המנ"ח (מצוה תח-ותי) נסתפק בהדין דכל ערי מ"ב הלוים קולטות בנוסף להשש ערי מקלט, (כמבואר ברמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"ט) אם זהו רק בערים אלו שניתנו להם מישראל, דרק שם יש גזה"כ שהן קולטות, אבל עיירות אלו שהם נוטלים בתורת נחלה כשאר השבטים, כגון לעתיד לבוא שיהי' להם חלק בארץ כשאר השבטים (כפי שהובא בגליון הקודם כל הדעות בזה), וכן בשאר הארצות שיכבוש מלך המשיח שגם שם יהיו להם חלק כשאר השבטים, (כמבואר ברמב"ם הל' שמיטה פי"ג הי"א) בהם ליכא הך גזה"כ שגם הן קולטות, או דילמא לא שנא? וסיים שהוא ספק עד יבוא ויורה צדק לנו בב"א. עיי"ש.

ולכאורה נראה שיש לפשוט ספיקתו מהך דערכין לג, ב, דמבואר שם דלוים שמכרו בתיהם מערים מוקפות חומה גואלים לעולם, אף שישראל המוכר בית בערי חומה גואל רק עד י"ב חודש, לוים שאני, דכתיב גאולת עולם תהי' ללוים, ומקשה בגמ' שם: דאיך אפשר שהי' לו ללוי בית בערים מוקפות חומה, והתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות, הרי הדין הוא שערי הלוים צריכים להיות בלי חומה? ומסיק שם: תרגמא רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא, כגון שנפלו להן הן ומגרשיהן, ופי' רבינו גרשום וז"ל: כגון שנפלו להם ערים בירושה מוקפות חומה מאבי אמו ישראל. עכ"ל.

ועי' גם בשטמ"ק שם מר' אליקים שפי' ג"כ כרבינו גרשום וז"ל: "כלומר כה"ג אפשר למיהוי להו בתי ערי חומה, כגון שנפלו להן ערים בירושה מוקפות חומה מאבי אמו ישראל הן ומגרשיהם, כלומר עם חומתן". עכ"ל.

ומקשה ע"ז בגמ': והא למיסתרינהו קיימא? ופי' רבינו גרשום וז"ל: כלומר הא עומדין ליסתור חומתן שהרי אין עושין אותן לא טירין ולא כרכין, ואכתי לית להו בתי ערי חומה? עכ"ל. (דכיון שהחומה עומדת לסתירה מצד הדין דערי הלוים אינם רשאים להיות ערים מוקפות חומה, א"כ הדרה הקושיא לדוכתיה, דאיך משכחת לה בלוי שמכר בית בערי חומה). ומתרץ: "אמר רב אשי איצטריך, סד"א אדמסתתרי מסתתרי אי מיזדבני ליחלטו, קמ"ל". ופי' ר"ג וז"ל: "כלומר, מקמי דליסתרי אי מזדבני ליחלטו, קמ"ל גאולת עולם". עכ"ל. (דהדין שיש להם גאולת עולם בערי חומה איירי באופן שמכר לפני שסתרו החומה).

והנה הך דינא דערי הלוים אינם רשאים להיות ערים מוקפות חומה, הוא מצד הדין קליטה שיש בהן, דבעיר מוקפת חומה מצויין הרבה בני אדם ותהא רגל גואל הדם מצוייה שם וכו' (ראה רש"י שם ד"ה "כרכים גדולים". ומכות י, א. ומל"מ הל' רוצח פ"ח ה"ח ובכ"מ). הרי מוכח מזה דסב"ל לרבינו גרשום ולר' אליקים דבן לוי היורש עיר מאבי אמו ישראל בתורת נחלה, ה"ה קולט, אלמא שהדין קליטה אינו רק בעיירות אלו שמקבלים מישראל, אלא גם במה שנוטלים בתורת נחלה, ואפילו בערי ישראל.

הטעם שערי הלוים קולטין

והטעם בזה דסבירא להו דאפילו ערי ישראל שירשו בני לוים הן קולטין, י"ל עפ"י מ"ש החינוך (מצוה תח) למה אמרה התורה שערי הלוים קולטין, וז"ל: "ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה, יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו, ועל שבט זה הנבחר נאמר (דברים לג, ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר, ועל כיוון האמת וכו'". עכ"ל (וראה לקוטי שיחות חכ"ה ע' 95).

