בגליון ש"פ ויק"פ-החודש גליון יג מעתיק הרב וו.ר. פירש"י פרשת וישב ד"ה וישמעו (לז, כג): "וקבילו מיני', וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון וישמע יעקב אל אביו, נעשה ונשמע מתורגם נקבל וכו'".

ושואל: צריך להבין, שלכאורה פירוש הפשוט של "נעשה ונשמע" (הקדמת נעשה לנשמע) הוא שמקבלים עליהם לעשות כל מה שיצווה להם הקב"ה אף קודם שישמעו או קודם שיבינו (טעם) הציווי.

אבל כשמפרשים תיבת נשמע מלשון קבלה, לכאורה אין לזה הבנה.

שהרי בזה שאמרו נעשה כבר קבלו עליהם לעשות, ומה שייך לומר אחר זה עוד פעם "ונקבל", עכת"ד.

במערכת העירו, דאפ"ל לפי התרגום שנעשה ונשמע פירושו שלא רק שהם מתרצים לעשות (ויעשו מתוך כפי') אלא שהדברים יתקבלו עליהם ברצון.

אבל צריך עיון אם הנ"ל כ"כ פשוט שאין צורך בפירש"י בכגון זה.

הנה שאלה הנ"ל של הרב וו.ר. אודות הכוונה בתיבת "ונשמע" (ע"פ פירש"י בפרשת וישב) יש לו מקום רק אם נניח שדברי הגמרא בסוגית "נעשה ונשמע" במס' שבת פח. "בשעה שהקדימו נעשה לנשמע..." זה כן גם ע"פ פשש"מ (עיקר ענינו של פירש"י עה"ת).

עפ"י הגמרא הנ"ל "נעשה ונשמע" שאמרו ישראל בחמישי בסיון מתיחסים שניהם לאותו הענין, דהיינו לזה שעתידים להצטוות מחר בשישי בסיון במעמד הר סיני (ואחריו).

ואם כן יש לדייק, הרי אופן המענה, הקדמת נעשה לנשמע הוא לכאורה היפך סדר דיבור בני אדם.

וזה הודגש במיוחד בגמרא שבת פח. מקור סוגית "נעשה ונשמע",

"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו .... ברישא "עושי" (דברו) והדר "לשמוע" (בקול דברי)".

ובפירש"י שם: "מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו".

ועוד שם בגמרא: "וההוא צדוקי .... דאמר לרבא עמא פזיזא דקדמיתא פומייכו לאודנייכו".

ואם כן לכאורה הי"ל לרש"י לפרש גבי "נעשה ונשמע" בפרשת משפטים (כד,ז): שיש כאן חידוש מיוחד של "הקדמת" נעשה לנשמע.

והנה מזה שעפ"י פירש"י בפ' וישב, "ונשמע" הוא "נקבל" ובצירוף שאלת הרב וו.ר. איזה חידוש והוספה יש בזה על "נעשה" -

יחד עם זה שהקדמת נעשה לנשמע לא הובא בפירש"י על אתר (וכמדומה שגם לא נמצא בפירושו עה"ת בכלל) -

יש להוכיח שפירוש המענה "נעשה ונשמע" בפשש"מ הוא שונה מן זה שהורגלנו לפרש על יסוד הגמרא הנ"ל בשבת פח. "שהקדימו וכו'".

אלא שפירושו הוא כמשמעו במסגרת כללות הפסוק שם ופסוקים שלפניו.

לשון הפסוק הוא "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ("מבראשית ועד מ"ת, ומצוות שנצטוו במרה". לשון רש"י שם) ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".

וכנראה שלכל לראש ענו "נעשה" על קריאת "ספר הברית" ששמעו מפי משה ביום חמישי בסיון, בדיוק כמו שענו לפני כן ביום ד' כשמשה ספר להם בע"פ "ויספר להם... ויען כל העם ... "נעשה".

אבל "ונשמע" שע"פ התרגום, ורש"י בפ' וישב פירושו "נקבל" - וכטענת הרב וו.ר. שאינו ענין בתור צירוף והוספה ל"נעשה" -

הרי כבר מתייחס לזה שעתידים להצטוות מחר ביום שישי לסיון במעמד הר סיני - קבלת התורה ואחריו.

ועפ"ז יש להבין שאלתו של הרב וו.ר.