות פ"ב אות לא תירץ, משום דרוצים להשמיע הזריזות שצ"ל בקיום המצוות, וכדהובא שם וברמב"ם, דאף דהשלש של עבר הירדן לא היו קולטות עדיין, מ"מ הבדילן משה, משום דאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה, (ועי' גם פיהמ"ש להרמב"ם אבות פ"ד מ"ב, דאיירי אודות זריזות במצות והביא מהך דמשה), אבל כבר הקשו ע"ז דלפי"ז אין מקומו ברמב"ם שם, אלא בהל' דעות], ולפי הנ"ל דדין זה קיים לעולם ניחא, דנפק"מ דאם תחרב אחד מהם שוב אין השאר קולטות.

אבל ב'שיח יצחק' במתניתין שם לאחר שר"ל בתחילה ג"כ כנ"ל שזה נוגע לעולם, מסיק דמלשון הרמב"ם לא משמע כן, דממ"ש הרמב"ם: "אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיבדלו כולם", משמע שזהו דין רק לכתחילה, שלא חל עליהם חלות קליטה עד שישנם ששתם כאחד, אבל אח"כ אפילו אם חרבה אחת מהן אין זה מעכב, עיי"ש. ומסיק דלפי"ז י"ל להיפך, שהרמב"ם משמיענו דהדין דקולטות כאחד הוא רק מעיקרא ולא אח"כ, עיי"ש.

וראה גם ב'שירי קרבן' (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו), שכתב דכל שאין השש ערי מקלט קיימות, אין אחד מהן קולטת, אעפ"י שבתחילה נבדלו שש, וכדמשמע מלישנא דקרא שש ערי מקלט תהיינה, שכן צ"ל לעולם, אבל כתב ג"כ דמלשון הרמב"ם משמע שדין זה הוא רק לכתחילה כל זמן שלא הובדלו שש, עיי"ש. ועי' גם בספרי זוטא ר"פ מסעי, וב'ספירי אפרים' שם (ד"ה תהיינה שש), דדייק מהא דאמר שם: "שאם ניטלה אחת מהן, ימנו אחרת תחתיה וכו'", דזהו משום דבעינן שש עיירות לעולם, אבל לפי הנ"ל בהרמב"ם, יש לפרש דאין זה משום דמעכב, אלא קמ"ל דמשום הצורך יש לבנות גם במקום אחר, עד שיחזרו לבנות הראשון.

והנה לפי מה דמשמע בדעת הרמב"ם דדין זה הוא רק מעיקרא, אבל לאחר שכבר הובדלו שש העיירות הן קולטות לעולם, א"כ לכאורה יוצא מזה דלע"ל כשיוחזרו אותן העיירות לערי מקלט כמו שהיו בתחילה, יהיו קולטין מיד, אפילו אם עדיין לא הובדלו הני שלש הנוספות.

חלוקת הארץ לע"ל אם יהי' חלוקה חדשה לגמרי

אבל י"ל בזה, דידוע פלוגתת הראשונים בנוגע לנחלת הלוים לע"ל, שהרשב"ם ועוד (ב"ב קכב,א) סב"ל דלע"ל ינחלו נחלה בא"י כמו שאר השבטים, ובחי' הר"ן ועוד חולק עליו. והקשו על שיטת הרשב"ם, דאיך יתבטל לע"ל הלאו ששבט לוי לא ינחלו וכו'? (ראה בגליון תתנג) וביאר בספר 'שערי טהר' (ח"א סי' כא, ע' קנד) פלוגתת הרשב"ם והר"ן, שיש לחקור אם לע"ל כשיתוספו עוד ג' ארצות חדשות קיני קניזי וקדמוני, ותהי' א"י מי' עממין, אם תתבטל חלוקה הראשונה, שהרי לע"ל תהי' א"י אחרת ממה שהיתה מקודם, או דילמא הג' ארצות רק יתוספו על הז' הקודמין, ויהי' רק בגדר הוספה, אבל חלוקה הראשונה לא בטל. ומבאר דבזה פליגי הרשב"ם והר"ן, דהרשב"ם סב"ל דלע"ל בטלה חלוקה הראשונה, ותהי' חלוקה חדשה מה' לעמו, ובחלוקה זו אין למעט שבט לוי. אבל הר"ן סובר שגם לע"ל לא בטלה חלוקה הראשונה, דלא יתחדש על א"י חלות שם חדש, והג' הנוספות יתחלקו בהוספה לחלוקה הראשונה, ולכן סב"ל דהלאו קיים ולא יטלו שבט לוי אז, עיי"ש.