(וראה גם בס' 'עץ החיים' 'אשל אברהם' מצוה רכ"ה, שביאר באופן אחר וז"ל: "וע"ד האמת חיוב גלות לרוצח בשגגה מפני שהוא נעשה שליח למדת הדין, וזהו ואלקים אנה לידו, פי' מסרו בידו, כלומר עשהו שליח להרגו. וכשם ששלוחי בי"ד הם פטורים מכל אשר יעשו למחוייבי בי"ד, אף זה כן, ושילוחו לעיר מקלטו היא תועלת גדולה לישראל שיצא זה מביניהם, וז"ש ושמתי לך מקום, לך לתועלתך שיצא זה מביניכם, וכל זינא בתר זיניה אזיל להגלות רוצח לעיר מקלטו, ששם משולחי מדת הדין כמו שהם הלוים, אבל לא לעיר אחרת מערי ישראל, וז"א והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, ואחרי מות הכהן גדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו, כי הכה"ג הוא מסטרא דחסד, עם מה שכבר ידעת כי כל מדות הדין הן ושלוחיהן וכו', כולם הם נרתעים ונכתתים ובורחים ממדת החסד וכו'". עכ"ל. ועי' גם בס' 'קהלת יעקב' (ערך ערי מקלט) שהביא עד"ז משל"ה פ' מסעי, ובס' 'שפת אמת' עה"ת פ' מסעי תרנ"ד).

דמבואר בזה, דעצם הדבר שהעיר הוא בבעלותם של הלוים והם נמצאים שם, זה גופא פועל שיש בהן דין קליטה, וממילא לא שנא אם קבלוה במתנה מבני ישראל או בירושה וכיו"ב, דמ"מ שייך אותו הטעם שלכן היא קולטת.

בן לוי שמכר עירו לישראל האם קולט

ובקובץ 'שערי תורה' (חלק ט' קונטרס א' סי' ג') נסתפק הג"ר שלמה הכהן ז"ל בבן לוי שמכר עירו לישראל אם קולט או לא, די"ל דכמו שמצינו לענין בתי ערי חומה, דהעיקר תלוי בהעיירות ולא בהבעלים (כדאיתא בערכין לג, ב, והובא לקמן), עד"ז י"ל בדין קליטה, דאין נפק"מ מי הם הבעלים, כיון שהם מצ"ע ערי לוים הן קולטין, והוכיח שכן הוא, מהא דמצינו במדרש מסעי שגם כהנים היו להם עיירות, והביא מה'אבני נזר' שנסתפק אם כהן יש עליו קדושת לוי ג"כ, רק שניתוסף עליו עוד קדושה יותר, או דילמא כיון שנעשה כהן נסתלק ממנו כל קדושת לוי, (וראה גם לקוטי שיחות חכ"ח פ' קרח ג' והערה 47 בענין זה, וציין שם לס' 'חקרי לב' או"ח סי' לה, וצפע"נ מהד"ת ע' 182). וה'אבני נזר' הוכיח מבכורות מז, א, דבכהן אזיל לי' קדושת לוי, ויש לו רק קדושת כהונה עיי"ש. וכיון שערי כהנים ג"כ קולטים, אף שאין בהן קדושת לוי, נראה מבואר מזה דה"ה אם מכר הלוי לישראל דקולטת עיי"ש. וזה אינו כהנ"ל דבנוגע לקליטה העיקר תלוי בהבעלות של הלוים ושהם נמצאים שם, ולכן אף כשבן לוי ירש עיר מאבי אמו ישראל ה"ה קולט, ואינו תלוי בהעיירות.

אלא דלכאורה יש לדחות דבריו, ששם הרי הכהנים נכללו מעיקרא בהך נתינה, דבענין זה ה"ה כלוים והעיר קולטת מחמתם, שגם הם נכללים בזה בשבט לוי, (ומתאים לטעמו הנ"ל של החינוך), דאף שכתוב לוים ה"ז כולל גם הכהנים, וכמפורש בקרא (יהושע כא, ד) ויתנו בנ"י ללוים מנחלתם וגו', ויהיו לבני אהרן הכהן וגו ערים שלש עשרה וגו' וכן בדברי הימים-ב (לא, יט) עיי"ש. ועי' גם במשנה מעשר שני סופ"ה ורמב"ם הל' מעשר שני פי"א הי"ז. וראה יבמות פו, ב, ובכורות ד, א, ובכ"מ: "בכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים", (וראה בענין זה בס' 'אהל דוד' חלק א' בסופו בקונטרס הכהנים הלוים בארוכה). אבל כשהוא בבעלותו של ישראל אינו קולט.

