בס' 'הגהות מוהר"י קרט' (בני ברק תשל"ז) לאאזמו"ר הגה"ק רבי ישראל פרידמאן זצוק"ל, מביא העורך [נינו הרה"ג וכו' ר' מרדכי מאיר פרידמן ז"ל] בפתיחה (ע' יז) מה שאמר רבינו לבאר:

"בפ' ויצא (לא, כט): "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע". הפסוק צריך ביאור, מאי "לאמר" שייך כאן, הלא לבן מדבר עם יעקב? ותו, וכי כך דרכם של בנ"א לומר יש לי כח לעשות אולם אני נמנע - אם נמנע מאיזו סיבה - אין לאל ידו, ומה אמר יש וגו'?

"ופי' כ"ק זקני הגאון מוהר"י קרט ז"ל בטוב טעם; לבן הי' יכול אחרי שנראה אליו ה' והזהירו השמר לך מדבר וגו' להעלים מיעקב אבינו ע"ה את כל מזימותיו הרעים ולהראות ליעקב אבינו פנים כאילו שאיו בלבו מאומה ואף פעם לא חשב ולא זמם לעקור את הכל, ובזה שהי' מעלים את כל הענין אשר דיבר אתו ה' ולא הי' מראה לו פנים זועפים, ולו כן ח"ו, הי' יעקב אבינו אח"כ בלבו חולשא ח"ו, הרשע הזה הי' יכול לעשות רע ולא עשה, ובלב יעקב אבינו הי' מחשבות של הכרת טובה לרשע הזה שלא עשה כאשר זמם לעשות, וזה גילה לנו הפסוק חסדי המקום ב"ה, שידע הצדיק שזומם רשע עליו וה' מיד רשעים יצילם, יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ואלקי אביכם אמש אמר אלי "לאמר", לבן אמר, ה' צוני לומר שיש לאל ידי לעשות - שידע יעקב אבינו את רשעו של אותו רשע, וא"א להעלימו מיעקב, הוא לבן מצדו רשע ורוצה לעקור הכל ח"ו, ואלקי אביכם אמש אמר אלי "לאמר" - לומר לך את זה - רק ה' הוסיף והזהירני, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע", עכ"ל.

והנה לפי"ז מצאתי פתרון לשאלה ששאלתי עוד בילדותי; דאם הקב"ה הזהיר את לבן שלא לדבר עם יעקב אבינו שום דבר "מטוב עד רע", הכיצד העיז לבן בכלל לגשת ליעקב לדבר עמו גם על זה, הלא בזה עבר לבן על פקודת הקב"ה שלא לדבר עמו מאומה?

וכעת חפשתי במפרשים, ומצאתי קושיא זו בס' 'אמרי אברהם' (להגאון החסיד כו' מו"ה אברהם אנגלרד זצ"ל) ח"א בפ' ויצא (ע' רמח) שכתב: "הפרשה הזאת כולו מוקשה, אם ה' הזהיר ללבן מדבר עם יעקב מטוב עד רע, איך כן דיבר? וכן מה שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע בשעה שהזכיר מאמר ה' אליו שישמר מדבר עם יעקב מטוב עד רע? [זה השאלה שואל אא"ז כנ"ל - וכ"ה ב"פרדס יוסף" השלם בראשית ח"ט (ע' תקעה אות פב): "וקשה הלא מחמת שה' הזהיר אותו, א"כ אין לאל ידו לעשות רע"? ע"ש מ"ש בזה משו"ת חשק שלמה.] - שוב ראיתי שכבר הקשה כן ה'צדה לדרך': "יש להקשות למה עבר לבן על ציווי הקב"ה ודיבר עם יעקב"?

ברם לפי מ"ש אא"ז הנ"ל א"ש מאד, דאכן דוקא מתיבת "לאמר" (המיותרת לכאו') אנו למדים שה' אמר ללבן שיאמר ליעקב מה שדיבר עמו אמש, כדי שיעקב ידע מה שזומם עליו לבן, ושלא יהי' לו הכרת טובה ח"ו לרשע הזה (אם היה מעלים ממנו הכל), ושידע שרק הקב"ה מנע מלבן מלעשות דבר, ולק"מ.

והנה האלשיך הק' ב'תורת משה' (פ' ויצא) מבאר באופן אחר יתור תיבת "לאמר": "ואומרו לאמר הוא כי לנביאי הישמעאלים אין הקב"ה מדבר בעצמו אליהם, רק על ידי צנורות הטומאה והשרים, וזהו אמר אלי לאמר, כי אמר ה' כדי שאלי לאמר, שאמר לשר שלי שיאמר אלי כו'" עכ"ל.

והנה לפי מ"ש אא"ז יתורץ גם מה שהקשה בפירוש הטור הארוך עה"ת כאן: "קשיא לי למה אמר לבן ליעקב שהקב"ה ציווהו שלא לעשות לו רעה, כי ידוע שלבן שונא ליעקב ובקש לעקור את הכל, והנה שלא הורשה לעשות למה גילה לו את זה, כי יותר היה מפחד ממנו אם לא גלה לו"? עכ"ל.

ברם לפי הנ"ל א"ש מאד, כי הקב"ה ציוהו "לאמר" זאת, לפיכך לא היה יכול להעלים זאת מיעקב אבינו. - ועי' ברשב"ם שם ד"ה ואלקי אביכם שכתב: "ואני חולק לו כבוד" עכ"ל.

בפירוש הטור שם מתרץ באופן אחר: "ונראה לי הטעם כי לבן היה מכיר ביעקב שהיה נביא והיה יודע שהקב"ה גלה לו בכל מה שאמר אליו, וחשב כיון שהוא יודע מה שאומר לו השם, טוב לי יותר שאומר אותו לו". עכ"ל.

ברם לפי הפשט עדיף לומר כנ"ל, ותיבת "לאמר" לא יהי' מיותר, כמובן. [ולפי פירוש הטור י"ל בתיבת "לאמר" כמו שכתב האלשיך הק' הנ"ל]*.