ובספר 'משנת יעבץ' (מועדים סי' מח אות ה) הוכיח, דלשיטת הרמב"ם חלוקה הראשונה שהוקבעה עפ"י אורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשכת גם לעתיד, וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם הדין שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים, משום שאין זה נוהג לדורות, כיון שכבר נתחלקה ע"י אורים ותומים בחלוקה הראשונה. גם הוכיח מהרמב"ם (הל' בכורים פ"ד ה"ג) שכתב דכהנים ולוים מביאין בכורים וקורין, מפני שיש להם ערי מגרש, דסב"ל כרבי יהודא, דערי הלוים למחלוקת ניתנו ומעולם לא בטלה חלוקה זו, (ראה ירושלמי מע"ש פ"ה ה"ט). והא דקתני בסוטה מח, ב, דמשחרב מקדש ראשון בטלו ערי מגרש, מפרש הרמב"ם דזה קאי לפי ר"מ, דסב"ל לבית דירה ניתנו, ואין זה בכלל חלוקת הארץ, משא"כ לפי רבי יהודא דלמחלוקת ניתנו, לא בטלה חלוקה זו לעולם ונהג גם אז דיני ערי מגרש. עיי"ש בארוכה, וראה בזה בלקו"ש חכ"ה ע' 93.

ובס' 'פסקי תשובה' סי' צב שקו"ט למה אין ערי מקלט נוהג בזמן הזה, ומביא מהחינוך מצוה ת"י משום דהוה דיני נפשות, ואין דנים דיני נפשות בזמן הזה, ומביא שם עוד טעמים בזה, ואחד מהם הוא משום דלאחר שגלו ישראל בטלה חלוקת הארץ, והעיירות אינן שייכות עוד אל הלוים, ולכן אינם קולטות, (וראה לקו"ש חכ"ד ע' 111 הערה 47 בזה). אבל שם בסי' צז נסתפק בעת שחזרו ישראל מגלות בבל אל א"י, האם חזרו כל אחד איש אל נחלתו ונחלת אבותיו, או אפשר שהנחלה הראשונה כבר בטלה, וכתב שכמו"כ יש לחקור בגאולה העתידה לבוא ב"ב, אם יחזרו כאו"א לנחלתו הראשונה, או שיהי' חלוקה חדשה לגמרי, ומביא משו"ת 'אבני נזר' יו"ד (סי' תלג), דמדמי ארץ ישראל בזמן הזה לקודם חילוק הארץ לענין חיוב תרומה וחלה, משום דלעתיד תהי' חלוקה חדשה, שגם שבט לוי ינחול, לכן עכשיו הוה הדין כמו קודם שחלקו עיי"ש. אבל הביא מ"ש בס' גבורת ה' למהר"ל ז"ל פ"ח, דקנין הראשון אינו בטל גם עכשיו, עיי"ש.

וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 309, שמבאר דגם בזמן הגלות הוה זה "ארצנו" ו"אדמתנו", וזה נוגע גם להלכה לגבי דין פרוזבול והרשאה, שיש לכאו"א מישראל ד"א בארץ ישראל, משום דקרקע אינה נגזלת, וכמ"ש בשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל ועוד. וראה תוס' ב"ב מד,ב, ד"ה דלא. ובהערה 69 כתב שאפילו החולקים ע"ז, ה"ז משום דכיון שלא הוברר חלקו אי אפשר לגבות מהקרקע, אבל מ"מ מודי שיש לכאו"א בעלות שם, (ועי' בהערה 71 דאין זה סותר לדין כיבוש שהוא קונה). ובחכ"ה שם ע' 97 כתב ג"כ שהבעלות של כל ישראל לא בטלה, ובהערה 61 כתב וז"ל: "ומש"כ בסוטה (מח, ב) דמשחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש - יש לומר הכוונה להפרטי דינים הקשורים בזה, כיון שלא היו כל ישראל על אדמתם, ובכלל לא עלו רוב ישראל, אבל לא מצאנו החידוש גדול - דאינו שייך עוד להלוים, ואין ללוים ערים לשבת ועוד! ובשינוי עיקרי מכל ארץ ישראל דלא בטלה בעלות הפרטית דכל אחד". עכ"ל. וציין שם ללקו"ש ח"כ הנ"ל עיי"ש. ועי' עוד בס' 'פסקי תשובה' שם סי' רמז שהוסיף עוד שקו"ט בענין זה, והביא גם מהא דכאו"א יש לו ד' אמות בא"י עיי"ש. (והוא משו"ת 'מחזה אברהם' סי' קמב).

אלא דלפי מ"ש ב'שערי טהר' הנ"ל, אפ"ל דאף דעכשיו אכתי לא בטלה חלוקה הראשונה, מ"מ לע"ל כשיכבשו ג' עממין אז יחול שם חדש על א"י, ובמילא יהי' חלוקה חדשה.

דלפי"ז כל זה י"ל, דאי נימא דלע"ל יהי' חלוקה חדשה ובטלה חלוקה הראשונה, במילא יצטרכו להפריש ולהבדיל כל הערי מקלט מחדש, ובמילא י"ל שלא יהיו קולטות כלל עד שיובדלו שש העיירות או כל תשע העיירות. משא"כ אי נימא שחלוקה ראשונה לא בטלה, שוב י"ל שכל אחד מהן יהי' קולט מיד, כיון שכבר חל עליו מעיקרא הדין קליטה. (אף דלפי מ"ש בהכותרת דהל' רוצח ובס' המצות מ"ע קפ"ב דגם "לכוין להם הדרך" הוה בכלל המצוה, וכמ"ש בלקו"ש חי"ט ע' 101 בהערה 51, וחכ"ד ע' 107 הערה 2, מיהו בנוגע לדין קליטה נוגע רק במה שהובדלו בלבד, כדמשמע מלשון הרמב"ם הנ"ל).

ערי מקלט בזה"ז

ובלקו"ש חכ"ד ע' 111 בשוה"ג הובא משו"ת צפע"נ (ווארשא, סי' רט"ו בסופו), וצפע"נ מכות ז, א, שהביא הספרי פ' מסעי דערי מקלט נוהג גם בזה"ז עיי"ש, וכ"כ בס' 'שפתי כהן' על התורה שם, דדייק מלשון "תהיינה", שיש להם הויה לעולם גם בזמן החורבן עיי"ש. דלכאורה תמוה, שהרי כתב החינוך (סוף מצוה תק"כ): "ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתם, והיא מן המצוות המוטלות על על המלך ועל הציבור". וראה גם מצוה ת"י, וכפי שתמה בס' 'תורת יעקב' (על התורה) סי' קנה.

ואולי אפ"ל דסב"ל לשיטה זו, דעצם הדין שהן קולטות לא בטל אחר החורבן, וכנ"ל דלא בטלה חלוקת הארץ, ואם כבר חל עליו חיוב גלות לפני החורבן, עדיין הן קולטות גם אחר כך ואסור לגואל הדם להורגו, ומ"מ אין זה שייך בזמן הזה, כיון שהדין הוא דבזמן הזה שאין דין נפשות נוהגים, הרי בכל אופן אסור לגואל הדם להרוג את הרוצח, במילא אין צורך כלל לגלות וערי מקלט. וראה או"ת סי' ב' וקצוה"ח וישועות ישראל שם, ובשו"ת 'חות יאיר' סי' קמו. וראה אנציקלפדיה תל' ערך גואל הדם בסופו, ובפסקי תשובה שם סי' צב הביא דברבינו ירוחם סוף חלק מישרים כתב בשם ה"ר אברהם, שדינים אלו דגלות צריכים גם בזמן הזה, וצ"ע.