ובס' חידושי הגרי"ז יוסקוביץ ח"ג ע' קכט, וכן בספרו אמבוהא דספרי ח"א ע' קיט, האריך להקשות על ה'פנים יפות' פ' מסעי, שכתב שהכהנים לא הי' להם חלק בהמ"ח ערי מגרש שנטלו בהלוים. ותמה ע"ז, שהרי מפורש בקרא ובמשנה וכו' שגם להכהנים היו י"ג ערים. עיי"ש. וראה גם בס' 'פנים מסבירות' שהקשה כן, והביא משו"ת צפע"נ ח"א סי' פ"ד שחילק בין "אחוזה" ל"נחלה", הובא גם בלקוטי שיחות חכ"ה ע' 97 הערה 62, וראה גם בס' 'רינת יצחק יהושע' שם בענין זה, ומחלק דהלוים נטלו עיירותיהם מצד חלוקת הארץ, משא"כ הכהנים נטלו בתורת תרומה ומתנות כהונה, עיי"ש ואכמ"ל. אבל בכל אופן הרי עיירות הכהנים נכללים מעיקרא בהמ"ב עיירות שנצטוו ישראל לתת להלוים, ואמרה התורה שהן קולטות.

גם הצפע"נ בקובץ שערי תורה שם בתשובה להג"ר שלמה הכהן (נדפס גם בשו"ת צפע"נ ווארשא ססי' נד, והובא בצפע"נ מכות יג, א) מסיק דאם הלוי מכר עירו לישראל בהמ"ב ערים, אפשר לומר דאינו קולט, ורק בשש ערי מקלט קלטי. עיי"ש.

עכ"פ יוצא מכל הנ"ל, שלפי פירושו של רבינו גרשום ור' אליקים, לכאורה יש לפשוט ספיקתו של המנ"ח, דאף עיירות שנוטלים בתורת נחלה הן קולטות.

קושיות על פי' רבינו גרשום

אלא שכבר הקשו בכ"מ (בס' 'מעשה חושב' ו'שמועת חיים' שם, ובס' 'אמרי בנימין' מכות י, א ד"ה ובעסקי, וראה 'משנת יעבץ' או"ח סי' מח אות ג'), דפירוש זה של רבינו גרשום תמוה, שהרי מבואר בהדיא במתניתין שם דהדין פדי' אצל הלוים בערי חומה שפודה לעולם, הוא רק אם הם ערי הלוים, אבל אם בן לוי ירש את אבי אמו ישראל, אינו גואל כלוים אלא כישראל, שלא נאמר גאולת עולם אלא בערי הלוים, וכדפסק הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ט. א"כ איך פירשו דהדין דגואל לעולם בבית ערי חומה איירי בבן לוי שירש עיר מאבי אמו ישראל, הרי מפורש ששם אינו גואל לעולם? והדרא קושיית הגמ' לדוכתיה, דאיך משכחת לה דינא דמתניתין? וצ"ע.

וברש"י שם (בד"ה "שנפלו להן") לא פירש תירוץ הגמ' כרבינו גרשון שנפלו לו הן ומגרשיהן, דאיירי שנפלו לו מאבי אמו ישראל, אלא שנפלו להן בגורל בימי יהושע, היינו שקיבלו מעיקרא בזמן חלוקת יהושע ערים מוקפות חומה בתור "ערי הלוים". ומקשה ע"ז, דא"כ למיסתרינהו קיימא, ונמצא ששוב אינן ערי חומה וכו', ובפשטות י"ל דרש"י לא פירש כר"ג מטעם הנ"ל, דא"כ אינו גואל שם לעולם.

עוד יש להקשות על פירוש ר"ג, דלשיטתו למה לא אוקי הגמ' דאיירי שנפל בית אחד לבן לוי בעיר המוקפת חומה בירושה מאבי אמו, [ולא שנפל לו עיר], דאז י"ל דלאו למיסתרינהו קיימא, כיון שכל העיר אינה של הלוים, ושפיר משכחת לה הדין דמתניתין שיכול לגאול שם לעולם? ובס' 'שמועת חיים' שם כתב דמשום זה מוכרח לומר לפי רבינו גרשום דאפילו באופן כזה הבית בעצמו קולט, ובמילא גם באופן זה יצטרכו לסתור החומה, דאל"כ למה לא אוקים הגמ' באופן כזה. עיי"ש. אבל לכאורה דוחק לומר שיש קליטה רק בבית אחד, ושמשום בית אחד יצטרכו לסתור החומה של העיר, וצ"ע בכל זה, אבל בכל אופן י"ל שלפי שיטתם, כן הוא הדין לענין קליטה, שבן לוי שירש עיר מאבי אמו ישראל ה"ה קולט.