ערי מקלט לע"ל - בעתה ואחישנה

ב) בס' 'משך חכמה' פ' שופטים יט, ח כתב וז"ל: "והנה יש שני אופני גאולה, האחת "בעתה" - שזה אם לא זכו, ואז יתקיים (זכרי' יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר וכו', (ישעי' יא, ו) וגר זאב עם כבש וגו', (שם ס, יח) ולא ישמע עוד שוד ושבר וגו', ולא יהי' נרצח בשוגג גם כן. והאחת ד"אחישנה", והוא כאשר יזכו ויהי' דור שכולו זכאי (סנהדרין צח,א), ואז יהי' עולם כמנהגו נוהג, ואין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ולכן אמר פה "ואם ירחיב ה' את גבולך . . כי תשמור לעשות את כל המצוה, זהו האופן ד"אחישנה" - אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה". עכ"ל. היינו דרק אם יהי' הגאולה באופן של "אחישנה" יצטרכו לערי מקלט, כיון שיהא שייך אז הריגה בשוגג, כיון דעולם כמנהגו נוהג. (הובאו דבריו בס' 'פרדס יוסף החדש' (שופטים אות קפא, ותירץ עפ"ז קושיית ה'אור הישר' שם).

ודבריו צ"ב, שהרי הרמב"ם פסק (הל' מלכים פי"ב ה"א ועוד) דעולם כמנהגו נוהג, ובפשטות הרי הרמב"ם בס' הי"ד איירי כפי המוכרח להיות מצד "בעתה"? גם צ"ב, דאיך אפ"ל דעי"ז ש"זכו" יהי' חסרון בהנהגת בנ"י? וראה לקו"ש חכ"ז פ' בחוקותי א' שמבואר שם דמ"ש הרמב"ם בס' הי"ד דעולם כמנהגו נוהג, איירי כפי שהוא מוכרח מצד בעתה, ומ"ש באגרת תחיית המתים (אות ו') דזה שפירש שהיעודים דלעתיד הם בדרך משל, "אין דברנו זה החלטי כו'", כוונתו דאפשר שיהי' באופן של "זכו", ובמילא יהי' הכל בדרך נסי ולא עולם כמנהגו נוהג, עיי"ש.

הן אמת דבשל"ה (בית דוד בסופו) הביא מ'כתבי האריז"ל', דכל אלו שנהרגו בשוגג במשך הדורות הן מזרעו של הבל, ולכן גרם להם הקב"ה שייהרגו, שזהו תיקון להם, ואם הגאולה תהי' "בעתה", כבר לא יהי' אף אחד מזרעו של הבל בעולם, ובמילא לא יהיו עוד הריגות גם לא בשוגג, אבל אם הגאולה תבוא באופן של "אחישנה", ועדיין לא יכלה זרעו של הבל מן העולם, עדיין יהיו אז מקרים של הריגה בשוגג, כדי לכלות זרעו של הבל מן העולם (הוזכר בלקו"ש חכ"ד ע' 108 הערה 17, וראה בס' 'הנה ימים באים' ח"א ע' 438), ואז יצטרכו לערי מקלט ולהוסיף שלש עיירות, ומבאר ג"כ כנ"ל דזהו מ"ש שם כי תשמור לעשות את כל המצוה שיהי' באופן דאחישנה. וזהו ע"ד שביאר ה'משך חכמה', אבל לפי כתבי האריז"ל יוצא שענין הרציחה בשוגג הו"ע למעליותא, לתקן זרעו של הבל. משא"כ לפי המשך חכמה משמע שזהו לגריעותא, מצד שעולם כמנהגו נוהג וכו'. ויל"ע.

ולעצם הקושיא למה יצטרכו לע"ל לערי מקלט, ראה בלקו"ש חכ"ד שם בארוכה, מובא גם בפרדס יוסף שם.